אבני נזר יורה דעה סז

סימן עב א' מחבר (סי' ס"ח סעיף א') הטומן הראש לצלותו צריך שיכוין שיהי' בית השחיטה למטה כדי שיזוב הדם דרך שם. ואם הניחו על הצדדין המוח והקרום אסורים וכו' וכתב הט"ז (סק"ב) דהראש מותר משום כבולעו כך פולטו וכן כתב הב"י בשם הרא"ש וקשה לי דהא מבואר בש"ע (סי' ע"ו סעי' ד') לשיטת הסוברים דשפוד שצלו בו בשר בלא מליחה נאסר אסור להשהות הצלי על השפוד לאחר שפסק הבשר מלזוב לאחר שהסירוהו מהאש. והטעם משום דחוזר ובולע השפוד עיי"ש. וה"נ לאחר שפסק הראש מלזוב שוב יאסר מן המוח: ב) וראיתי להט"ז שם (סק"ט) שכתב דלהרא"ש דהשפוד אינו נאסר אף אם הסירוהו מהאש קודם שיעור צלי' אינו נאסר. ומשמע מדבריו שם אף לאחר שפסק מלזוב עיי"ש. ולכאורה תמוה דמ"ש דהצלי נאסר מהשפוד להאוסרים השפוד. ובאמת לטעם הר"ן שהביא הט"ז דהשפוד מותר משום כבולעו כך פולטו י"ל דכיון דשפוד לעולם אינו זב ואעפי"כ מותר. ה"ה לאחר שהוסר מאש. אבל זה אינו דמבואר בש"ך שם דעל האש לעולם אינו נאסר אף אם אינו זב. וא"כ אין ראי' משפוד שאצל האש. ועוד דהרא"ש אינו סובר הטעם משום כבולעו כך פולטו אלא משום דנורא שאיב כמבואר בטור: ג) על כן נראה דהנה בש"ך (סי' ק"ה ס"ק ח"י) דדם על עצמו לא חשיב איסור בלוע לענין שלא תצא בלא רוטב. כמבואר (סי' ע') ובכמה מקומות דאוסר ע"י מליחה וצלי' ונראה הטעם משום דטבעו של מלח לשאוב דם וכן אש. והרי הוא דם בעין שהרי מוציאו לחוץ. וא"כ שפיר קאמר הט"ז דאחר שנתקרר וגמרה פליטתו. שוב אינו יוצא הדם אל השפוד כיון שאין האש מפליט: ד וא"כ ניחא נמי בנ"ד דאינו יוצא הדם הבלוע במוח אל הראש. משא"כ הצלי נאסר מן השפוד להאוסרים השפוד דבלוע בכלי יוצא בלא רוטב כמבואר בכמה מקומות וברמ"א (בסי' ק"ה סעיף ז') (ולשיטת הב"ח שם (סי' ע"ו) שהביא הט"ז דס"ל דהשפוד נאסר מהצלי. נראה ליישב בנ"ד דלאחר שהוסר מהאש פשוט דאינו אוסר דהקדירה מפסיק. רק אצל האש מסופק הרא"ש דאולי האש שואב. לזה אמר כבולעו כך פולטו]: ה) ובזה נראה ליישב הא דכתב המחבר (סעיף ט') דהמולג תרנגולת צריך שיראה שלא ישהנה כל כך באש עד שלא יוכל הלב והכבד לפלוט אם הוא לקדירה ולצלי א"צ דכשם שנבלע ע"י האש כך יפלוט ע"י האש. ותמוה לי דהא קי"ל (סי' ע"ו) דבצלי פולט מיד בשעת הבליעה כמ"ש הב"י שם בשם הרא"ש. ומהאי טעמא מותר לצלות בשר שנמלח והודח עם בשר שלא נמלח. ועיין בפרמ"ג במ"ז (סי' ע"ז סק"ב ד"ה ודע), וא"כ לקדירה נמי לשתרי כיון דפלט מיד בשעת הבליעה ולהנ"ל ניחא דמ"מ נאסר לאחר שהוסר מהאש דבלב וכבד יש דם בעין ולא הוי בלוע: ו) ובזה נראה ליישב פסק הרמ"א (סי' ע"ו סעיף ב') ונהגו להחמיר כשצולין בשר בלא מליחה שלא להפך השפוד תמיד כדי שיזוב הדם וכו' דאפי' אינו רוצה לבשלו צריך לצלותו כחצי צלייתו. ופשוט דהטעם משום דפורש ממקום למקום דפסק הרמ"א (סי' פ"ט) דאסור גבי כלי שאינו מנוקב וכן כתב בד"מ. וקשה דמ"מ הא פלט בשעת בליעה תיכף וכמ"ש הב"י בשם הרא"ש. ולהנ"ל ניחא דכיון דכל מליחה אוסר בששים אף דם. ומשום דאין בקיאין בין כחוש לשמן. וא"כ אף הוא יוצא ממקום למקום אף לאחר שהוסר מאש. ואף דמבואר בש"ך (סי' ק"ה ס"ק י"ח) דבדברים שאינם שמנים ממש אין יוצאין מחתיכה לחתיכה. מ"מ אפשר דבאותו דבר עצמו יוצא. או דמכל מקום לכתחילה חיישינן וצריך לצלותו לגמרי: ז) בהגה (סעיף ט') דאסור למולגו לכתחילה אף לצלי ובש"ך (ס"ק י"ט) ואם יטמין אותה שלימה ודאי אסור מחמת הכבד שהיא בתוכה דקי"ל דכבדא עלוי בישרא לכתחילה אסור. ומכאן קשה למ"ש הש"ך (סי' ע"ג ס"ק י"ב) שהביא דברי התוס' חולין דכבולעו כך פולטו לא אמרינן בכבדא עלוי בשרא אף בדיעבד. דא"כ אמאי שרינן הכא דלא שייך דאינו בולע כיון שאין ללב וכבד מעבר כי אם דרך התרנגולת. ואפשר דהא דאסור בכבד אף בדיעבד אי לאו טעמא דשריק. היינו משום דלאחר שגמר הבשר מלפלוט ועדיין הכבד פולט דם. ולא שייך איידי דפליט דם דידי' וכבולעו כך פולטו לא אמרינן בכבד. משא"כ דהתרנגולת לא פליט דמה לגמרי ח) ובזה יש ליישב דעת הר"ן והמחבר דמהאי טעמא ס"ל דאפי' לכתחילה מותר ויתיישב ג"כ הקושיא הנ"ל דאף לקדירה לשתרי דפולט תיכף. ולהנ"ל ניחא דכיון דכבולעו כך פולטו לא אמרינן בכבד רק אגב דפלט דם דידי'. א"כ אינו פולט תיכף רק כשגמר פליטתו של עצמו: ט) איברא דסברא זו דבולע מהכבד לאחר שפלט דמו אין לומר בדעת הרמ"א. דהא פסק (סי' ע"ג) דלאחר שנמלח הכבד שוב אין בו דם יותר משאר בשר. וה"ה לאחר שנצלה כל כך עד שבשר אחר כבר פלט כל דמו. וכ"ש הוא דאינו אוסר אז הבשר בצלי. ע"כ מחוורתא דהרמ"א פוסק כהתוס' בפסחים דבכבד נמי מותר משום כבכ"פ בדיעבד. ודברי הש"ך (סי' ע"ג) שהביא מדברי התוס' חולין להלכה צ"ע כעת: סימן סימן עג הלכות סימני עופות סוגיא דנשר א) חולין (ד' ס"א:) מכדי כ"ד עופות טמאים הוי אי אפשר דחד דאיכא בהנך ליכא בהני והו"ל שני כתובים הבאים כאחד. ועי' ברש"י וביאור דבריו דהא דאסר בסימן אחד בפרס ובסימן אחר בעוני' מיותר. שהרי נלמד בקו"ח מי"ט עופות דהשתא בתלתא לא אכלינן בחד מבעיא. ואף דמדאיצטריך רחמנא למיסר עורב בשלשה סימנים אשמעינן דלא נלמד מי"ט עופות מ"מ לא נשמע אלא דלא נאסור בשלשה סימנים. אבל עדיין נלמד לאסור בסימן אחד מקו"ח. וכן נאמר דאף די"ט עופות הוי י"ט כתובים הבאים כאחד. מ"מ לא נלמד אלא שלא לאסור בתלתא סימנים. אבל עדיין נלמד לאסור בסימן אחד וא"כ פרס ועזני' למה לי. על כרחך