אבני נזר יורה דעה סח

דאתא ללמוד שלא תאסור אף הבא בסימן אחד וכמו כל שני כתובים הבאים כאחד: ב) והנה על פי סברא זו הקשו התוס' (בריש ד"ה מכדי) דאכתי אצטריך נשר להתיר הבא בסימן שלישי דליתי' לא בפרס ולא בעזני' דהו"א דאסור מקו"ח די"ט עופות. וכן הקשו בקושיא שני' למאי דמשני דבחד מהני תרתי [ר"ל בפרס או בעזני'] יש סימן חדש דליתניהו בכולהו. דמ"מ ל"ל דכתב רחמנא האי דאית בי' חד מהני ג' סימנים דהדרי בכולהו נילף מקו"ח מי"ט עופות אלא ודאי להכי כתב סימן הישן לעשות שני כתובים ומכח קושיות אלו הוכרחו התוס' לחדש דכיון די"ט עופות הוי י"ט כתובים הבאים כאחד לא נלמד מהם אף לאסור הבא בסימן אחד. וע"כ הקשו בסוף הדיבור לפי סברא זו דא"כ מה פריך הש"ס דפרס ועזני' הו"ל שני כתובים הבאים כאחד כיון דאיתניהו סימנים דידהו בי"ט עופות. הא מ"מ לא מצי למינף מיניהו [ר"ל מי"ט עופות] כיון דהוי י"ט כתובים הבאים כאחד. והנך י"ט עופות על כרחין איצטריכו לאסור אף בג' סימני טהרה והניחו הסוגיא בצ"ע: ג) ולפענ"ד נראה ליישב קושייתם ונאמר דאף די"ט עופות הוי י"ט כתובים הבאים כאחד. מ"מ לא מהני אלא שלא נלמד לאסור בג' סימני טהרה. דא"כ י"ח מיותרים. אבל השתא שאומרים דבג' מותרים. שוב לא מייתרי י"ח עופות ואצטרכו כולהו. וכן מדכתב עורב לא נלמד יותר ומדכתיבי פרס ועזני' נלמד דבשני סימנים מותרים. אבל מ"מ נוכל ללמוד לאסור בסימן אחד וכסברת התוס' מעיקרא. אך כפי זה יתעוררו קושיות הראשונות כנ"ל: ד) ונראה ליישב דהנה קשה לפי סברא זו בהא דפריך הש"ס ונילף מעורב מה התם תרי לא. דהא הוי עורב וי"ט עופות שני כתובים. דא"כ עורב דכתב רחמנא למה לי נילף מי"ט עופות. ואי די"ט עופות הו"ל י"ט כתובים. מ"מ לא נלמד מהם אלא להתיר בג' סימנים. אך לק"מ דהא ע"כ הש"ס לא בעי לשנויי בטעמא די"ט עופות הוי י"ט כתובים. דאל"כ לא הוה פריך מידי מה התם תלתא ולא אכלינן וכמ"ש התוס' (סוף עמוד א'). וא"כ כיון דלא אסיק אדעתי' סברא די"ט כתובים. לא מצי למימר דעורב עם י"ט עופות הוי שני כתובים. דעורב אצטריך להתיר בג' סימנים שלא נלמד מי"ט עופות. וי"ט עופות פשיטא דאצטריך שאינו יכול ללמדם מעורב כיון דאית בהו ג' סימני טהרה: ה) ולפי זה מיושב קושיא שני' של התוס' למסקנא דחד מינייהו [ר"ל מפרס ועזני'] אית בהו סימן חדש ל"ל ההיא דאית בי' סימן ישן. דשפיר אצטריך להתיר בב' סימנים שלא נלמד מעורב. ודוקא למאי דס"ד דאית בהו סימנים ישינים שפיר הוי שני כתובים הבאים כאחד דלכתוב פרס לחוד או עזני' לחוד והוה ידעינן להתיר בשני סימנים. דאל"כ השתא בתרי לא אכלינן בחד מבעיא וא"ש. שני' דכתב רחמנא למה לי ע"כ הוי שני כתובים הבאים כאחד וכתבי' שלא נלמד בקו"ח די"ט עופות. אבל למסקנא דחד אית בי' סימן חדש דליתא בעורב ובי"ט עופות. א"כ שפיר אצטריך אותו שיש בו סימן חדש לאוסרו. שא"א ללמדו מי"ט עופות. ואותו שיש בו סימן ישן איצטריך להתיר הבא בשני סימנים שלא ללמדו מעורב. דאי אפשר ללמדו מדאצטריך לאסור השני. דהא שני יש בו סימן חדש ואי אפשר לאוסרו בקו"ח מעורב אף אם נאמר דכל הבא בשני סימנים כעורב אסור. וא"כ אי לא כתב לאסור הבא בסימן ישן הוה אמינא דכל הבא בשני סימנים כעורב אסור. ואצטריך למכתב תרווייהו ולא הוי שני כתובים הבאים כאחד: ו) אך קשה לפי"ז למה לי' להש"ס לחדש דחד מינייהו הוה סימן חדש דליתי' אף בי"ט עופות. לא הי' צריך לומר אלא דאית בי' סימן חדש דליתי' בעורב. וע"כ הבא בסימן ישן אינו מיותר. דאצטריך להתיר הבא בשני סימנים כעורב. ונהי דהבא בסימן חדש מיותר כיון דסי' דידי' איתי' בי"ט עופות נוכל ללמדו מי"ט עופות. ולהתיר הבא בשני סימנים כעורב נמי לא אצטריך דנלמד מהבא בסימן ישן דאיתי' בעורב כנ"ל. וא"כ הבא בסימן חדש אתא שלא נלמד הבא באותו סימן כמותו מי"ט עופות וליהוי שני כתובים הבאים כאחד. מ"מ שפיר נלמד הבא בסימן ישן מקו"ח כיון דהבא. בסימן ישן אינו מיותר כנ"ל. דאצטריך להתיר בשני סימנים כעורב [וכעין זה הקשו התוס' בריש הדיבור שנלמד הבא בסימן שלישי מקו"ח אף דהבא בסימן אחד משני סימנים דאיתי' בפרס ועזני' כבר למדנו שמותרים] או נלמד לאוסרו במה מצינו מהבא באותו סימן: עוד קשה לי לפי"ז דאכתי מה פריך הש"ס דהו"ל שני כתובים הבאים כאחד דאכתי נאמר דנלמד מין אחד לאוסרו או מין הדומה לפרס לחוד או מין הדומה לעזני' לחוד ונאמר דפרס אתא להתיר מין הדומה לעורב [פי' לאותו צד דנלמד מין הדומה לפרס לאוסרו ולצד השני נאמר להיפוך. ואין הפרש למתבונן. ואי קשה דנלמד מעזני' ליתא. דאי לא כתב פרס הוה אמינא לאסור מין הדומה לעזני' ג"כ. ואי דעזני' הוי שני כתובים עם י"ט עופות. ליתא. דאי לא כתב פרס הוה אצטריך עזני' להתיר הבא בשני סימנים כעורב. וא"כ כל הבא בסימן אחד הוי ילפינן מקו"ח לאסור. להכי כתב אף פרס להתיר הבא בשני סימנים כעורב. ושוב הוה עזני' שני כתובים כנ"ל. וא"כ פרס אינו מיותר ושפיר נלמד מין הדומה לפרס לאוסרו מקו"ח די"ט עופות ובמה מצינו מפרס. ושפיר אצטריך נשר להתירו וכן נוכל לומר להיפוך וק"ל. ואף דא"כ יהי' שניהם אסורים מספק ואכתי קשה ל"ל תרווייהו דאם יכתוב פרס לחוד ג"כ יהי' שניהם אסורים מקו"ח כנ"ל. ליתא דמ"מ נפקא מינה שלא ילקה עליהם כיון דחד מינייהו על כרחין מותר כנ"ל ואינו אסור אלא מספק: ח) וליישב קושיות אלו נראה. דהנה צריכין להבין הא דאמר בריש הסוגיא מה נשר שיש בו ד' סימני טומאה אבל עוף שיש בו אחד מכל אלו טהור יעיי"ש ברש"י. והרי אם דורס לחוד טמא ולמה לי כל ד' סימנים הא כל הדורס טמא. אמנם התירוץ הנכון דבאמת ילפינן מנשר דכל שאינו מעופות המפורשין לאיסור כל שאין בו ד' סימני טומאה טהור. אלא דקים להו לרבנן דכל שאינו מעופות המפורשין והוא דורס יש בו ג' סימני טומאה האחרים ג"כ. והוא דומיא דנשר ואסור ועי' בתוד"ה כל עוף הדורס שכתבו דקבלה מימות נח עיי"ש והוא ברור. וע"כ כיון דבפרס ועזני' יש בכל אחד סימן טהרה אחר ע"כ אחד מהם דורס כיון שאין בכל אחד אלא סימן אחד. ואם האחד אינו דורס ע"כ השני דורס כיון שאין בו אותו סימן. ועל כן לא קשה קושיא שני' דילמא פרס אתא לומר שמין הדומה בסימני' לעזני' מותר או להיפוך. דעל כרחין אותו עוף הדורס