אבני נזר יורה דעה ע

ד) אך כתב כ"ת עוד כי בכפרים לוקחים אווזים אלו להרביעם עם אווזות שלנו. והנה יש להביא ראי' מזה שטהורים הם מש"ס בכורות (ז'.) מעדותו של ריב"ל לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהור כו' ולא חי' מן בהמה חוץ מר"א ומחלוקתו שהי' אומר חי' מתעברת מבהמה. ואף דבחי' עם בהמה קיי"ל כר"א. מ"מ בטהור עם טמא קיי"ל כריב"ל. וכ"כ הרמב"ם (פי"א מה' מא"ס הל' י"ג) וז"ל ואין מין טמא מתעבר ממין טהור כלל אך צ"ע אם כלל זה גם בעוף ובח"ס (סי' ע"ד) מבואר עיקר דעתו שגם בעוף יש כלל זה. אך מפקפק קצת ה) וכדי לבאר זה נקדים לבאר אם נניח שבעוף מתעברים ומולידים זה מזה אם הולד מותר משום זוז"ג דקי"ל בע"ז (מ"ט.) הלכה כר' יוסי דאמר זוז"ג מותר. ובפ"ק דבכורות (ז'.) מבואר דכשהולד בא מאב טמא ואמו טהורה תליא בזוז"ג, ואפי' עבורן מן הטהור ואמוקיהם מין טמא ומהא דמספקא לן אם חוששין לזרע אב לענין זוז"ג אין נ"מ כמ"ש בתוס' חולין (ד' נ"ח.) גבי ולד טריפה דמותר משום זוז"ג שאביו אינו טריפה, וכתבו בתוס' אע"ג דפסקינן דספיקא אי חוששין לזרע אב. היינו במילתא דשרי כל חד באפי נפשי' ולא שייך זוז"ג. אבל הכא דחד אסור וחד שרי הוי לי' זוז"ג עכ"ל. וה"נ בעופות אלו דחד טהור וחד טמא הו"ל זוז"ג אפי' אמו טמאה ואביו טהור דמ"מ גורם הוי אביו: ו) אך באמת זה אינו דחילוק התוס' הנ"ל בין פרדה לענין כלאים דאיסורו מחמת עצמו וכן לענין אותו ואת בנו דאיסורו מחמת עצמו שהוא בהמה ואסור לשוחטו עם בנה וכן כיסוי שחיובו מחמת שהיא חי' ואין איסורם מחמת המולידים בזה תליא אם חוששין לזרע אב חשיב חצי ממין זה. אבל ולד טריפה איסורו מחמת שנולדה מטריפה ויוצא מן האיסור. שבעצמות הולד אין איסור שהרי חי' היא. רק מחמת אמו באת לאסרו. בזה מתירין מחמת זוז"ג. וכן בבכורות בעבורו מן הטמא דיינינן בזוז"ג. דשם הכלל היוצא מן הטמא טמא מן הטהור טהור (ואף דקאי התם למ"ד חמור שנולד מן הפרה מ"מ במקצת סמנים דומה לאמו מותר] רק האיסור הוא משום המוליד שמוצאו מן הטמא דיינינן זוז"ג. אבל בעוף דמבואר בתוס' נדה (ג':) דאין באפרוח משום יוצא מן הטהור ולא משום יוצא מן הטמא כיון דאפרוח גדיל מביצה דעפרא בעלמא הוא כי גביל ועוף טהור התירו מחמת עצמו שהוא מין טהור ועוף טמא איסורו מחמת שהוא מין טמא לא שייך כלל דין זוז"ג, ודינו כמו לענין אותו ואת בנו וכסוי וכלאים, דלמ"ד אין חוששין לזרע אב חשיב כולו מין אם. אם טמא טמא אם טהור טהור ולמ"ד חוששין לעולם חשיב חציו טמא חציו טהור ז) אך הא דאמרינן דזוז"ג לא שייך בעופות היא מחמת דברי תוס' נדה דבעופות לא שייך לא יוצא מן הטהור ולא יוצא מן הטמא. שהרי האם לא ילדה האפרוח רק ביצה ואפרוח מעפרא גדיל. אבל דעת התוס' חולין (ס"ב: בד"ה תרנגולא) שגם בעופות הדין כל היוצא מן הטהור טהור. ואף דתוס' נדה טעמא יהבו כנ"ל. ולכאורה כך הם דברי הש"ס תמורה (ל"א.) באפרוח ביצת טריפה שמותרת אימת גדלה לכי מסרחא כי מסרחא עפרא בעלמא הוא. יש לחלק דשאני התם שאי אפשר לנו לאסור האפרוח מחמת האם טריפה שהטילה הביצה שהרי טריפה אינה מתעברת. וע"כ בשנתעברה מהביצה היתה כשירה [רק הביצה אסורה דכי נטרפה נאסר הביצה ממה דירך אמו היא וגופה היא] נמצא האפרוח בא מכח כשירה רק שבאנו לאסור משום שבא מכח ביצה שנאסרה משום טריפה וע"ז אנו אומרים דביצה כשבא ממנה האפרוח מסרחא. אבל אפרוח שבא מטמאה שפיר תאמר בה היוצא מן הטמא מחמת אם שהטילה הביצה והיא טמאה. וכן יוצא מן הטהור כשהאם טהורה: ח) ותדע דאל"כ לא נוכל לדון גורם גם בבהמה רק באם ולא באב. שהולד בא מחמת הש"ז דהוי כנבילה מוסרחת כמ"ש התוס' חולין (ס"ד) ד"ה שאם ריקמה דש"ז הוי כנבילה מוסרחת וא"כ למה באין לאסור בבכורות (ז') הנולד מן הטהור שעבורו מן הטמא למ"ד דזוז"ג אסור. אלא ודאי מ"מ חשיב גורם כיון שהאב בעצמו טמא ה"נ בעופות חשיב זוז"ג האם והאב שהולידו הביצה אף דביצה מוסרח. ונראין דברי תוס' חולין. ולפי"ז כל המורכבים מותרין אפי' אמותיהם מאותם שאין להם מסורת ואבותיהם משלנו אפי' למ"ד אין חוששין לזרע אב כיון דחד אסור וחד שרי כמ"ש תוס' חולין (נ"ח.) ד"ה מכאן ואילך): ט) עתה נשוב לבאר אם גם בעופות אין טמא וטהור מתעברין זה מזה. ונאמר דלשיטת התוס' נדה הנ"ל יש להוכיח דאין מתעברין זמ"ז מהא דטומאת נבילת עוף בבית הבליעה דמפורש בכ"מ דוקא נבילת עוף טהור מטמא אבל עוף טמא אין לו טומאה כלום ומוכח כן מדכתיב נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה. מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבילה. דאין איסור נבילה חל על איסור עוף טמא. כן מפורש בחולין (ק':). והנה אי נימא דבעוף טמא וטהור מתעברין ומולידין זה מזה והולד המורכב משניהם אינו נדון בזוז"ג כיון דמעפרא גביל לשיטת התוס' נדה כנ"ל באריכות. רק למ"ד חוששין לזרע אב הוי לי' מקצתו טהור ומקצתו טמא. כמו לענין מתנות דהבא מבהמה וחי' חייב בחצי מתנות, וכן כתבו בתוס' והרשב"א שם (ע"ט:) לענין כסוי חשיב חציו דם בהמה וחציו דם חי'. שהקשו למה מותר לכסותו ביו"ט יחשב כדם בהמה וחי' שנתערבו זה בזה. [ותירצו דכיון שיוכל לכסותו בדקירה אחת מותר וה"נ חשיב חציו טמא וחציו טהור. ואי נתנבלה הא חייל איסור נבילה (על איסור טמא בכולל מיגו דחייל על חציו טהור חייל על חציו טמא. וא"כ הרי משכחת נבילת עוף טמא מטמא בבית הבליעה. ולא מצינו כזאת: