אבני נזר יורה דעה ח

סימן ז ב"ה יום ג' ראה תרמ"ג לפ"ק.. החיים והשלום וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. א) יקרת מכתבך הגיעני. הקשית על הרמב"ם דס"ל נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הוי נבילה מחיים. וכפי שביאר התבו"ש שיטתו דיש חילוק בין איסור לטומאה וקשה אמאי לא הוי ג"כ טריפה דהוא חי ג"כ ככל הטריפות דהא לא מטמא מחיים עכ"ל. והנה לא ביארת דבריך כיון שהרמב"ם חשיב לה כמתה איך יתחייב משום טריפה: ב) ואפרש דבריך. דלכאורה אין טעם לדבר דכיון שנפסלה עד שלא תועיל בה שחיטה תחשב נבילה] והרי הוא חי כשאר טריפות. אך יש לומר דקיי"ל בכ"מ כל העומד להיות בדבר הנעשה ממילא. כאלו כבר נעשה. אפי' למאן דל"ל כל העומד לזרוק כו' דדוקא בצריך מעשה. וכמו שהאריך החת"ס בדין דיו לס"ת העומד להתאדם. וכן בתפירות תפילין העומד לפסוק וכן בהדס שענביו אדומים פסול כשחורות הואיל וסופו להשחיר דלא חשיב דיו ולא חשיבים תפירות הואיל וסופם להתבטל. והכי נמי לכאורה כל טריפה לא תחשב חיות שבה וכאילו כבר מתה [וכמו הורג את הטריפה פטור דגברא קטילא קטיל]: אך דאפשר לומר דשאני עומד להיות נבילה דאפשר שתשחט קודם שתמות. ואינו דומה לכל הני דאפי' יהי' כשרים עכשיו. לאחר זמן יפסלו עכ"פ. ע"כ גם עכשיו פסולים. אבל הכא אנו אומרים שאינו נבילה וגם אח"כ אפשר שלא יהי' נבילה. שהרי טריפה ששחטה אינו מטמא. אבל בנקובת הוושט שאינו מועיל בה שחיטה. שפיר אמרינן כיון שעומד להיות נבילה מעכשיו הוי נבילה. וע"כ אפשר לומר דמ"מ לענין זה חשיב חי' שיתחייב גם משום טריפה דחי' וסופה למות. ובזה אין לומר כיון שסופה למות ולא יהי' טריפה. דאדרבא כיון שהיא עכשיו טריפה גם לאחר שתמות לא יפקע ממנה איסור טריפה. ומכל מקום יש לומר דכיון דחשיבה מיתה לענין נבילה חשיב נמי מתה לענין שלא תהי' טריפה. וכענין שאמרו מיגו דהוי דופן לענין שבת כו': ב"ד בנך הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן ח ב"ה אור ליום ועש"ק בא תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי הה"ג החריף הבקי מו"ה יעקב חיים זעליג נ"י האבד"ק לובראנץ. א יקרתו הגיעני. דבר מי שמכר עגל הנשחט בתוך ח' ימים במזיד ונמלח ונתבשל הבשר ברוב היתר במינו. אם יש להתיר משום ספיקא דרבנן לדעת האחרונים המקילים בספק דרבנן על ידי גלגול בלא נודע בה"מ. וה"נ לא נודע לבעלים הקונים וספק שמא כלו לו חדשיו או דלמא דחשיב נודע הואיל ונודע לקצב המוכר עכ"ד: ב) ולדידי הדבר פשוט דחשיב נודע דטעם נודע הואיל ונעשה חתיכה דאיסורא חשיב ודאי איסור ושוב לא נוכל לעשותו ספק וה"נ בשעת שחיטה הי' הקצב בעליו ונעשה אז חתיכה דאיסורא. ושוב לא נוכל לעשותו ספק: ג) אך מה שיש לצדד הואיל ועגל פחות מבן ח' ימים היא מחלוקת רשב"ג וחכמים. דחכמים סוברים אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוי. ובנשאת לכהן הואיל והוי דיעבד מעליא מקילין כרבנן. רק בנשחט תוך ח' דלא הוי דיעבד כל כך מחמירין כרשב"ג. מ"מ עכ"פ טפי מספיקא דדינא לא הוי. ובספיקא דדינא אפשר מקילין בע"י גלגול כעין שמחלק בתה"ד בספק דרוסה פלוגתא דרבוותא למוכרו לנכרי. ולא דמי לספיקא דמעשה שהחכמים גזרו אפי' בספיקא דאורייתא שלא למכור לגוי מחשש שמא ימכרנו לישראל. אבל בפלוגתא דרבוותא לענין איסור מכירה דרבנן נלך אחר המיקל דסובר שלא הי' איסור כלל. והובא בש"ך (סי' נ"ז ס"ק נ"א). ואף אנו נאמר בע"י גלגול שנתבטל מן התורה ברוב. בשלמא בספיקא דמעשה חכמים החמירו שלא יתבטל [כגון בדברים חשובים או בלח בפחות מס'] בין בדרבנן בין בספיקא דאורייתא. אבל בספיקא דדינא כיון שנתבטל מן התורה ואין כאן רק דרבנן מקילין כדעת הפוסקים שלא הי' שם איסור כלל: ד) אך ראיתי להפרמ"ג כללי ס"ס אות א' הביא תשו' מהריב"ל שדימה ספיקא דדינא שע"י גלגול לספק טריפה שנתערבה באחרות דלר"ת דמותר משום ס"ס. הוא הדין דמותר בזה משום ספיקא דרבנן לקולא. ולר"י דאוסר דלא הוי ס"ס הוא הדין דלא הוי ספיקא דרבנן [וספר מהריב"ל אין אתי לעיין בו] והנה בספק טריפה שנתערבה מוכח בפסקי מהרא"י (סי' ק"ל) דאפי' בספק דין אסור ממילא ה"ה בספיקא דרבנן ע"י גלגול: ה) ולכאורה יש להביא ראי' מדברי רי"ף פרק כל שעה בלא נתבקעו ממש דשמואל מתיר ומר עוקבא אוסר. ופסק הרי"ף דעבדינן כמר עוקבא דהוי ספיקא דאורייתא וה"מ למכלינהו בעינייהו אבל אי משתכחי בהדי בשולא כיון דאיסור משהו דרבנן ה"ל סד"ר לקולא עיי"ש. ואמאי הא עיקר ספק בדאורייתא וע"י גלגול דרבנן. אלא ודאי בספק דפלוגתא אף בע"י גלגול לקולא: ו) אך לאחר העיון אין זה ראי' שהרי חמץ לפני זמנו בס' ודוקא בתוך הפסח במשהו משום דהוא בכרת כפירש"י (דף כ"ט) ועל ספק ליכא כרת שאין עונשין על ספק. ואין ספק חמץ אוסר במשהו. מה תאמר שמא הלכה כמר עוקבא דהוי חמץ וענוש כרת דקמי שמיא גליא ואוסר במשהו. ע"ז נאמר דהוי ספיקא דרבנן. ואין לומר כיון דגוף האיסור ספיקא דאורייתא ואסור שוב אוסר במשהו. דהא ליתא דאיסור ספק אינו אוסר במשהו כיון דליכא כרת. ודו"ק היטב: ז) אך יש לעיין בר"ן שפי' דברי הרי"ף עיי"ש. והוא ס"ל בשמעתא דחמץ בזמנו דלאחר שש אוסר במשהו אף דליכא כרת רק משום דלא בדיל מיני' לחוד. ואין לומר עוד דלא נודע ס"ל דמותר והכא לא נודע עד שנעשה התבשיל ספק דרבנן. דהא ליתא שהרי אם יפלו לתבשיל אחר יאסרו במשהו שנודע איסור בגרעני' ונאסרו מספק ואוסר פליטתו. והרי ישנם בתבשיל זה ופולטין בתבשיל זה גם אחר שנודע. וכי בשביל שפלט גם תחילה יהי' מותר אתמהה: ח) ומכל מקום אין כאן ראי' גמורה דאפשר שמפרש דברי רי"ף ז"ל לשיטת ר"ת. וכבר כתבתי בשם מהריב"ל דספק דרבנן ע"י גלגול תלוי במחלוקת ר"ת ור"י. ואפשר שמפרש דברי רי"ף לשיטת ר"ת. אף