אבני נזר יורה דעה ז

לקבל מרב אחד. אבל במקום שצריך בדיקה מדינא כמו בנידון דידן שחזקתו שמכבר אבד. ועתה נעשה מומר לדבר א' דלא אמרינן בי' שוב רוב מצוין אצל שחיטה מומחין שוב צריך שיעידו עליו שני עדים בב"ד ככל משפטי העדות שהוא מומחה. דמה לי להעיד עליו שהוא כשר מה לי להעיד שהוא מומחה [זה דעתי בדבר זה]: ד) ודמיון זה עדיין צ"ע דיש לומר דוקא שמעיד על האיש שהוא נאמן חשוב מעיד על האיש. אבל באומר עליו שיודע הלכות שחיטה לא נתגדל בזה מעלת האיש מאלו ידע הלכות אחרות. וכל אדם מוחזק ביודע קצת הלכות וכל עדותו רק על הבהמה שישחוט ושוב אמרינן בו עד א' נאמן באיסורין. וצ"ע בזה לדינא אך מ"מ ברור לפסול שחיטתו מטעם הרמב"ם כנ"ל: דברי מחו' אוהבו הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן ה ב"ה פה ק"ק סאכטשאב. לראשי הקהילה דק"ק קלימנטוב. א ע"ד שאלתכם אשר הרב ז"ל מקהילתכם שבק חל"ח והניח אחריו בן שרוצה לקבל משרת הרבנות על עצמו ורוב בני הקהילה לא רצו בו מטעמים הכמוסים להם אך מיעוט אנשי העיר בחרו בבן הרב והביאו שו"ב מעיר אחרת ומסיג גבול השוחטים המוחזקים. ובכן נפשכם בשאלתכם מהו הדין של הבשר משחיטתו של השו"ב המסיג גבול ומהכלים שנשתמשו בהם מבשר שחיטתו: ב' תשובה. השו"ב הבא בעיר אחרת ומשיג גבול השו"ב מהעיר ההוא הוא גרוע מעני המהפך בחררה שנקרא רשע. כ"ש זה שהוא גוזל זכות השו"ב שקבלו אותו בני העיר. וכיון שכן לדעת הרמב"ם שוב אין לו נאמנות על בדיקת הסכין. וכן פוסקים האחרונים ז"ל: ואף שלכאורה יש טענה על השו"ב דמתא שלא הלכו עם סכיניהם לבן הרב המנוח ז"ל ולדעת כמה פוסקים הרבנות ירושה. ליתא דאף שהוא ירושה מ"מ כל זמן שלא מנוהו בני העיר לרב אין לו דין רב דמקור הירושה הוא במלך ומפורש ריש ר"ה דמלך בן מלך אין מונין לו עד שמנוהו. ואפי' אימנו עליו למנותו אין מונין לו עד שמנוהו. וא"כ לא הי' השו"ב מחויבין להראות לו הסכינים כיון שלא קיבלו אותו רוב העיר: ד) מכל מקום מה ששחט השו"ב החדש עד עתה אין לפסול כי י"ל השו"ב החדש הי' מורה היתרא מחמת הירושה שלא הי' יודע מזה דמ"מ אינו רב עד שמנוהו. אך לאחר שיבא מכתבי זה אם ישחוט בטח תפסל שחיטתו והכלים יהי' אסורים. ולא זה שחיטה שבעיר. רק השו"ב יפסל מהיות שו"ב לעולם זולת בתשובה הראוי'. ועדיין אולי. ע"כ יזהר השו"ב בעצמו. אך זאת תדעו כי מכתבי זה להלכה ולא למעשה עד שתשיגו הסכמה מהממשלה יר"ה: ה) ובעיקר המחלוקת דבר בן הרב לא אשיב מחמת כי לא נשאלתי ע"ז. וראוי להביא רב סמוך משם לעשות שלום וכתורה יעשה: הק' אברהם. סימן א' מעשה באחד ששחט שור שאינו מסורס ובשעת שחיטה נענע ראשו הלאה, אך לא הגביה למעלה והשו"ב רדף אחריו בסכינו ונשחטו כל הסימנים וגם מעט בשר המפרקת ומסופק השו"ב אם כבר נשחטו רוב סימנים קודם נענוע ועתה הספק אולי השור בנענועו גם הוא שחט עצמו בהרחקת הראש מן הסכין ודומה לכשר ופסול ששחטו ביחד דפסק הרשב"א וש"ע (סוף סי' ג') לפסול. ואף שהש"ך הביא דעת הגהת אשר"י להכשיר. האחרונים העלו להחמיר בשל תורה: ב) תשובה. נראה דיש נפקא מינה אם תנועת הנשחט הוא היפוך תנועת השוחט. כגון שהוליך הסכין ממזרח למערב והנשחט נענע עצמו למזרח דאז הנשחט שוחט עצמו גם כן. משא"כ אם הוא בשוה לתנועת השוחט דאז אם תנועת השוחט בכל משך הנענוע במהירות מתנועת הנשחט לא פעל הנשחט כלום. ואדרבא עיכב עוד השחיטה. ותדע שאם הי' תנועת שניהם בשוה אז לא הי' שוחט כלום בהליכתו. שהרי אין הסכין מתרחקת מהתי כלל. שכל פעולת השחיטה מה שחוד הסכין עובר על צואר הנשחט ומתרחק ממנו. אבל אם נענע הנשחט בשוה למקום שחוד הסכין. אין משיכת הסכין פועלת. וא"כ אם אינו הולך רק לאט מהסכין הנה יתרון תנועת השוחט על תנועת הבהמה היא השוחטת. נמצא שהנשחט עוד מיעטה כח השחיטה וכשר. אך אם תנועת הנשחט באיזו רגע במהירות מתנועת השו"ב נמצא שהנשחט עשה כל השחיטה והשוחט לא פעל באותו רגע כלום. ואפי' לדעת הגהת אשר"י שהביא הש"ך יפסל בזה: ג' והנה יצא מזה לדינא. שאם תנועת הבהמה הי' היפוך תנועת השוחט תלוי במחלוקת הפוסקים בכשר ופסול ששחטו. והלכה להחמיר. ואם הי' בשוה אם תנועת השוחט הי' במהירות יותר כשר. ואם תנועת הנשחט במהירות פסולה: ד) והנה אם נענע עצמו לאותו צד ולא ידע על איזה רגע איזה תנועה הי' חזקה. ושאר שחיטה ידע שתנועתו הי' במהירות. לכאורה יש להכשיר עפ"י דברי התוס' בכמה מקומות בענין הפלוגתא מחצה על מחצה כרוב. אף דא"א לצמצם. אך משום דאי מחצה כרוב הוי שני צדדים להיתר רוב ומחצה. ולאיסור אין כאן רק צד אחד. הכי נמי בזה. שאם הי' באיזה רגע בשוה הרי אז לא נשחט כלום. רק בשאר משך זמן שתנועתו הי' מרובה וכשר. ואין פסול רק אם תנועת הבהמה הי' מרובה. והרי כאן שני צדדים להיתר. תנועת השוחט מרובה גם באותו רגע. שוה בשוה באותו רגע. וצד אחד לאיסור תנועת הבהמה מרובה. וכשר: ה) אך נראה דהא ליתא שהרי השוחט המושך הסכין ע"כ צריך לדחוק הסכין קצת על הבהמה שאם לא ידחוק כלל יהי' שחיטתו לאט לאט. ובודאי מותר לשחוט בכח רק שיהי' דרך הולכה והבאה. נמצא שאם נענוע הנשחט עם הולכת השוחט לצד אחד בשוה לא ישחוט מצד הלכה רק מחמת דחיקת הסכין למטה ויחשב דרסה. נמצא אדרבה אם תנועתם בשוה פסול ורוב צדדים בפסול. אך אם יודע השוחט שמתחילת נענוע ועד סוף הי' הולכתו במהירות יותר מתנועת הנשחט כשר כנ"ל. ובלבד שהנענוע לאותו צד שהוליך השו"ב את הסכין שאם תנועתה להיפך בכל ענין שחיטתו פסולה כנ"ל: נאום הק' אברהם