אבני נזר יורה דעה נז

בגערה או במקל. והנה בר"ן כתב דהעמידוה אחרים לא מהני ובמסוכנת לחוד הוא דמהני. והנה במסוכנת כתב הרמ"א (סי' י"ז) בשם הכלבו בשם הראב"ד דלא מהני אלא אם העמידוה בגערה או במקל. אבל העמידוה בידים לא מהני. ומזה למד דהכא אפי' בגערה או במקל לא מהני. אבל תמוה בעיני דלפי דבריו מנ"ל להר"ן דין זה. דבגמ' כתב סתם עמדה. ומה נ"מ הסבה שהי' לזה. ובודאי כוונתו דהעמידוה אחרים בידים לא מהני. וזה ודאי ברור דעמדה לא מקרי אלא כשעשתה פעולת עמידה. גם ראי' מההיא דאלים המנגחין זא"ז. דהוצרך להשמיענו דאין חוששין לריסוק אברים ולשיטת רש"י ביצה והרא"ה השיטה א' בר"ן דבעמדה שוב ליכא למיחש לריסוק רק לשאר טרפיות. והכא שלא נפלה פשיטא דאין חשש ריסוק אלא דבעינן שתעשה פעולת עמידה דוקא וא"כ העמידוה אחרים ג"כ לא מהני. אבל שלא יועיל בגערה או במקל אין שום סברא. ובודאי הר"ן ס"ל כסתימת שאר פוסקים במסוכנת דמהני אפי' העמידוה בידים. ודין זה לא נזכר רק בכלבו. והמחבר לא הביאו ג"כ: ט) ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' לדברי הרב חמודי דניאל מהא דבעי הש"ס ביצה בעוף שנדרס ושהה מעל"ע דצריך בדיקה אם מותר לשוחטו ביו"ט. ועל כרחין בלא עמדה דאל"כ א"צ שהיי'. וא"כ תיפוק לי' דמסוכנת היא ויש לחוש שמא לא תפרכס ותהי' נבילה. וכבר פסק הרמב"ם דהשוחט בלילה ולא ראה אם פרכסה הרי זה ספק נבילה. וא"כ אף בשאר בהמה מסוכנת הוה לי' למבעיא אם מותר לשוחטה. ומכ"ש דיש ראי' לפי מה שפסק השאג"א להלכה דמסוכנת ממש אסור לשוחטה ביו"ט. אלא ודאי משכחת לה לא עמדה ולא הוי מסוכנת. וכמו דאנן קי"ל כמ"ש הכלבו בשם הראב"ד דאפילו העמידוה בידים חשיבה מסוכנת. א"כ ממילא מוכח מסוגיא הנ"ל דאפי' במקל לא חשיבה עומדת. דאל"כ היכי משכחת לה שלא תהי' מסוכנת ואעפי"כ תצטרך שהי' מעל"ע מיהו לפי מה שהוכחנו לעיל (אות ו') מהש"ך דהעמידוה אחרים אף אם תשכב ותעמוד לא מהני ובמסוכנת אין חילוק מתי תעמוד א"כ איכא לאוקמי בכהאי גוונא: סימן סד א) כתב הט"ז (סי' נ"ח ס"ק ב') דלדעת הרשב"א דמכשיר בהלכה אף אם ידוע שנתרסקו אברי' דתלינן שלא הגיע הריסוק עד שתטרף בו. וכתב הט"ז דאם לא נודע שנפלה כשירה ג"כ אף שרואין שנתרסקה דתלינן השינוי בדבר אחר וכוונת דבריו אף שאינה יכולה לעמוד ולהלוך. דבעומדת והולכת מפורש ברשב"א דכשירה אף שאין תולין השינוי בדבר אחר אלא שלא הגיע הריסוק עד שתטרף בו ודו"ק. ועיין בט"ז שכתב דאף דהרשב"א אוסר בנחמרו בני מעי' אף שלא נודע שנפלה לאור היינו משום דהתם לא שכיח שתאמר בלא נפלה לאור יע"ש: ב' וקשה לי לשיטת הט"ז דהא הרשב"א מביא ראי' לדינא דאפי' לא נודע שנפלה לאור חוששין דאל"כ אלא דשכיח מידי אחרינא אפי' בנפלה לאור נתלה בדבר אחר דבהמה בחזקת היתר עומדת. וא"כ ה"נ אם תולין באין ידוע שנפלה בדבר אחר. אף בידוע שנפלה נתלה הריסוק בדבר אחר: ג) אולם באמת הוכחה זו של הרשב"א לכאורה אינו מובן דהא בנפלה לאור לחוד צריכה בדיקה כמ"ש הרשב"א בתה"ב ומוכיח הר"ן מהא דאין ריאה לעוף לינפל וליחמר דהיינו לענין שא"צ בדיקה ומוכח דשאר אברים צריכים בדיקה וממילא אף בדיעבד מעכב הבדיקה וכמ"ש הרשב"א בתשו' בכמה מקומות. וכן יש להוכיח לשיטת הר' יונה שפסק הרשב"א דבכל מידי דשכיח להיתר כמו לאיסור אפי"ה אזלינן לחומרא אם לא היכא דשכיח להיתר יותר. וכההוא דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. וא"כ כיון דצריכה בדיקה על כרחין דלא שכיח להיתר יותר. דאל"כ אף לכתחילה לא הוה צריכה בדיקה וכההוא דשגרונא שכיח כו'. ועל כרחין דשכיח לאיסור כמו להיתר וממילא אף דיעבד מעכב הבדיקה. וכיון דהבדיקה מעכבת. ממילא אף כשתולין השינוי מראה בדבר אחר בלא נודע. מ"מ בנודע שנפלה לאור עכ"פ ליכא בדיקה לריעותא דנפולה שוב מצאתי שהרגיש בזה הט"ז (סי' נ"ב סק"ט) ד) וליישב הוכחת הרשב"א נראה. דהנה הרשב"א שם הוכיח מהוריקה כבד כנגד בני מעיים דבדין זה קאי שם יע"ש. ובזה האיסור משום דמסתמא הבני מעיים נחמרו. ואף דחזינן שהבני מעיים לא נחמרו תולין שעדיין לא ניכר בהם. וא"כ אי אפשר להטריף מחמת שצריך בדיקה. דהא חזינן שהבני מעיים לא נחמרו והרי הי' בדיקה להבני מעיים. והא ודאי דאם נאבד הכבד כנגד הבני מעיים כשר לטעם הרשב"א שכתב דודאי הבני מעיים ג"כ נחמרו אלא שאינו ניכר בהם עדיין. וזה אמרינן רק מחמת ההכרח שהכבד נחמרה ועל כרחין ששלט גם בבני מעיים. אבל מסתמא הא חזינן שלא נחמרו הבני מעיים וזה פשוט, ועל כרחך אתה בא להטריף מחמת שרואין שנחמרה הכבד. ושפיר הוכיח הרשב"א. וכן מה שכתב שם בריאה דעוף דירוק ככרתי כשר מדר' נתן אף בידוע שנפל היינו משום דריאה דעוף א"צ בדיקה שצלעות מגינים: ה) אולם בחי' הרשב"א משמע דאף ריאה דבהמה ירוקה כשירה מדר' נתן. גם מהא דכתב הרשב"א בכבד דעוף בייתי שיש במינו מדברי אין השינוי אוסר בכבד אם הוא ירוק ככרתי דמדבריים כבדן ירוק. ואפשר שכבד זה אתרמי ג"כ כך דכל שיש במינו מדברי כך לפעמים אתרמי אף בבייתי כן עי"ש. והקשה הט"ז דהא מ"מ הבדיקה נעדרת כיון דלא ידעינן האיך היתה מתחילה. ואדרבה רוב פעמים היתה כמו שאר בייתות: ו) אשר על כן נ"ל ליישב דברי הרשב"א. והנה ז"ל בתה"ב הארוך שאם אתה אומר שכל שלא נודע שנפלה לאור תולין בחולדות או במקרה אחר שאינו פוסל. א"כ אף כשנפלה לאור נמי נאמר כן דרובא דאורייתא. דרוב בהמות כשירות הן. וירקות זה אני אומר לא ירקות הפוסל הוא אלא ירקות שאירע בכבד מן התולדה וגדולה מזו אמרו דאף בנקב שבבני מעיים שעכ"פ פוסל אם הי' מחיים אפי"ה תלינן בזאב ובידא דטבחא אע"ג דהתם דוקא בדאיכא קמן מידי דנתלי בי' כזאב וידא דטבחא דממשמשי בהו. התם הוא דאיכא מידי דפוסל עכ"פ אי איתי' מחיים דבהמה. אבל הכא דליכא מידי דפוסל דהא ירקות לא פסול ואפי' אתי' מחיים אם הי' מחמת תולדה או מחמת חולי. א"כ אפי' ליכא קמן מידי למתלי בי' כיון דלאו מידי דפסול הוא עכ"פ נתלי להקל. אלא ודאי ירקות שבלב וקורקבן וכבד ואדמימות שבשאר בני מעיים מילתא רחיקא הוא