אבני נזר יורה דעה נו

ואם כשירה הא חזי לאדם. אבל אם נאמר דקודם מעל"ע אם שחטה הוא טריפה ודאי. נמצא דאגלאי למפרע דמערב יו"ט לא הי' מוכן לכלבים שהרי לאחר מעל"ע תשוב להיתרה: ח) אך לאו ראי' הוא שהרי הלמ"מ לא הי' רק בנפלה כדאמר עולא שמונה טריפות כו' נפולה אלא שלמדנו שכל שנתרסקה טריפה. אבל מה שגילתה תורה שכל שנפלה אף שבאמת לא נתרסקה טריפה זה אינו רק בנפולה לבד לא בדרסה. והשתא אין דברי רש"י סותרין. ועל כן בעי הש"ס רק בעוף שנדרס לא בבהמה שנפלה דבנפלה הוי מוקצה כנ"ל: ט) והשתא ניחא ההוא דזבחים דשם בבהמה וכל מעל"ע היתה ודאי טריפה ויצאתה מחזקת היתר והשחיטה אסורה כמו האכילה. וממילא מיושב קושית הדגמ"ר דבנשברה השדרה דלא בעי מעל"ע שוב מוקמינן לה בחזקת היתר ודוקא האכילה אסורה משום דבחיי' היתה אסורה: י' ובעיקר דינו של הדמ"ר דהלכה מהני בנשבר השדרה וא"צ בדיקת החוט מדינא. יש לדחות מהא דמוכיח בפ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא מדכתיב חלבו האלי' תמימה וניחוש דילמא אפסיק חוט השדרה. יע"ש. הרי דהלכה אינו מוציא מחשש פסיקת החוט: סימן סג א התבואות שור פוסק דאם יש ריעותא שאינה יכולה להלוך אף אם נפלה פחות מעשרה חיישינן לפסיקת החוט. ועיין בחי' הרמב"ן חולין משמע להדיא דאם נפלה פחות מעשרה אין חוששין אף לפסיקת החוט עי"ש בתחילת דבריו ובאמצעיתן ובסופן. והת"ש לא הי' לפניו ספר הנ"ל כי לא נתפשט בזמנו: ב' עוד כתב דבהכה לאורך השדרה ולא שלים אפלגא דגבה. אם אינה יכולה להלוך חיישינן לפסיקת החוט. וצ"ל לשיטתו הא דכתב הרשב"א בחי' בהכה לאורך כו' אין חוששין לפסיקת החוט היינו ביכולה להלוך. ומ"מ לרחבה חיישינן דס"ל כיש מפרשים שבר"ן דאפי' הלכה בעיא בדיקה. והא דאמר בגמ' אין חוששין לריסוק אברים בהכה לאורך על כרחין הפירוש אין חוששין לפסיקת החוט. דלריסוק בלאו הכי לא חיישינן כיון שהלכה כמ"ש בפרמ"ג דהלכה לא בעי שיהוי מעל"ע. והפרמ"ג עצמו הביא דברי התב"ש הנ"ל]. על כרחין דהלכה מוציא מיד חשש ריסוק ולא נשאר רק חשש פסיקה. ועיין ברשב"א בחי' משמע שהוא מפרש דאי שלים אפלגא חיישינן היינו לפסיקת החוט לבד. ולפי זה נראה דהאיכא מ"ד בר"ן ס"ל נמי הכי. ועל כן כיון דלא חיישינן כלל לריסוק ולא דמיא לנפולה. ועל כן אף שנפסק החוט יכולה להלוך וכמ"ש הר"ן דשאר טריפות מתקיימות יב"ח ומהלכות יע"ש: ג) ולפי זה א"ש פסקו של הרב פרמ"ג ממנ"פ דלאיכא מ"ד שבר"ן לעולם לא בעי מעל"ע רק בדיקה כיון דליכא למיחש לריסוק. ולהפוסקים דמצרכי מעל"ע ועי' תב"ש דמהר"ן אין הכרע] מהני הלכה. ועיין ברשב"א חולין דאין חוששין דכולה שמעתין אין חוששין אף לפסיקת החוט. והא דהכה לארכה בגמ' מיירי שיכולה להלוך. ועובדא דב"ק דנפל פחות מעשרה מיירי שהחוט שלם או ששחטו קודם שהספיקו לראות אם יכול להלוך כצ"ל להתב"ש: והיכא דנפלה מחמת שהכה אותה. כתבו הפר"ח והתב"ש והפרמ"ג דצריך בדיקת כל החלל. ולולא דבריהם הי' הדבר פשוט בעיני להתיר. ולא דמי לאלים המנגחין זה את זה. דז"ל הר"ן ואע"ג דקי"ל בפרק הפרה אין חבוט פחות מעשרה טפחים. הני מילי בשנפל מעצמו. אבל בשנפל מכח אחר שדחפו יש חבוטי. אלמא דוקא בכהאי גוונא חשיב הפילוהו אחרים שדחפוהו אבל כשהכוה ומחמת זה נפלה חשיב נפלה מעצמה ומותרת כיון דליכא עשרה מכריסה עד ארעא. ואם הפילה עצמה מחמת צער הכאה. כ"ש דמותרת אפילו ביותר מעשרה דאמדה נפשה. ואפי' דחפוה בני אדם בהכאתם נראה ג"כ דאם לא הי' פתאום מותרת. דאהא דאלים המנגחין זא"ז הקשו שהרי הפילוהו מדעת. ותי' הט"ז (סי' נ"ח) דשאני הכא שהוא סובר שיפיל את אחרים ועל כן לא אמרינן צפורניו נועץ ובהפילהו אדם לא שייך זה: ה) ובהא אשכחנא פתרי דעמדה מהני לדידן (אף דאין אנו בקיאין בבדיקה ועמדה צריכה בדיקה] כגון בהכה בחוט השדרה ונפלה ועמדה דמהני בדיקה לאלתר. ולא בעי שיהוי מעל"ע דבזה אנו בקיאין כיון שהוא באבר אחד כדמהני בדיקה לאחר מעל"ע. ובלא נפלה לא מהני עמידתה כמו בהעמידוה אחרים דבעינן דוקא שתעשה פעולת עמידה. וכשלא נפלה ונשארה עומדת לא עשתה פעולת עמידה. אבל בנפלה מהני עמידתה אף דהחשש שלא מחמת הנפילה. רק מחמת שהכה אותה. מ"מ מהני עמידתה. דהא משני אהא דנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט. הבמ"ע שהפריס ע"ג קרקע. ופרש"י עמדה א"צ מעל"ע. הרי דאף דהחשש מחמת ריסוק בית הרחם מ"מ מהני עמדה. ולפי"ז יהי' קל נפלה מלא נפלה דבלא נפלה לא מהני עמידתה [וכן משמע מכל אחרונים דמצרכי שיהוי מעל"ע בלא נפלה[ והטעם בזה כמ"ש דבעינן דוקא שתעשה פעולת עמידה: ו) ונראה דלא מהני בלא נפלה אף אם תשכב אח"כ ותעמוד כמ"ש בפ"ת (סי' נ"ח) בשם ספר חמודי דניאל בהעמידוה אחרים דאף ששכבה אח"כ ועמדה לא מהני. וכן נראה להוכיח מהש"ך שהוכיח מש"ס זבחים דהלכה מהני אף בהעמידוה אחרים. וכוונתו דא"כ מה קאמר שם כולהו כר"ל לא אמרי דאיערב בנפולה קסברי הלכה א"צ בדיקה. ואם איתא דהעמידוה אחרים לא מהני בדיקה. לוקמי בהעמידוה אחרים דשוב לא מהני הלכה. זה ראיית הש"ך. וא"כ מוכח דס"ל דאף אם שכבה אח"כ לא מהני עמדה. דאל"כ מה ראי' מהתם הא אפשר לבדוק ע"י שתעמוד אחר שתשכב. אלא ודאי דלא מהני אנא שעמידה ראשונה שאחר נפילתה תהי' מעצמה ע"י כחה. והכא שעמידה ראשונה הוא ממילא שלא נפלה כלל. א"כ אף אם תשכב אח"כ ותעמוד לא מהני: ז) ולפמ"ש ניחא הא דכתב רמ"א (בסי' נ"ת) דין עמדה דלא מהני רק עמדה מעצמה ולא שהעמידוה אחרים. ולכאורה לדידן אין נ"מ בזה כיון דלדידן אין בקיאין בבדיקה. ולפימ"ש ניחא. דנ"מ בהכה כנ"ל: ה) ובהא דהעמידוה אחרים כתב שם בפ"ת בשם ס' חמודי דניאל דלא מהני אם העמידוה