אבני נזר יורה דעה עג

ויזדווג עמו. אבל אלו הבעלים מעמידים אלו ואלו במדור אחד כדי שיולידו זה מזה וכיון ששכן עמו אפשר שיזדווג עמו. ונסתר היתר הא': ה) ואשר כתב היתר ב' מדמתעברין זה מזה מה יועיל המסורת של זמנים הקודמים שמא נתעברים ממין אחר. אינו הוכחה כלל דהמסורת מועיל בשרואין שדומה ממש כמו העוף שמסורת עליו. ועוד כי לעיקר עוף טהור שנתעבר מטמא או להיפך הולד מותר משום זה וזה גורם כדעת התוס' חולין (ס"ב:) דה"מ תרנגולתא דאגמא. דלא כתוס' נדה (נ':) כמו שבארתי בתשובה (בסי' הקדום) בראיות ברורות: ו) ומ"ש עוד להתיר משום הביצים שדומים לטהור בסמניהם. ואף דסמני ביצים לאו דאורייתא דאיכא דעורבתא דדמיא לדיונה כתב הרמב"ן שאינו אלא חששא דרבנן וכיון דלהפוסקים דלא כר"ת מותרים ע"י סמנים ה"ל ספיקא דרבנן. עכת"ד. לא כתב הרמב"ן כלל שיהי' רק דרבנן. והרמב"ן לא כתב רק דמשום חשש שהם ביצת עורב לבד לא הוה אסרינן והיינו תולין ברוב עופות טהורים שביצת עורב מיעוטא דמיעוטא. אך דתלינן דכמו שיש בעורב כן. כמו כן יש בכמה עופות טמאין שהם כן. וזה יוכל להיות חשש של תורה ופשוט: ז) אך מ"ש שהעיד אחד שא"א להכיר כלל בין הביצים מאווזות שלנו לאווזות אלו. זה היתר טוב כמו שכתב כ"ת בחבורו מדנאמן גוי לומר מעוף פלוני טהור משום דעבידא לאגלויי ולא חיישינן שמא הוא ביצת עוף טמא שדומה לביצת טהור לגמרי וא"א להכיר. ש"מ שזה אינו בנמצא. זה היתר טוב. אך הדבר קשה להאמין בזה לע"א שהוא נגד הסברא. ואיך אפשר שהאווזא גדולה כפלים משלנו והביצה לא תהי' גדולה משלנו עד שא"א להכיר. והנה בע"א המעיד נגד רובא דליתא קמן פסק בש"ש (שמעתא ואו פ"ז) דאינו נאמן. קו"ח מנגד החזקה ע"ש. וה"ה במעיד נגד הסברא: ח) אך יש לעיין משום שהיא מלתא דעבידא לאגלויי והנה בס' המכריע לתוס' רי"ד (סי' מ"ז). יע"ש דבמלתא דעבידא לאגלויי נוגעין בעדותן נאמנין. ה"נ אף שהמגיד הוא איש שמסחרו עם אווזים אלו והוא נוגע בדבר. מ"מ יהי' נאמן כדברי תוס' רי"ד הנ"ל. אך במ"ב (סי' נ"ח) דנוגע פסול לעדות אשה אף דהנאמנות הוא משום עבידא לאגלויי: ט) אך לאחר עיון אין ראי' מדברי המ"ב. דהנה צריך להבין גזלן דאורייתא דפסול לעדות אשה. הא כתבו תוס' פ' מי שהי' נשוי בהא דשטר מה"ת אין צריך קיום משום דלא חשיד אינש לזייף שטרא ואפי' גזלן לא חשיד דמתיירא פן יכירו הב"ד זיופו. וכיון דאפי' גזלן לא חשיד לשקר במלתא דעבידא לאגלויי למה לא יהי' נאמן בעדות אשה דכתב הרמב"ם דהטעם משום דעל"ג: י) אך ברורם של דברים. דהנה צ"ע בעד אומר מת ועד אחר מכחישו דאסורה להנשא. [לבד בשהתירוה לינשא עפ"י עד ראשון דחשיב כשנים]. ולמה. הא אותו שאמר לא מת לא עביד לאגלויי שקרו ואיך יוכל להכחיש אותו שנאמנותו משום עביד לאגלויי. אך צ"ל דכמו להטעם משום דייקא ודאי משום הא לחוד אין מתירין רק בצירוף העד. כמו כן לטעמא דעל"ג אין מתירין רק בצירוף מה שהוא עד. (דענין על"ג אינו תורת עדות דא"כ לא הי' מועיל בדבר שבערוה כיון שגזה"כ אפי' משה ואהרן לא מהני. ואפי' בעדות אשה היכא דליכא הטעם דדייקא אין שני קרובים נאמנים לפי אותו הצד דהטעם משום דייקא כדמוכח בסוגיא דע"א ביבמה כמו שיבואר לפנינו. אלא ענין על"ג שרק מתבייש מבני אדם ואינו ענין עדות]. ומצרפין סברא זו דעל"ג לעדותו ונחמן. וע"כ כשיש עד המכחיש ונסתלק תורת עדות שלו. שוב משום עבידא לאגלויי לחוד אינו נאמן. ואף דבעביד לאגלויי גמור סמכינן אף על גוי. עדות אשה אינו עביד לאגלויי גמור. דאפי' חי שמא כשם שלא בא עד עתה כמו כן לא יבא גם אח"כ. וכמו שהאריך בזה הריב"ש (סי' קנ"ה): יא) מעתה גזלן שאין בו תורת עדות מחשש משקר לא רצו חכמים להכשירו גם בעדות אשה. מה אמרת יתכשר משום דעבידא לאגלויי. הלא עבידא לאגלויי לחוד לא מהני כיון דלא הוי על"ג גמור. מעתה שפיר קאמר המ"ב בנוגע כיון שהוא פסול דאורייתא משום משקר. משום על"ג לחוד אינו נאמן. אבל בהא דתוס' רי"ד דהוי עביד לאגלויי גמור שבידינו לברר אף נוגע נאמן: יב) ולפ"ז בנ"ד דהוי על"ג גמור אף נוגע נאמן. אך ראיתי להנב"י (חלק אה"ע סי' כ"ז) הביא ראי' דנוגע אינו נאמן במלתא דעל"ג. מהא דאינו נאמן לומר נתגיירתי בב"ד פלוני אף דהוי על"ג גמור. מזה הוכיח דהיכא דאתחזק איסורא אין נוגע נאמן אף במלתא דעל"ג. [ומה שכתב עוד תירוץ בהא דגר משום דצריך עדות ומלתא דעל"ג לא משקרי לא מהני במה דצריך עדות ואפי' משה ואהרן לא מהימני. ליתא שהוכיח הריב"ש (בסי' קנ"ה) דאפי' בממון מהני מלתא דעל"ג גמור. ועל"ג אינו מענין עדות. כמו שהוכחנו לעיל מהא דשני קרובים אינם נאמנים לפי הצד דדייקא במקום דליכא דייקא כגון בע"א ביבמה. מהא דמייתי ראי' שם ממתני' דאמרו לו היכי דמי אי דאיכא תרי כי אתו תרי ואכחשוה תרי ותרי נינהו אלא לאו בע"א. ומה ראי' אימא דתחלה הי' שני קרובים אלא ע"כ לפי הצד דדייקא ע"א ביבמה אינו נאמן משום דליכא דייקא אף שני קרובים אין נאמנים אף שאומרים אמת דגזה"כ הוא ואין ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת רק במקום דאיכא סמך. וא"כ לפי הצד דעל"ג דמהני ע"כ שזה אינו חזרת עדות וליכא גזה"כ גבי' שלא יועיל בע"א ואפי' משה]. וא"כ ה"ה בנ"ד במעיד נגד הסברא דאין הנוגע נאמן אפי' בעבידא לאגלויי. ומהראוי בענין הנוגע לכל העולם להושיב ב"ד על ככה לברר הדבר בעדים כשרים ואז יהי' היתר טוב: יג' היתר הד' כתב משום שכל עופות טמאים יש להם ארס ואלו הלאבאנדזאווע אווזות שוכנים אצל בני אדם בבתים ומעולם לא ראינו שדרסו. ואם אמרו בגרוחא חזיוה דדרסה ואכלה. אלה אינם מצוים כל כך אצל בני אדם ושמם יוכיח תרנגולתא דאגמא. אבל אלו תמיד עם בני אדם ואינם רואים מהם דרוסה אין לספק מהם מדרוסה עכ"ד: אומר להיפוך דבאלו השוכנים בבתים אין שום הוכחה ממה שאין דורסין שהרי אינם רואים שום עוף שאינם בני תרבות עמהם ואותם לא ידרוסו. כמבואר בס' נ"ז ההיתר בחתולים שלנו שנכנס לכלוב תרנגולים משום שהם בני תרבות עם התרנגולים ואפי' הוא שותק ואינהו מקרקרין לא חיישינן להו כ"ש אווזים אלו ששוכנים עמהם תמיד ודאי לא ידרסו אותם: