אבני נזר יורה דעה עב

בזבחים (סוף פ' חטאת העוף) בעי ר' ירמי' ערף עז [על החלל במקום עגלה ערופה] מהו אווזין ותרנגולין טעמא מאי דמינא דעופות נינהו אבל עז לאו מינא דעגלה הוא. ופירש"י לאו מינא דעגלה הוא שזו מין גסה וזו מין דקה. ובתוס' אף דאווזין ותרנגולים לאו מינא דתורים ובני יונה ומטהרין. לא דמי דהכא עגלה בהמה גסה ועז בהמה דקה. אבל בעופות לא שייך למימר מין גסה ודקה אע"ג דמצינו בלשון משנה עוף הגס ועוף הדק עכ"ל. הנה דבעוף גס ודק הוא מין אחד ודאי מתעברים זה מזה. ע"כ כשמדבר ריב"ל מגסה ודקה שיכל את ידיו ולא קאמר גסה מדק. דא"כ הי' גם עוף בכלל. ובאמת עוף אינו בכלל זה כנ"ל. ע"כ קאמר בלשון גסה ודקה הכל בלשון נקיבה. ואין בכלל רק בהמה שנקרא הכל בלשון נקיבה: יט) והנה מזה ראי' ברורה שגם בעוף אין טהור מתעבר מטמא. דאל"כ למה שינה ריב"ל ושנה טמאה מטהור ונתן בזה מכשול לטעות לומר שגם עוף בכלל. שלשון זה הא פרושו נקיבה טמאה מזכר טהור ויכול לכלול בזה עוף. ואם הי' שונה טמאה מטהורה בודאי לא הי' נכלל בזה עוף. אלא ודאי באמת גם בעוף אינו מתעבר טהור מטמא. ונוסח זה דטמאה מטהור גסה מדקה גם הרמב"ן בהלכותיו כתבו בלשון זה. ואמנם כי הרא"ש נקט טמאה מטהורה. לא דק המעתיק בלשני' ונקט דומיא דדקה וגסה. אך ברמב"ן א"א דלא דק דא"כ גם עליו קשה למה שינה בלשון בין טמאה לגסה. וגם ברא"ש חולין (פ' אותו ואת בנו) נקט טמאה מטהור טהורה מטמאה. ונראה בעליל שהוא שגגת המעתיק ונוסחא שבידינו בגמ' מדוקדק. ומוכח מלשון ריב"ל שגם בעוף אין מתעברים זה מזה: כ) נשוב לנ"ד שכתב כ"ת כי נקת בכפרים מהם להרביעם עם האווזות הלא הם שווים יותר מכפלים מאווזות שלנו עכ"ד. ואם באמת כן הוא שמתעברים זה מזה ומולידים ביצים ומגדלים אפרוחים יהי' ראי' שכולם כשרים. והלאבענדזיס לא נוכל לחשוב עליהם שיש מסורת שהם טמאים. כי מאין נדע מסורת עליהם כי מה שאין אוכלים אין ראי' וכל שאין מסורת להיתר אין אוכלין. והב"י (סי' פ"ד) בשם תשובת הרא"ש ז"ל אבל בעוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא כו'. נראה שאין פירושו שאין אוכלין לבד קבלה ממש [או שראו שביטלו קידושין שהעדים הי' אנשים שאכלו אווזות אלו] זולת זה מה שאין אוכלין לבד אין זה מסורת טומאה. וכן כתב הרשב"א בפה"ב הארוך בענין עופות שאוכלין אותם במקצת מקומות במכירת ובמקצת מקומות אין אוכלין אותם סומכין על אותם מקומות שפשט התירן שכיון שאוכלין אותם ודאי קבלו מסורת מאבותיהם שהוא טהור ואין מביאין ראי' ממקומות שאין אוכלין אותן שמניעת אכילתן אין ראי' על איסורן אלא שלא קיבלו מסורת בהתירן מאבותיהם ע"כ. לכן נראה לי שאם ידוע שמתעברים זה מזה ומולידים ביצים ומגדלים אפרוחים אין לפקפק על התירן: כא) ובענין אווזים אלו שאמרו משמי. מעשה שהי' כך הי' שהגידו לי משם ר' זנוויל מווארשא שהתיר אותם ששנויים מחמת גודל צווארם לבד. אמרתי שיפה התיר מחמת ש"ס ב"ק הנ"ל. אח"כ דיבר עמי מהר"י הכהן מווארשא ואמרתי לו ג"כ כנ"ל. וכעת שכתב כ"ת דיש שינוי ג"כ בקולם אין לו להתיר רק מחמת עבורם זה מזה שכתב כ"ת: כב) ולענין מה שכתב כ"ת דאפי' אותם עופות טמאים דלא כתיב בהו למינהו יש להם מינים דומים להם. ע' חי' ר"ן ריש שמעתא דנשר סוף ד"ה אף כל כיוצא בו מפורש להיפך. אך לנ"ד אין נ"מ בזה: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן עו ב"ה יום ה' ויקהל תרס"ה לפ"ק פה סאכאטשוב. כבוד הרב הגאון המפורסם יגע ומצא כדי מדתו בעומק העיון הישר מוה"ר בן ציון נ"י אב"ד דק"ק בילסק. א הנה בהיותנו באטוואצק ביקש ממני כו' בדין הלאבאנדזאווע אוזות כו' וזאת אשר השבתי על תשובתו. בספרו (סי' כ"א ענף א') האריך כ"ת להקשות על הרמ"א דבג' סימנים בגופו גם או"ה מתיר כו'. והנה הכרו"פ כתב ג"כ להתיר בשלשה סמנים בגופו וחרטומו כו'. ואו"ה קאי באווז שלא הי' לו ג' סמנים רק בצירוף סימן אינו דורס. אבל אווזים שלנו יש להם ג' סמנים בגופם. וע"כ התיר הווילדע ענטין היינו ווילדע בר אווזות והוא פלא שגם אווזות ובר אווזות שלנו אין להם זפק. ובע"כ צ"ל שגם הוא ז"ל לא הי' בקי באווזות וצ"ע: ב) ענף ב' היתר הא' כתב מהא דב"ק (ד' נ"ה.) דאף דזה ארוך קועי' וזה זוטר קועי' מ"מ הוי מין אחד לענין כלאים וה"נ הוי מין אחד ומועיל המסורת מאווזים שלנו על אווזות אלו. אלה הם דברי החת"ס (יו"ד סי' ע"ד) שפי' כן דברי הגמרא הנ"ל דארוך וקצר לא חשיב שינוי ומועיל המסורת מאווזים סתם על אווזות הבר וגם הבר טהור ולא הוי כלאים. אבל להמסקנא י"ל הבר טמא דלא כהגאון מהר"מ מווינא שהביא הצ"ל יע"ש אך לא נתבאר שם רק בשינוי ארוך וקצר לבד. לא כן אווזים אלו שיש בהם גם שינוי דחטוטרת וגודלם וקולם משונה: ג) ומ"ש מהר"ן שאפי' אין לו אותם סימנים ממש שיש בעורב מ"מ מין עורב הוא. הרי דאף שיש ביניהם הפרש גדול אעפ"כ מין עורב היא עכת"ד תמהני על דברים אלו. דר"ן לא אמר אלא דמ"מ יוכל להיות מין עורב. אבל לא שיהי' ראי' ממעט הדמות שהוא מינו. ומפורש בגמ' שכן ונדמה קאמרינן. ומ"מ בנדמה לבד אין ראי' שיהיה מינו. וכן אלף מיני אי' שבמזרח וכולן מין אי'. היינו ג"כ שהם מין אי'. או בשביל שהוא שכן ונדמה או בשביל שהי' ידוע ששמם אי'. ע"כ אף שיש הפרש כולן מין אי' אבל לאבאנדזאווע גענז מנין יודעין שהיא מין אווז ומצינו בגמרא תרנגולא דאגמא ולא מחליטין שהיא מין תרנגולת סתם ושיהי' טהור: ד) ואשר הביא ראי' ממה שמזדווגים זה עם זה. דאל"כ המכיר כ"ד עופות טמאין ורואה מין ויודע שאינו מהם הא איפשר שמורכב הוא ויש לו דמות אתר וטמא. אלא ודאי שזה אינו מצוי כלל שיזדווגו מין בשאינו מינו. עכת"ד. בוודאי אינו מצוי שילך אצל שאינו מינו והרי לר"א שכן לבד מהני להחשב מינו. ולרבנן ודאי מודים דלא שכיח לשכון עם אינו מינו