אבני נזר יורה דעה סא

אמרח דהוא אבר מהדקין והוא בכלל נקבו הדקין דטריפה ואי אמרת דשניא דין סניא דיבי מדין הדקין שוב אין ללמוד ממנו דלא אמרינן בעלמא חסר אבר אחד דלא חשיב ככולי'. המגיה]: יא) ומה שהוקשה לרו"מ מניטל אחד מהמעיים דטריפה הא שם ליכא הו' המעיים מקולקלים. הא שם ליכא קו"ה מניקב דכל המעיים מקולקלים לק"מ דהא נקובת כל מעי הוא טריפות בפ"ע ע"כ אין טריפותו משום שאר המעיים: יב) והנה ראיתי להראב"ן שכתב בתרי סניא דיבי משום דשניהם נטולים והוי נקובים. והיינו משום שהראב"ן לא רצה לפרש הסוגיא כמ"ד זו היא כרס הפנימי. על כן הוכרח לפרש משום דיתר כניטל והוי נקב: יג) ובעיקר הדין דחסר אונא קו"ח מניקב. כן כתב הרמב"ן בחי' (דף נ"ו) וז"ל וכן נתפרש בגמ' במקצתן שהריאה שחסרה ממנה כלום הוי טריפה. אלמא נקובה הוי לפסול וכל שכן חסרה. ובודאי כוונתו על חסרה אונא. דאין לפרש כוונתו על קווט ונאמר דס"ל דמדמפלגי על חסרון בפנים מכלל דמבחוץ לכ"ע טריפה. ועל כרחין משום קו"ח מניקב וכדעת נב"י. דהא לא מסתבר כלל. ובודאי כוונתו על חסר אינא. ומלת כלום באמת דחוק לפי זה. ואילי ט"ס. עכ"פ מפורש ברמב"ן כדברי הלב"ש: יד) ועלה בדעתי ליישב הקושיא על רש"י והרמב"ם והרע"ב דמפרשי למתניתין או שתכרה בחסר אונא. וקשה דלשני הש"ס הכי. די"ל דקו"ח מניקב אונא ע"כ מוקי כר"ש. דהנה לר"ש מדלא מטריף אלא בניקב להיכי דשפכי כולהו סמפונהא ולא בניקב לסמפון של אונא אחת. כבש"ס (מ"ה:) דעכ"פ אונא זו ניקבה לחללה. על כרחין דס"ל ניקבה אונא כשירה. על כן בעי להיכא דשפכי כולהו סימפונהא דריאה. דהשתא הריאה בכללה ניקבה לחללה. אבל אם הי' מטריף בניקבה אונא אחין לחללה ודאי היה מטריף בניקבה אונא לתוך הסמפון שלה. ולדידי' ליכא קל וחומר לחסר אונא אחת מניקב שהרי לדידי' ניקב אונא אחת לסמפון שלה כשירה וע"כ טריפה משום חסרה. דאף דהגמ' מפרש לר"ש בנקב דחסרון. מ"מ כיון דבנקב בחסרון מטריף בניקב אונא אחת כמו רבנן. שוב איכא קו"ח להטריף חסר אונא מניקב בחסרון כ"ש ניטל דהיינו חסרון. ועל כן מסתבר להו לפרש המשנה בחסר אונא ולא ניקבה. דהכי מתפרשת המשנה ברווחא מדתני רישא שניקבה מכלל דחסרה בלא נקב. ועוד דאין ראי' דר' שמעון מטריף בנקב דחסרון. דילמא מתניתין בחסר אונא. אבל בחסר אונא ממנ"פ טריפה לר"ט. דאי מיירי בחסר אונא הא טוב ואי בנקב וחסרון. הוי חסר אונא קו"ת כנ"ל. ועל כן הביא הרמב"ם בהלכותיו דחסר אונא תחת סוג חסרה כיון דמשום הכי מיטרף אפי' לר"ש נקט טריפות דהוא אליבא דכ"ע כיון שאין נ"מ לדינא רק לקריאת שם הטריפות: טו) והנה בתב"ש השיג על הגהת דרישה שכתב דלדידן דקי"ל יתר כחסר על כרחין אין טריפותו משום נקב רק משום חסרון. והשיג על זה דהא חסר נמי משום נקב. ולפענ"ד לק"מ לדעת המשאת בנימין בשני כיסין דתרי רואין לא אמרינן. וה"נ אם נאמר יתר כחסר וחסר סופו לנקוב הו"ל תרי רואין. ע"כ למה דקי"ל יתר כחסר ע"כ חסר טריפות מחמת עצמו הוא: טז) ושם בסק"א בהשיגו על הלבו"ש דאיך ילמוד חסר אונא מניקב אונא. דשאני ניקב אונא דכל הערוגה בטילה ממלאכתה. משמעות דבריו דלערוגה שני' אינו מזיק הנקב שבערוגה ראשונה. ובודאי למד זה מדברי החב"ש שהכשיר ניקב קרום עליון בערוגה אחת וקרום התחתון בשני'. לדעתי זה טעות דהתב"ש לא אמר אלא דשני הערוגות מחולקין בקרומיהן ואין האויר שבין הקרומים יכול לילך לערוגה שני'. אבל כשניקבו שני הקרומים לתוך הריאה ותוך הריאה אחת היא בשני הערוגות שהרי סימפון הגדול מחברן: יז) בסק"ב העלה דיתרת בדרי לא חשיב ריעותא. ואם יש עליו בועה או שאר ריעותא כשר. וטעמא על פי שיטת הרשב"א ודעמי' דטריפות מן הבטן תי' יתי' אפי' אלף שנים כגון חסר יתיר. רק דאלו נולדה כשאר בהמות ונולד אח"כ דבר זה לא הי' יכולה לחיות. ה"ה כשנולד בחסרון טריפה. וא"כ לדידן דיתרת בדרי כשר מהיכא תיתי שיחשב ריעותא דסופו לנקוב דאפי' לרבא המטריף לא חשיב ריעותא שסופו לינטל לדידי' עכ"ד וסיים שזה ברור למעשה ולבבי לא כן ידמה. דסברת הרשב"א דכל שנולדה כך חזינן שנוצרה בטבע אחר מכל הבהמות וחי' יחי' ומ"מ כיון שאינה יכולה לחיות בטבע הנהוג. רק שנשתנו לבהמה זו סדרי בראשית טריפה. וא"כ יתרח בדרי דלרבא לא היתה יכולה לחיות עפ"י טבע הנהוג. כגון אם יתהוה יתרת אח"כ [לדעת קצת פוסקים דלפעמים אירע כן. ולדידן עפ"י טבע הנהוג הוא עכ"פ חולי קצת. ואם בועה עליו עפ"י טבע הנהוג הוי תרתי לריעותא רק משום שלפי טבע הבהמה שנוצרה כך לא הוי רק ריעותא חדא. והרי מ"מ עפ"י טבע הנהוג סופו לנקוב וטריפה. ואם הי' דברי הרשב"א ביתרת לבד דיתר כנטול הוי רק גזירת הכתוב. א"כ ביתרת בדרי לא הוי ריעותא כיון דענין יתר כנטול לא מגרע חיותה אבל כיון שהרשב"א אף בתשר אמרה. א"כ י"ל שהרשב"א מודה דיתר כנטול מגרע חיותה. רק משום שנולדה ביתרת אינו מגרע חיותה. וזה אינו מועיל לענין הכשר כלום. מיהו יש לצדד עפ"י דברי המ"ב בתרי רואין. דזה כמו רואין אלו הי' נעשה אח"כ לא היתה יכולה לחיות טריפה וכיון דהכא אפי' הי' מתהוה אח"כ לא הי' טריפה אלא משום תרתי לריעותא דסופו לנקוב והוי תרי רואין: יח) עוד שם בדין גבשושית דלא הוי ריעותא. דיתר אין טריפותו משום דסופו להתפרק כאשר הרעיש לקמן ואמר דזו מתורת הבודקים. ואינו נכון כלל. ובמחכ"ת הרבה דברים נגד הש"ך והפר"ח דמכשירים פיצול מגבה וקצר מהגומא מטעם זה ונגד משמעות רמ"א. וכי הם לא ראו דברי רמב"ם דטעם יתר מגבה משום דיתר כחסר. וגם דשיעור אונא כט"ד נלמד מדין יתר מגבה. אבל באמת טעמא דידהו דהחילוק בין יתרת מקמא ליתרת מגבה דיתרת מקמא אורתי' בהכי משום דשם מקום טוב לאונות שלא תתפרק. וזה מטבע היצירה שיעמוד כל אבר במקום הראוי לו שלא יתקלקל. וע"כ מגבה שמתחכך שם בצלעות לאו אורחי' בהכי וטריפה משום יתר כחסר. ובודאי משום דסופו להתפרק לכל היותר לא הוי רק ספק טריפה. דכי ברור שתתפרק. והרי העיד בפר"ח שראה בהמה זקינה שהי' יתרת מגבה. רק חשש טריפות יש שמא עתידה להתפרק, וכעין שכתב הרשב"א בנקב במצר החזה דמטרפינן לה מספק שמא יתפרק סתימת הדופן ואפי' במראות נראה מדברי הרשב"א בתה"ב הארוך דלא הוי טריפה