אבני נזר יורה דעה ט

שבתשו' (סי' ק"ט) כתב שצריך לחוש ולדון כשיטת ר"י. ויש סתירה בתשו' שם למה שכתב בהלכות. שבהלכות כתב דחמץ לאחר שש במשהו ושם בתשו' כתב דלאחר שש בששים פירש דברי רי"ף לשיטת ר"ת. וממה שהביאו הפוסקים דברי רי"ף לפסק הלכה והמרדכי לא חילק רק משום דבר שיש לו מתירין. אבל לולי זה הי' מודה לרי"ף. היינו משום דבספק ליכא כרת ואנן קי"ל דלפני זמנו דליכא כרת בששים. באופן שיש לצדד לכאן ולכאן ועוד יש לצדד מחמת שדעת קצת גאונים להתיר עגל פחות מבן ח' לאכילה: ט) אך בנידון דידן לבד מטעם ספיקא דרבנן ע"י גלגול. יש טעם אחר לאסור. והוא לפמ"ש בספר החינוך (מצוה קנ"ג) מ"ע לבדוק סימני בהמה וכו' ונאמר במקום אחר והבדלתם וכו' וכתוב עוד להבדיל בין הטמא כו' ובסוף המצוה כתב ועבר עלי' ולא בדק אלא שראה בה הסימן אחד וסמך עליו ואכל ממנה אעפ"י שמצא אח"כ שהיתר אכל ביטל עשה של בדיקת הסימנים מבואר שמי שאכל בלא הבדלה עובר בעשה כמו שהאוכל בלא זביחה עובר בעשה שאינה זבוחה כן עובר זה בעשה שאינה מובדלת אצלו. והנה בקרא דלהבדיל בת"כ. אין צריך לומר בין חמור לפרה כו' אלא טמאה לך לטהורה לך בין נשחט רובו של סימן לנשחט חציו. בין החי' הנאכלת כו' בין שנולד בה סימני טריפה כשירה לנולד בה סימני טריפה פסולה והובא ברש"י ורמב"ן בפי' התורה. והנה לפי דברי החינוך הנ"ל אם לא בדק בסימנים ואכל. אף שלפי האמת יפה נשחט עבר בעשה. וכן בכל ספק טריפה כל זמן שלא נתברר שכשירה היא. אף שלפי האמת כשירה היא. קיימא עלה בעשה דלהבדיל: ובזה פירשתי דברי הרשב"א בתורת הבית הארוך ביצה של תרנגולת ספק טריפה שנתערבה באחרות לא נדון אותה כדבר שיש לו מתירין שנמתין עד שתטיל עוד ביצים לאחר כ"א יום או שתשהה י"ב חודש מפני שאין המתיר עתיד לבא בודאי. ותמוה טובא מה צריך לטעם זה. תיפוק לי' דממה נפשך אם תלד ותשהה י"ב חודש כשירה היתה ואין צריך ביטול. ואם לא תלד ולא תשהה לא הוי דשיל"מ. וכמה קולמסין נשתברו בדברי רשב"א אלו ולא העלו תירוץ נכון. אך לפי מ"ש מעיקרא לק"מ דאף אם באמת כשירה כל זמן שלא נתברר יש בה בהתרנגולת עשה דהבדלה. והוא הדין ביצתה דאתי מינה דכל דאתי מאיסורא איסורא. וצריך לביטול ושפיר שייך עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר שתמתין עד שיתברר התירה ותהי' מובדלת: יא) ולכאורה יש לפקפק ולומר דלא עדיפא עשה שאינה מובדלת מעשה שאינה זבוחה. וכשם דביצים בעלמא מותרין אף דאתיין מאינה זבוחה הכי נמי הא דאתיא מאינה מובדלת. ואכתי איכא ממה נפשך אם כשירה א"צ ביטול דאף דאמה אינה מובדלת הביצה שריא. אך יש לחלק. דהא דכל ביצים וחלב שריין משום דאית לה התירא בשחיטה כדאיתא ריש פרק בהמה המקשה בבעיא דחלב מבן פקועה שיש בה אבר היוצא דאפשר כיון דלית לה תקנתא בשחיטה אסורה. ואפילו לאותו צד דמותר היינו דעצם איסור אבר מן החי יש לה היתר בשחיטה רק שאבר זה אין לה סימנים להתירה בהם ועיי"ש ברשב"א. מכל מקום היתר ביצים וחלב משום שיש להאם היתר בשחיטה. וביצים וחלב דלא שייך בהו שחיטה ואינו בדין לאוסרם יותר מהאם. על כן התירתם התורה. אבל ביצה מאינה מובדלת הביצה כאמה וכשם שאמה אסורה עד שיתברר ההיתר. כמו כן הביצה אסורה עד שיתברר ההיתר. וכמו ביצת טריפה שאסורה כאמה: יב) האומנם כי יש לפקפק בזה ולומר כי ברייתא דמפרש בין החי' אשר לא תאכל נולד בה סימני טריפה פסולה אתיא כמאן דאמר טריפה חי' כמפורש ריש פרק אלו טריפות. ולדידן דקיי"ל טריפה אינה חי'. החי' אשר לא תאכל לאו לטריפה אתיא. אך יש לומר דהברייתא דת"כ להבדיל בין סימני טריפה כשירה בין סימני טריפה פסולה אין הכרח לדחותה מהלכה. דאף דקיי"ל טריפה אינה חי' יש לפרש בין החי' אשר לא תאכל בטריפות מן הבטן כגון חסר רגל דכתב הרשב"א בתשובה דכהאי גוונא ירבה כחול ימים אך גזירת הכתוב דטריפה. וא"כ טריפה כהאי גוונא וכ"ש שאר טריפות בעשה דהבדלה. והגמרא דאמר דר' ישמעאל טריפה חי' ס"ל היינו מדאמר אלו י"ח טריפות שנאמרו בסיני. ואף דהראש יוסף דחיק לאשכוחי כהאי גוונא י"ח טריפות אין דבריו מוכרחים] אבל ברייתא דת"כ שפיר יש לומר דאתי אף כמאן דאמר טריפה אינה חי' ונתיישבו דברי הרשב"א: יג) אך הרמב"ן בפי' התורה הביא רישא דברייתא בין נשחט רובו כו' וסיפא דבין החי' וגו' בין סימני טריפה כו' שייר. משמע דס"ל דסיפא דברייתא אינה הלכה. וכן יש להביא ראי' מתוס' זבחים (דף ע"א:) שהקשו בהא דנתערב בטריפה ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שהבן מאותו המין] והקשו בתוס' כיון שמעורב בו טריפות הא אסור לאכילת ישראל ואין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים. ותירצו כיון שאם הי' ניכר הזבח הי' מותר לאוכלו. וכיון שמותר לישראל שוב מותר להאכילו לכלבים. ואם נאמר דספק טריפה אפי' באמת לאו טריפה אסורה בעשה דהבדלה. הרי הזבח איסור עצמו לישראל. ואיך מותר להאכילו לכלבים. שוב ראיתי להרשב"א בתשו' המיוחסות להרמב"ן (סימן קע"ה) כתב להדיא דקרא דלהבדיל בין סימני כשירה לסימני טריפה פסולה קאי גם לדידן דטריפה אינה חי' ואתי שפיר הרשב"א לשיטתו: יד) והנה בטריפה יש פנים לכאן ולכאן. אך ספק נבילה פשוט שישנה בעשה שאינה מובדלת כיון שצריך הבדלה בין נשחט רובו לנשחט חציו. כל שכן אם ספק לא נשחטה כלל. והנה עגל הנשחט פחות מבן ח' שהוא ספק נפל. הוא ספק לא נשחט כלל. דנפל לא מהני בי' שחיטה כמפורש במשנה חולין (דף ע"ב:) בן ח' חי אין שחיטתו מטהרתו שאין במינו שחיטה. וישנה בעשה שאינה מובדלת. ואף דחכמים ס"ל אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוא. הא בת"כ ז"ל שתהי' מובדלת לך. וכיון דלדידן לא נתברר הלכה. אינה מובדלת לך. אך מדאורייתא כיון דאזלינן בתר רובא הרי הוא מובדלת אך מדרבנן אינה מובדלת והוא ודאי איסור דרבנן משום שאינה מובדלת. וכשנתערב בפחות מששים אינו ספיקא דרבנן רק ודאי דרבנן: טו) [ובביצה (דף ו') בתוס' ד"ה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה שאינו מוכן אגב אמו ומותר. וא"ת הא יכול לשוחטו במעי אמו. ותירצו בתירוץ האחרון דמיירי בלא כלו לו חדשיו עד היום. וא"כ אינו מוכן היום הואיל ובין השמשות לא הוי חזי. ובספר דרו"ח לרעק"א ז"ל. וז"ל וא"ת והא מ"מ איתקצאתו בה"ש הוא משום דדילמא עדיין יום ולא כלו חדשיו עדיין. והוי רק מוקצה מחמת יום שעבר ומוקצה