אבני נזר יורה דעה פד

אם כן תאמר דמ"מ נעשה בעבד הזה איסור מורכב משניהם. והנה דשני מיני איסורין מצטרפין להעשות איסור מורכב משניהם: ה) אך יש לדחות עפ"י המבואר בסנהדרין (ד' פ"ג) בין טמא שאכל תרומה בין זר שאכל תרומה במיתה מקרא דומתו בו כי יחללוהו דלא כרב דאמר זר בלאו לבד. דומתו בו לא קאי כי אם אטמא ולא אזר] ע"כ טומאה וזרות מין אחד להחמיר אף דללקות שתים הם הואיל ושני לאוין הם. ובמס' כריתות (ד' ג'.) כל מקום שאתה מוציא שני לאוין וכרת אחת חילוק חטאת ביניהם. מ"מ איסור אחד הוא ג"כ להחמיר הואיל שמיתה בידי שמים אחד לשניהם. וערלות נמי דאתרבי מאיש איש לרבות ערל כטמא ג"כ איסור אחד עם זר כטמא: ו) וראיתי לגדול אחד בספרו שהקשה על פירש"י פומי' דכאיב לי' עומדים לתקן ולאכול. והא תני כל הטמאים ומשכחת טמא שאין לו טהרה כהא דתנן בנגעים אין לו בוהן יד אין לו טהרה עולמית ואמרתי דלק"מ דמצורע לאחר שבעת ימי ספורו שטבל והעריב שמשו כבר נטהר מטומאת צרעת רק שהוא מחוסר כיפורים שיקריב קרבנו וינתן מדם האשם ע"ג בהונות. ובזה שנינו אין לו בוהן יד אין לו טהרה עולמית. ונשאר מחוסר כיפורים. [וע"כ הביא הרמב"ם דין אין לו בוהן יד בהלכות מחוסרי כפרה ולא בהלכות טומאת צרעת] והרי מחוסר כיפורים אוכל בתרומה) ז) ולכאורה יש להשיב על זה דיאכלו בתרומה אף תרומת לחמי תודה במשמע. ובהם אין מחוסר כיפורים אוכל דקדשים נינהו אך י"ל כיון דמה שאין המחוסר כיפורים אוכל בהם לאו משום קדושת תרומה שבהם. דמחוסר כיפורים אוכל בתרומה. רק משום קודש שבהם. וקדשים הא אוכל בעצמו. וא"צ לאדוניו רק לקדושת תרומה שבהם. והא אדוניו אוכל בתרומה. מאי נ"מ תרומה זו או זו. כיון שאוכל בתרומה מאכילו בקדושת תרומה שבו: ח) ואולם יש ליישב הא תרומת קדשים חמורה משאר תרומה לגבי חוזרת שאינה אוכלת במורם מן הקדשים. וכיון שבתרומה חמורה כזו אינו אוכל אינו מאכיל. ויש לדון גם בזה ולומר כיון דמה שאינו אוכל המחוסר כיפורים בתרומת לחמי תודה לאו משום קדושת תרומה שבו. דהא מחוסר כיפורים מותר בתרומה. רק משום שהוא קודש. ואם יאכל לא יעבור משום טמא שאכל תרומה רק משום טמא שאכל קודש. חשיב שפיר שאוכל בתרומה זו. והדבר צריך הכרע: ט אך מעיקרא דדינא פירכא. דמ"ש דתרומה גם לחמי תודה בכלל. מוכח סתירתו ממתניתין דסוף יש מותרות דתנן שם דחוזרת לבית אבי' אוכלת בתרומה. ובתרומת לחמי תודה אינה אוכלת דהוה מורם מן הקדשים. מוכח דסתם תרומה אין תרומת לחמי תודה בכלל. הגם שיש לומר דלרב ספרא דיליף הא דאין חוזרת אוכלת בחזה ושוק מדכתיב לחם ולא בשר. אבל תרומת לחמי תודה אוכלת [ועי' מנחות (ד' מו:) לעולם בבאות עם הזבח ודו"ק] וא"כ גם תרומת לחמי תודה בכלל. וה"נ במתני' דהערל וכל הטמאים יאכלו בתרומה גם תרומת לחמי תודה במשמע. אך הנה לפי זה דחוזרת אוכלת בתרומת לחמי תודה. ואין תרומת לחמי תודה חמור משאר תרומה. שוב נאמר דמשום קודש הוא אוכל בעצמו. ומשום תרומה שבו הלא רבו אוכל בתרומה. מה נ"מ תרומה זו או זו: י) אך עדיין יש להשיב. שהרי הרמב"ם (פ"ז מהלכות תרומות הלכה י"ז) כתב כל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה ושוק. והא משכחת באין לו בוהן יד. דלענין חזה ושוק חשיב אינו אוכל ויותר משכחת לה בזמה"ז שאין בהמ"ק ואינו עומד לתקן עד שיבנה בהמ"ק. וא"כ מאכיל בתרומה ואינו מאכיל בחזה ושוק. הגם כי י"ל הפירוש כל שמאכיל בתרומה כשאוכל בתרומה. מאכיל בחזה ושוק כשאוכל בחזה ושוק: יא) אך לפי האמור דאין שני מיני איסורין מצטרפין להעשות איסור אחד. והא דמקשה מהערל וכל הטמאים אף דאין כאן לא איסור ערלה וטמא בפ"ע שהרי בעצמו אינו ערל וטמא. ולא איסור זרות שהרי רבו אינו זר. רק שנעשה מורכב מזרות וטומאה. ולפמ"ש דאין שני מיני איסורין מצטרפין מה מקשה הש"ס. וכתבנו ליישב משום דחד מיתה בידי שמים לתרווייהו חשיבי מין איסור אחד. והתינח בתרומה. אבל בחזה ושוק דאין מיתה בידי שמים רק לאו גרידא