אבני נזר יורה דעה סו

פ"א ס"ק י"ב) בהיתר מימי החלב דאף שאינו בכלל חלב מ"מ מדהתירה חלב גלי קרא דכי כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר דוקא בשר שהוא גופו של חי אסור א"כ כ"ש דמימי חלב שרי. וה"נ בדם כיון דגלי קרא דחלב מותר אף דאתי מדם גלי קרא דלא אסרה רק גופו של דם לא היוצא וה"ה דם שבשלו שאין לאוסרו משום יוצא. ובתשו' הרי"מ לא אמר רק למה דקי"ל כרבנן ולא חידשה תורה בדם. אבל לר"מ הא חדשה תורה בדם שלא יאסר משום יוצא. וע"כ ה"ה בחלב זה אף שלא נשתנה לגמרי מ"מ אינו ראוי לכפרה ולא חמור מדם שבשלו. ואף שדם שבשלו מ"מ אסור מדרבנן. לגבי דרבנן סומכין לומר שהדם אינו בא מגופו רק מוריד אחד כמו שוורים המשתינים דם עכ"ד: ב ואף שפלפל בחכמה מ"מ אין דבריו נכונים לדינא. ותחלה אגלה אזנו דמה שחשב שבתשו' הרי"מ אוסר דם שבישלו משום יוצא מן הטמא. לפי הטעם דאינו ראוי לכפרה. וח"ו לא עלה זאת על דעתו זצ"ל. דודאי לפי הטעם דאינו ראוי לכפרה כשם שפקע מיני' איסור דם כך פקע מיני' איסור יוצא. דכיון שהאיסור לא הי' רק משום שהדם בנפש יכפר וכשהלך הטעם הלך האיסור ומטעם זה גם איסור יוצא הלך ממנה. וכן מצינו בע"ז של גוי שנתבטלה חוזרת להתירה דהאיסור לא הי' רק משום שעובדין אותה וכשפסקו מלעבוד אותה חזרה להיתר: ג רם לפי מ"ש שם לשיטת תוס' אין טעם היתר דם שבישלו רק משום דאשתני לגריעותא ע"י הבישול נפק מתורת דם. כמו שאין מברכין בכזה בפה"א. אבל איסור יוצא יש בו כמו שכתב הרא"ש במור שהדם טמאה נתהפך להיות מור. וכתב הרא"ש דאף שנשתנה אסור משום יוצא. ואף דחלב אינו ראוי לכפרה ג"כ. והא גם לרבא הא דחייב בהקפה משום דכנגדו ראוי בחטאת חצונית. ע"כ הצריך בבישלו לטעמא דנשתנה ונפק מתורת דם. אבל חלב הא אינו ראוי לכפרה. לא קשיא דהשתא י"ל דלא גרע מדם איברים. והא דדם שבישלו דרבנן משום דנשתנה ונפק מתורת דם. וא"כ יש בו איסור יוצא. או משום שהוא שלא כדרך אכילתו. וזה משום איסור דם עצמו. אבל איסור יוצא שזה לאחר שאין לו דרך אכילה אחר. ועכשיו אין לו דרך אכילה אחר. ומ"ש בתשו' הרי"מ ומיושב הא דבעי לאסור חלב והא עכ"פ לא עדיף מדם שבשלו שאינו ראוי לכפרה. היינו לפי שלמדין בלא חידוש שחידש בדברי תוס' יקשה ולפי מה שחידש הטעם משום שנשתנה כו' יש בו איסור יוצא. עי' בתשו' הרי"מ לבתר דדלינא לי' חספא ויראה שכן מפורש בדבריו: ד עתה אשיבהו לנ"ד. והנה מ"ש דאנן לא קימ"ל דם נעכר ונעשה חלב עי' בתוס' חדשים פ"ק דנדה שהוכיח דודאי גם חכמים ס"ל דהנקה גורם סילוק דמים רק ס"ל שלא בא לכלל דם רק מיד נעשה חלב. [ומה שראוי ליעשות דם בימי הנקה נעשה חלב]. וראי' עוד לדבריו שהרי במשנה שלהי מכשירין הובאה בגמ' שבת ר"פ חבית ופרשוה רש"י ותוס' משום דדם נעכר ונעשה חלב. וא"כ הי' לנו לפסוק כסתם משנה ואף שאפשר סתם ואח"כ מחלוקת הוא הלא כתבו תוס' עירובין (צ"ב) דמ"מ חשיב כרבים לגבי היחיד וא"כ אזל הטעם דהלכה כרבים ויותר יש להכריע הלכה כר' מאיר דשמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא דבתרי מסכתי אין סדר. אך לפי דברי תוס' חדשים הנ"ל אתי שפיר דסברת המשנה דמכשירין כיון שדם נעשה חלב דין החלב כדין הדם. וזה לחכמים ג"כ כיון שדם וחלב מקור אחד להם. ומה שנעשה שלא בימי הנקה דם נעשה בימי הנקה חלב. ע"כ דין חלב כדין הדם. מיהו בתוס' שם (דה"מ לרצון ושלא לרצון). לא משמע כן. אך העיקר כתוס' חדשים הנ"ל דכן משמע מהפוסקים שפסקו דלא כר"מ כנ"ל: ה) מעתה בנ"ד כי היכי דלר"מ חוששין שדם זה מחמת שלא נהפך להיות חלב. ואף שלעולם הדם נדה יוצא דרך הפתח. מ"מ י"ל דעכשיו בא עם החלב לדדים כמו כן נחוש לרבנן שדם זה מחמת שכל המקור לא נעשה חלב ומקצת ממנו נעשה דם ובא עם החלב לדדים. וע"כ כמו שלר"מ נחוש בהחלב שלא נהפך הדם כל צרכו כמו כן נחוש לרבנן שבהחלב יש עוד טיפי דם. שהמקור הא לא נהפך כולו להיות חלב שהרי יש טיפי דם ונחוש שעוד הי' טיפי דם בתוך החלב אלא שנימוחו ונראה כאילו הוא חלב. והרי טיפי דם אלו ג"כ בשני מינוטין נמוחו ואינם נכרין. מסתמא כבר נמחו בתוך הדדים ג"כ אלא שאינו ניכר. וא"כ אף את"ל שיש ששים גם כנגד הטיפין שנמוחו בדדים. כיון שבא לעולם בתערובת הא אינו בטל כדברי המרדכי. האמנם כי דעת הנב"י ז"ל דביש ששים שנתבטל הטעם המרדכי מודה. אך אין דבריו מוכרחים כלל. וגם כי י"ל שיש כל כך דם בתוך החלב ונמוח עד שאין ששים רק מראה דם אין בו: ו) וע"כ גם ההיתר מתשובת הרי"מ אזל לי' שכל ההיתר מחמת שנשתנה. ולחכמים הרי לא נשתנה כלל רק שנתערב ואינו ניכר. אך גם לר"מ דאמר דם נעכר ונעשה חלב ממש אין להתיר מחמת שאינו ראוי לכפרה. ושהגמ' בכורות נמי לא בעי לאסור רק משום איסור יוצא. והשתא דגלי קרא שהתיר חלב דבדם ליכא איסור יוצא שוב אף שלא נתהפך כל צורכו מותר דמ"מ אינו ראוי לכפרה. דהא ליתא דלטעם שאינו ראוי לכפרה גם איסור יוצא אינו. רק לטעם ההיתר משום שנשתנה ופקע מיני' שם דם הי' מקום לאסור משום יוצא וגלי קרא דבדם ליכא איסור יוצא ומותר משום שנשתנה. ובודאי אין ללמוד לא נשתנה לגמרי מנשתנה לגמרי: ז) ואף לפי מה שחשב מעלתו בתשו' הרי"מ ג"כ אין ללמוד היתר בדם שבשלו שלא יהי' בו איסור יוצא מהיתר חלב לר"מ שדם נעכר. דמה שהביא ראי' מש"ך (סי' פ"א) במימי חלב דאף שאין נקרא חלב מדהתירה תורה חלב שאין בו איסור יוצא מחי ולא אסרה אלא בשר כ"ש מימי חלב. וע"כ חשב מעלתו דשוב לא נאסר שום יוצא מחי. (וה"ה בדם לר"מ לא נאסר שום יוצא מדם]. וז"א שהרי ביצים צריך בפ"ע להתיר כמ"ש התוס' חולין (ד' ס"ד.) בשם בה"ג דמדאצטריך לאסור בת היענה ביצת עוף טמא ש"מ דטהור שריא. ותוס' כתבו דלמדין מדכתיב תקח לך ולא לכלביך ש"מ דטהור שריא. מ"מ מהיתר החלב אין למדין ועיי"ש בתוס' דחלב חשיב חידוש אף דביצים ג"כ שרי משום דאין שניהם באים מן החי בענין אחד] וא"כ איך נלמוד דם שבשלו מחלב. והש"ך לא אמר רק במימי חלב דהיא קו"ח מחלב שבא בענין אחד מן החי כמו החלב ואיכא קו"ח דמיא בעלמא. וזה ברור: הדו"ש הק' אברהם.