אבני נזר יורה דעה נח

אלא על ידי אור. ולהכי לא תלינן אלא במצוי. וכיון שכן אף בשלא ראינו שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' עכ"ל. ז) ודבריו אינם מובנים כלל במ"ש לחלק בין ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה לספק מחמת חולי ספק מחמת האור. ועיין בחי' רשב"א פ"ק דחולין שפסק כדברי הר' יונה דהיכא דשקולין תלינן להחמיר. והביא ראי' מההיא דמשגרא כרעא וטעמא דשגרונא שכיח טפי. הא לאו הכי תלינן להחמיר בפסיקת החוט. הרי דאף בשאר ספיקות תלינן להחמיר: ח) ונראה לפרש דהנה צריכין להבין סברת הר' יונה הנ"ל דספק טריפה תלינן להחמיר ומייתי לה מהא דאמרו כל ספק בשחיטה פסולה עיי"ש. דמה ענין זה לזה. דהכא מעשה המתיר נעשה בודאי ואיסור טריפה ספק אם חל כלל. ונראה עפ"י המבואר בפרק כסוי הדם (פ"ה:) דהשוחט טריפה ומצא בה בן ט' חי דהולד אסור אף דהולד אינו טריפה והוא ניתר בשחיטת אמו משום דשחיטת אמו שחיטה שאינה ראוי' ושחיטה שאינה ראוי' אינו מתיר באכילה לכ"ע. וכיוצא בזה כתבו הר"ן והריטב"א בחי' פרק חלק בהא דבהמה חצי' של עיר הנדחת דאסורה כולה משום דמעורב בה סימן אחד שהוא שחיטה שאינה ראוי' יע"ש. ולפי זה בכל טריפה יש בה איסור שאינו זבוח ג"כ כמו בולד טריפה הנמצא בה ובחצי השני שאינו של עיר הנדחת. ועל כן הוי ספק בשחיטה: ט) אולם יש לפקפק בזה דכיון דמשום טריפה אינו אסור. ממילא הוי שחיטה ראוי' ודאית. ובזה חילק הרשב"א דדוקא בספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה בעינן דאיכא מידי למתלי בי'. דאל"כ הוי ספק שמא קודם שחיטה ונמצא דהי' שחיטה שאינה ראוי'. ואין לומר דהוי שחיטה ראוי' ודאית כנ"ל. דזה אינו דאם הי' קודם שחיטה הרי בשעת שחיטה היתה טריפה ודאית. והי' יכול לברר אז שהוא טריפה שיבדקו תיכף והי' שחיטה שאינה ראוי'. ועל כן הוי ספק בשחיטה. והוא הדין בההיא דמשגרא כרעא בתרייתא דאי לאו דשגרונא שכיח טפי הי' אסורה דשמא חוט השדרה אפסיק והי' אפשר לברר אז דאפסיק חוט השדרה והי' שחיטה שאינה ראוי'. אבל אם היינו אומרים דשינוי מראה דבני מעיים יש לתלותן בדבר אחר. א"כ אף בנפל לאור נתלה בדבר אחר דלא הוי ספק בשחיטה כיון דהיתה מותרת בשעת שחיטה משום טריפה ולא הוי שחיטה שאינו ראוי'. והיינו דדייק הרשב"א ואמר דהתם איכא מידי דמטריף עכ"פ. ופי' דאפשר דבשעת שחיטה יש לברר שהוא טריפה ודאית ודוק. [סברא זו הנה היא גם בסי' כ"ב אות ו' עיי"ש. המגיה] י) והשתא לא קשה מה שהקשה הט"ז דאפי' איכא למתלי ירקות בדבר אחר טריפה משום דצריך בדיקה ואי אפשר. דזה אינו. דדוקא לפי האמת דאפשר לברר בבדיקה שהוא טריפה ודאית. על כן צריך בדיקה ומעכבת דהוי ספק בשחיטה. משא"כ אי לא הי' אפשר לברר שהוא טריפה ודאית לא הי' ספק בשחיטה. והוא הדין בכבד בייתי שיש במינו מדברי אין הירקות פוסל כיון דאי אפשר לברר טרפותו כשהוריק אין הבדיקה מעכבת ודו"ק: יא) נחזור לדין נפלה מן הגג דבזה שפיר י"ל דאסור משום דצריך בדיקה. דבנפלה מן הגג ודאי הבדיקה מעכב אף בדאי אפשר לברר בשעת שחיטה שהרי שחטה בתוך מעל"ע טריפה משום דבתוך מעל"ע לא מהני בדיקה דאפשר שעדיין אין הטריפות ניכר בה כמ"ש הרשב"א בחי' ובחה"ב. וא"כ הא דאסור כשנראה בה ריסוק משום דהיתה צריכה בדיקה: יב) ואין להקשות מהא דכתב הרשב"א בחהבה"א (דף נ"א) בהא דאין ריאה לעוף לינפול דהיינו לענין שא"צ בדיקה. אבל אם ראינו שנתרסקה טריפה ולא תלינן הריסוק במידי אחרינא. אף דהתם א"צ בדיקה. לק"מ דלתירוץ זה שם ס"ל דבנפלה לאור אסורה אם הוריקה ככרתי אף דבלא ראינוה שנפלה מותרת כמפורש בגמ' ירוקה כשירה מדר' נתן. ועל כרחין לתי' זה ס"ל דלא דמי נפלה ללא ראינוה שנפלה ובתירוץ הב' שם כתב שהוא סיוע למ"ש למעלה ראי' לדברי הגאונים. ועי' בנקה"כ ובחב"ש (סי' נ"ב) ובקצר פסק כתי' הא'. ולפי"ז שאני לי' בין ראינוה שנפנה ופסק כן לחומרא וכמ"ש בתב"ש שם. ומ"מ אין הטעם בזה משום דהבדיקה מעכבח וכקושית הט"ז. דהא התם בעוף קאי דא"צ בדיקה לריאה. אלא משום דראינוה שנפלה תלינן הריעותא בנפילה. וזה סברת הרא"ה והר"ן שסוברים בלא נפלה לאור לעולם מותרת אף שנשתנית במראה. ואעפי"כ כתב הר"ן דעוף שנשתנית במראה הריאה אסורה בראו שנפלה ודו"ק: סימן סה א) הרמ"א (בסי' נ"ח סעי' ה') כתב דהא דהלכה כשירה אף שרואין שנתרסקה היינו כל שאין השינוי מטריף בשאר בהמה. והוא בב"י בשם הרשב"א ולפענ"ד דין זה צ"ע אף שהב"י כתב כן בשם הרשב"א. הרשב"א אזיל בזה לשיטתי': ב) והנה מדברי הט"ז נראה דאם היינו יודעין שהשינוי בא הנפילה היתה כשירה אף אם השינוי מטריף בשאר בהמות. וכן משמע להדיא מדברי הפר"ח שכתב ולא תלינן לקולא שמחמת הנפילה בא השינוי וכשירה וכו' משמע דאם הי' תולין כך היתה כשירה וכן מסתבר דהא אם הגיעה לדבר המטרפת מחמת הנפילה לא היתה יכולה להלוך. וכמבואר בר"ן דמהאי טעמא מהני הלכה אלא דאנו תולין השינוי בדבר אחר. ובזה אזיל הרשב"א לשיטתו שכתב בדין נפלה לאור דאם הי' הדין בלא ראינו שנפלה לאור דכשירה דתולין השינוי בדבר אחר אף בנפלה נאמר דכשירה ונתלה בדבר אחר. וה"נ בנידון דידן אין תולין השינוי בנפלה להכשיר. אבל להר"ן וסייעתו דקי"ל כוותייהו בסי' נ"ב דבלא ראינו שנפלה כשירה [ולדעת הט"ז שם אף שלא במקום הפסד מרובה] עיי"ש בר"ן שתולין הירקון בכבד מחמת חולי שמצוי ואפי"ה כיון שראינו שנפלה לאור אין תולין שוב בדבר אחר וטריפה. ה"נ בנ"ד נתלה במחמת הנפילה ויכשר כיון שהלכה: ג) ואין לומר דדוקא להטריף תלינן בנפילה. דא"כ לא הי' נפלה לאור ונחמרו בני מעי' רק ספק טריפה כמו ספק דרוסה והא ודאי ליתא. כן יש לדון לפי משמעות הט"ז והפר"ח דאם הי' תולין מחמת הנפילה היתה כשירה: ד) אולם לפענ"ד י"ל דאף דכתב הר"ן דהלכה מוציאה מחשש שאר טרפיות הבאות מחמת הנפילה. זה אינו אלא לשיטת רש"י והרא"ה בבדה"ב שהביא הר"ן