אבני נזר יורה דעה עז

ו) סוף דבר הבארות אסורים מכל צד ולא לבד איסור דרבנן אך לדעת הרמב"ם קרוב הדבר שהם בכמה לאוין מה"ת ומחויבין להזהירם ולהוכיחם. כי בדאורייתא ואף בספיקא דאורייתא לכמה פוסקים לא אמרינן מוטב שיהי' שוגגין. וזה אפי' אם הי' ידוע שלא יצייתו ח"ו. אך ישראל קדושים הם בודאי ישמעו ותבא עליהם ברכת טוב בהשמר עצמם משרצים אשר עיקר קדושת ישראל תלוי בזה: ז) מיהו בטעם בע"ח יש לפקפק לפי דברי תוי"ט (פ"ח דזבחים בסוף הדיבור) דמתני' אשמעינן דאפי' עוף לא בטיל. וא"כ אכתי לא נדע שתולע לא יתבטל ודו"ק. מ"מ אסורים מחמת טעם הנ"ל וקרוב לאיסור תורה: נאום הק' אברהם. סימן פ ב"ה ב' האזינו האמת והצדק. פה סאכאטשוב. שלום לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה מרדכי דוד נ"י האבד"ק קשונז א) בדבר התולעים הנמצאים בכבדים. אם צריך לבדוק הכבדים לפתוח הסמפונות ולברר התולעים מהכבדים. וכתב מעלתו בשם ס' שואל ומשיב שא"צ לבדוק יען שבצלי' נמוחים התולעים ונבלעים בכבדים ומתבטלים. ועוד כתב היתר משום כל בבהמה תאכלו. זה עלה בזכרוני מדבריו. ויען שהי' הטעם השני מוזר בעיני דאפי' אם מגוף הבהמה באו הלא השוחט בהמה ומצא בה דמות יונה אסורה דבעי' פרסות וליכא. ויען שהי' רחוק מאוד בעיני שיטעה בזה. שלחתי להשאיל הס' שו"מ. ולא מצאתי בו תשובה זו. ובתוך כך נאבד ממני מכתבו. וכעת בבוא מכתבו שנית חפשתי ולא מצאתי. ואשיב כפי העולה בזכרוני ממכתבו: ב) ואומר כי גם טעם ראשון דאין מתכוין לבטל אין מחוור בעיני. אף אם יהי' כדבריו שנימוחים ומתבטלים אסור משום ביטול איסור לכתחילה דהנה יסוד זה דאינו מתכוין לבטל. הוא בתשו' הרשב"א מהירושלמי דחטי תרומה רעות שנתערבו בחולין יפות בפחות ממאה ולאחר שיטחנו יהי' בחולין מאה מותר לטחון שאין מתכוין לבטל שאף הכהן יטחון. וכן ביו"ד (סי' פ"ד סעי' י"ד) בחטים מתולעים שמותר לטחון שאין כוונתו לבטל. והוא כעין תשו' הרשב"א שאף גוי יטחון. ואין מבורר מטחינתו שכוונתו לאכול בעצמו: ג) ולכאורה צ"ע מהא דזבחים (ד' ע"ד:) חביות של תרומה שנפלה בק' חביות סתומות. פותח א' מהן ונוטל כדי דימועה ושותה. ומשום דהנפתח נתבטל. ומקשה גמע ושתי חזינא הכא. והיינו דמבטל לכתחילה. [ומשני נפתחה אחת]. וקשה הלא גם הכהן כשישתה ע"כ יפתח. ואיננו מתכוין לבטל: ד) והתירוץ בזה נ"ל עפ"י מ"ש ג"א בטעם איסור מלאכות שעד לישה בי"ט. דלא נקרא מלאכת או"נ רק מה שדרך לעשות בשעה שרוצה לאכול כגון לישה. אפי' בישול. אבל מלאכות שקודם לכן הוא עושה שיהי' מוכן בידו ולא בשעת אכילה אינו נקרא מלאכת או"נ. והנה דרך למכור חביות סתומות. ובמע"ש המוכר חביות סתומה יוצא גם החביות לחולין כי כן הדרך למכור סתומה. היין והקנקן. והנה דין מדומע למכור לכהנים חוץ מדמי תרומה שנתערבה. וע"כ כשטוחן אינו מוכח כלל שהוא לאכול לעצמו. דאימא שהוא למכור הקמח לכהנים. משא"כ הפתיחה מוכח שהוא לשתי' דלמכור הדרך בשעה שהם סתומות כנ"ל וא"א לו לאכול בלא ביטול. ע"כ כוונתו לבטל: ה) והא דש"ע שם (סעי' י"ג) בסינן הדבש מנמלים דמותר משום דאינו מתכוין לבטל. זהו מבורר ההיתר יותר דאין רצונו כלל שהתולעים יהי' נימוחים או יפלטו הטעם להדבש. וכן הא דכתב הר"ן (פ' אין מעמידין) גבי הגעלה. דאף שהכלי חוזר ובולע מן המים מותר משום דאינו מתכוין לבטל. היינו שאינו רוצה כלל שהכלי יחזור ויבלע. ואינו רוצה שיתערב האיסור: ו) אך בנ"ד שצולה הכבד לאוכלו בלא פתיחת הסימפונות. והצלי' הוא בשעת אכילה. דומה להא דגמע ושתי דזבחים. ואינו דומה להא דתשו' הרשב"א הנ"ל. ואינו דומה להא דר"ן. דכיון שרוצה לאכול בלא פתיחת הסימפונות. על כרחך רוצה שיהי' נימוחים ומתבטלים: ז) ע"כ אינני רואה היתר בכבדים. וצריך לפתוח הסימפונות בכל מקום המצוי ולהשליך התולעים ואם א"א לבדוק ולהשליך בכל המקומות המצויים. ימכור מה שא"א לבדוק לגוי. אך אם יש חדשות בדברי שואל ומשיב. ימחול להעתיק לי כל התשובה מהחל עד כולה. ואז אראה אם יש איזה היתר. אך כ"ז שלא ראיתי דבריו הנני מסכים לאסור וכמ"ש: הדו"ש הק' אברהם. סימן פא ב"ה יום ה' שלח תרנ"ה לפ"ק פה סאכאטשוב: שלום וכ"ט לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגאון המפורסם אוצר בלום כש"ת מוה' יואב יהושע נ"י האבד"ק קונצק יע"א. א) אתמול עיינתי במכתבו. והשאלה שכל הבארות נמצא בהם תולעים קטנים מאד אחר הסינון וכל תשמיש העיר מהבארות כי אין שום נהר כי אם ברחוק מקום. וזה תמיד בכל שנה לערך שני חדשים. ומסופק אם צריך להכריז לאסור. או לסמוך בשעת הדחק על החק יעקב (סי' תמ"ז) דביוצא דרך המסננת חשיב לח בלח ולא הוי כניכר האיסור. וא"כ אין לאסור רק משום ברי'. וידוע שיטת האו"ה המובא בפרמ"ג (סי' ס"ט ס"ק ל"ה במשבצות) שאם האיסור בא בתערובת בטל בכל מקום כדשיל"מ. וה"נ נולדו הבריות בתערובות. אך ידוע דזה תמוה מתמורה (דף ל') דטלאים שנגד הכלב אסורין (ואף דלמסקנא דדמי טופינא דכלב פתיך בכולהו אין קושיא דנמצא הכל פסולין למזבח כיון דמקצת מכל שה אסור משום אתנן הוי השאר כשה מחוסר אבר. ואדרבא בזה הי' ניחא קושית הש"ס נפיק חדא להדי כלבא ואינך לישתרי. וקשה הא קי"ל אין ברירה. אך להנ"ל קושית הש"ס ממ"נ אי אין ברירה כולם מותרין משום ביטול. משום דהאיסור בא לעולם בתערובות ואי יש ברירה והואיל ואפשר לברר לא בטיל, עכ"פ נפיק חדא כו'. וכולם אין להתיר משום דקי"ל