אבני נזר יורה דעה נט

שם דמשום הכי בעינן בנפילה שהיי' מעל"ע ובדיקה דשהיי' לה' מחשש ריסוק ובדיקה מחשש שאר טרפיות הבאות בגרם הנפילה. ועל כן כיון דהלכה אפי' בדיקה א"צ. מוכרח לומר דהלכה מוציא מחשש שאר טרפיות. משא"כ לדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א דבדיקה הוא ג"כ מחשש ריסוק. והא דצריך שהיי' מעל"ע כתב הרשב"א דקודם לכן אינו מועיל בדיקה דאולי אכתי לא אגלי בהתתייהו. א"כ י"ל דהלכה אינה מוציאה מחשש שאר טריפיות כלל. אלא דבנפלה לא חיישינן כלל לשאר טרפיות רק לריסוק אברים: ה) ואף שבתהבה"א כתב דחיישינן ג"כ לנקב [אלא דאם איתא שנקבה היתה באה בקרע גדול. וע"כ אנו בקיאין]. מ"מ בתה"ב הקצר כתב דלא מחשש נקב אנו בודקין אותה אלא מחשש ריסוק אברים. ועל כן יש לו בדיקה עי"ש. וכן מסתבר דלפי שיטתם דהבדיקה משום ריסוק אברים אנו מוכרחין לזה דנקב הבאה בגרם נפילה ודאי בא בקרע גדול. וטפי מסתבר דאין חוששין כלל לנקב. וע"כ כל שנמצא שינוי המטרפת בשאר בהמות. י"ל דשינוי זה אינו ריסוק. דריסוק היינו צורת האבר לא שינוי מראה כמ"ש במ"ז אות ג'. ואף שבא בה שינוי מראה מחמת נפילה מ"מ יכולה להלוך דהלכה אינו מוציא רק מחשש ריסוק כנ"ל: סימן סו החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פ"ה כקש"ת מוה' זאב נחום נ"י א) מכתב קדשך הגיעני ולא הספקתי לקרותו היטב עד שנאבד ממני. רק אחת אזכור אשר הוקשה לך בולד טריפה שנטרפה ולבסוף נתעברה. דלמ"ד זוז"ג מותר ה"נ מותר אף למ"ד עובר ירך אמו. ולמה הלא איסור טריפה אינו משום שנעשה טריפה שהרי טריפה מן הבטן ג"כ אסורה אלא משום שהוא עכשיו טריפה והרי האם היא עכשיו טריפה: ב) נראה דאיסור עובר ירך אמו הוא דהעובר נאסר אגב אמו וכה"ג ברש"י עירכין (ז:) בשער בהמה הנסקלת דאסורה משום שגמר דינה אוסרתה וכל המחובר בה בשעת גמר דין נאסר "בהדה" עכ"ל הרי דאף שהגמ"ד לא הי' כלל על השער דשער לאו בר מיתה הוא כדאיתא שם. מ"מ נאסר אגב הבהמה. וה"נ נאסר הולד אגב אמו. וכל זה אם נתעברה ואח"כ נטרפה. אבל אם נטרפה ואח"כ נתעברה שלא חל עוד איסור טריפה על האם. דכה"ג אמרינן במנחות (כ"ד). שבע לה טומאה. ה"נ שבע לה איסור טריפה. אין הולד נאסר: ג) אך קשה ע"ז מדברי התוס' בכורות (דף מ"ט) שכתבו דבכור שקנה נכסים לאחר שהגדיל לא חשיב דאיקני דכל שעה חל עליו חיוב התורה לפדות עצמו. ולא אמרינן כיון שכבר נתחייב שבע לה חיוב. וכי היכי שבכל שעה חל חיוב חדש עליו לגבי הנכסים שיקנה. ה"נ יחול איסור חדש על הבהמה לגבי העובר. ואין איסור חל על איסור פשיטא דלא שייך כאן. כדמוכח בקדושין באלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון [שמעתי בהיותי בגאליציא שהרב בסאנדעץ נתקשה בהא דנטרפה ולבסוף נתעברה): ד) ונראה ליישב דהנה בתוס' שבועות (דף כ"ד.) באוכל נבילה ביוהכ"פ פטור לר"ש. רצו לומר דאפי' נתנבלה ביוה"כ לא אמרינן דכי מתה ופקע איסור אבר מן החי חיילי איסור יוהכ"פ ונבילה בב"א משום דהי' עלה בחי' איסור שאינה זבוחה דלא פקע במותה ולא חייל יוהכ"פ אעשה שאינה זבוחה. והשיגו תוס' ע"ז דא"כ האיך חייל איסור טריפה [ונבילה] ועוד איסורים אעשה שאינה זבוחה. אלא ודאי האי וזבחת לאו לעשה אתא רק להתיר בשחיטה איסור נבילה אלה דברי התוס' ע"ש: ה) אולם הרמב"ם ומוני המצות שאחריו מנו מצות שחיטה בעשה ואף הראב"ד שפקפק במנין. היינו משום דאינו מחויב לשחוט ולאכול. מ"מ כתב ואולי משום דלאו הבא מכלל עשה עשה: ו) וצ"ל דחיילי נבילה וטריפה על עשה שאינה זבוחה משום דעשה שאינה זבוחה יש היתר לאיסורו, וכהא דירושלמי (פ' כל שעה הלכה ג') חמץ חל על טבל דאיסור חמור חל על איסור קל ופי' בק"ע חמץ חמור דבכרת ואין היתר לאיסורו וטבל במיתה בידי שמים ויש היתר לאיסורו. וה"נ טריפה בלאו ואין היתר לאיסורו ואינה זבוחה בעשה ויש היתר לאיסורו: ז) האמנם כי בגמ' דידן אין אדם יוצא ידי מצה בטבל שאין איסורו משום בל תאכל חמץ דאין איסור חל על איסור הא אוקימנא לה כר' שמעון דאמר האוכל נבילה ביוהכ"פ פטור ואפי' נתנבלה ביוה"כ דאינו חל על עשה דאינה זבוחה ואף דיוה"כ חמור דבכרת ואין היתר לאיסורו ואינה זבותה בעשה ויש היתר לאיסורו אבל לדידן חל טריפה על אינה זבוחה משום דקל ויש היתר לאיסורו. וטריפה על אבר מן החי אינו חל דאבר מן החי לאו כמוהו ואדרבא חמור ממנו במשהו בשר וגידין ועצמות ואיסורו נוהג לבני נח. ולר"ש דס"ל אין חמץ חל על טבל צ"ל הא דטריפה חל אעשה דאינה זבוחה משום דא"א בענין אחר]: ח) נשוב לנ"ד כיון דהא דחל איסור טריפה על עשה דאינה זבוחה משום דיש היתר לאיסורו וזה אינו אלא בתחלת חלות איסור טריפה. אבל אחר כך כבר לא הי' היתר לאיסור זביחה דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה להתירה באכילה כנ"ל (סי' כ"ב אות ה') ושוב לא יכול לחול פעם שנית איסור טריפה כמו שהבאנו מהא דקידושין באלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון דעל אותו איסור יכול לחול מ"מ על איסור אינה זבוחה אינו חל. וא"כ לאחר שנתעברה אינו חל איסור טריפה עוד לאסור את העובר ואתי שפיר: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן סז ב"ה החוה"ש לכבוד יד"נ הרה"ג החו"ב החסיד המפורסים וכו' מו"ה אברהם דוד נ"י האבד"ק ליטאמורסק. א הנה בענין יתרת שפירש הלבו"ש מטעם התחלקות החיות ולמד הלב"ש מדברי הראב"ן (סימן רס"ד) ופי' דבריו משום התחלקות החיות ע"כ חשיבים שניהם יתרים בקצת. ועל זה בנה תלים של הלכות. ומעכ"ת חולק עליו והביא כמה פוסקים ראשונים ואחרונים שחולקים בזה וגם