אבני נזר יורה דעה נה

סימן סב דין נפלה מן הגג א) קי"ל הלכה א"צ בדיקה. וכתב הדגמ"ר בש"ע (סי' ל"ב) דבנשברה השדרה צריך בדיקה אם נפסק החוט ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה. ודין זה פשוט וכן כתב הפרמ"ג] מיהו אם הלכה יש לסמוך על הבדיקה עכ"פ. מיהו הני מילי בבהמה אבל בעוף שחוט השדרה רחוק מן האגפיים אין פסיקת החוט מעכב ההילוך וצריכה בדיקה מדינא ולדידן טריפה כנ"ל. ולכאורה תקשי מעוף שנחבט על פני המים דאם שט מלא קומתו דיו וא"צ בדיקה אף בחוט השדרה. אמנם באמת לק"מ דהא דכתב הדג"מ דהלכה מהני בנשבר השדרה דלא בעי בדיקה מדינא בחוט. ולא נלמד בפשיטות מהא דהלכה א"צ בדיקה. דכבר כתב הר"ן שם דאף דטריפות הולכות ומתקיימות י"ב חודש קים להו לרבנן דכל שנטרפה מחמת הנפילה אינה יכולה להלוך. אבל הכא שלא נפלה אין ראי' מההילוך. אלא שלמדה מההיא דהוה משגרא כרעא בתרייתא דאמר שגרונא נקטה. ואתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה אפסיק [ומסיק שגרונא שכיח כו'] דמפרשים הראשונים וכן פסק בש"ע לקמן דבלא נפלה איירי. הרי דפסיקת החוט מעכב ההילוך אף בלא נפלה. ועל זה כתב הדגמ"ר דזה דוקא בבהמה דקרובה לרגלים כו' אבל בנפלה דאפי' נולד בה שאר טרפות שאינם ענין לרגלים אינה יכולה להלוך ה"ה בחוט השדרה בעוף. והוא ברור ופשוט: ב) והנה גוף הדין שחידש הדגמ"ר דהלכה א"צ בדיקא מדינא בחוט השדרה וציין עצמו לקמן (סעי' ו'). ושם השיג על האיכא מ"ד בר"ן [בכלים חיטרא אפלגי דגבה דאיכא מ"ד דלא מהני הלכה וצריכה בדיקה והשיג ע"ז] מההיא דזבחים (ע"ד:) הלכה אינה צריכה בדיקה. ואם איתא כדעת האיכא מ"ד נוקמי בכה"ג. והנה דבר פשוט דלדעת האיכא מ"ד דהכא לא מהני הילוך. דהשתא התם דחיישינן לריסוק אברים ובעי שהי' כמ"ש הט"ז בשם הר"ן. אפי"ה אמרינן שאין ההילוך מעכב אפי' לחוט. כל שכן הכא שאין חשש ריסוק כלל. הן אמת דלפמ"ש הב"ח הטעם דבריסוק אבר אחד יכולה להלוך. יש לומר דהתם גרע דחיישינן שנתרסק החוט וזה אינו מעכב ההילוך. ודוקא נתרסקו כל אברי' או שנפסק החוט. אבל נתרסק החוט לא מעכב ההילוך. אולם באמת דברי הב"ח נסתרים ממ"ש הרמב"ן (פרק אלו טריפות) דהא דבעינן מעל"ע ובדיקה. היינו משום דחשש נתפרקו כל אברי' אין לו בדיקה. וכשחי' מעל"ע יצאה מחשש זה ועדיין יש לחוש לריסוק אבר אחד על כן בעי בדיקה יע"ש. וא"כ אף בנפלה חיישינן לריסוק אבר אחד ומה מועיל הלכה דלא לבעי' בדיקה. אלא ודאי דאף שנתרסק אבר אחד לא היתה יכולה להלך (ואין תפיסה על הב"ח שספר חי' הרמב"ן לא נתפשט בזמנון. ועיקר הטעם דבהכה על ראשה כו' יש חשש פסיקת חוט השדרה מלבד חשש ריסוק דשייך בכל נפילה ועוד יתבאר זה. וא"כ הרי דלחשש פסיקת חוט לא מהני הלכה. ואפי' נאמר דלא כר"ן. היינו משום דהתם יש חשש ריסוק דמהאי טעמא בעי שהי' משא"כ הכא. ומסוגיא דמשגרא כרעא לא מוכת רק דמצוי דמחמת פסיקת החוט יעכב ההילוך אבל לא שיהא זה ברור דאם נפסק החוט לא תוכל להלוך: ג) אולם עיקר סמיכת הגאון הנ"ל על סוגיא דזבחים דמשם השיג על הר"ן ומשם יש ראי' ג"כ דנשברה השדרה והלכה א"צ בדיקה בחוט. דאל"כ לוקמי כגון שנשברה השדרה ונתרפא ואינו ניכר דכל שאינו טריפות מחמת עצמו לא מהני בי' חזר ונקשר]. אלא ודאי דאף בזה מהני הילוך. ולפענ"ד נראה לדחות ראי' זו. דהנה בפרק ד' דביצה (ל"ד.) בעי בעוף הנדרס ונטרף בכותל ושהתה מעל"ע דצריכה בדיקה מהו לשוחטה ביו"ט ולא איפשטא. והר"ן פסקה לחומרא ושאר פוסקים לקולא. ובתשו' שאג"א הקשה על הר"ן דפסקה לחומרא משום דספיקא דאורייתא הוא. דעל כרחין הך בדיקה לאו מן התורה. דאי הוי מה"ת א"כ פשיטא דאסור. דמה לי איסור טריפה דחיישינן לה מה לי איסור מלאכה ביו"ט. אלא ודאי הך בדיקה הוא רק לכתחילה כמו סירכות הריאה. ודוקא לענין אכילה דאפשר בבדיקה. אבל לשחוט ביו"ט מותר יע"ש שהביא ראי' לזה ממתני' דמיסתם לה ואמר כשירה ועל כרחין הך בדיקה הוא רק לכתחילה יע"ש: ד) ולפענ"ד נראה ליישב שיטת הר"ן דודאי הך בדיקה מן התורה. והוא דאף דבהמה יש לה חזקת היתר. מ"מ כיון דנולד ריעותא מחיים לא מוקמינן לה אחזקה דמחזקינן מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה וכמו במים במות. והדברים עתיקין. וכל זה לענין איסור אכילה יש לומר כן דמ"מ מחיים אסורה היתה. משא"כ לענין שחיטה מעולם לא הי' עלי' איסור שחיטה ביו"ט. ושפיר מוקמינן לה אחזקה. ולאו פשיטותא הוא דאסור: ה' ומ"מ בין לתרוצי בין לתירוץ השאג"א קשה אם נאמר דמותר לשחוט ביו"ט מההיא דזבחים (ע"ד:) דמשני ר"ל דאתערב בנפולה והלכה דצריכה בדיקה. הא הבדיקה לאחר מעל"ע אינו מעכב לענין איסור שחיטה [לסברת השאג"א משום דלא אפשר לבדוק. ולפימ"ש לשיטת הר"ן משום דלענין זה הי' לה חזקת היתר]: ו) ונראה ליישב דהנה בתשו' דבר שמואל (סי' ע') נשאל בנפולה ששחטה קודם מעל"ע אם הוי ודאי טריפה או רק ספק טריפה ופלפל הרבה בדין זה. ובגליון הספר הנ"ל אשר לי כתב גדול אחד דמדברי רש"י במתני' שכתב אהא דנפלה מן הגג זה לשונו ואין טעם בטריפות והלכה למשה מסיני כו' משמע דגזירת הכתוב הוא דטריפה ודאי. אולם ברש"י ביצה (דל"ד). כתב דקים להו לרבנן מסיני דיותר ממעל"ע אינה יכולה לחיות כשנתרסקו אברי'. ודבריו סותרים לדברי רש"י במשנה הנ"ל. עד כאן דברי הגדול הנ"ל: ז) ולפענ"ד נראה בזה דהנה לכאורה נראה ראי' מסוגיא דביצה דאף כשלא שהתה מעל"ע ושחטה אם קמי שמיא גליא שבאמת לא נתרסקו אברי' אינה טריפה. דאל"כ מה בעי הש"ס דכיון שכלה מעל"ע שלה ביו"ט על כרחין נדרסה מעיו"ט ואתקצאי בה"ש. אלא ודאי דאגלאי מילתא שמעולם לא היתה טריפה. והוי כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו שמותר. ועוד דבפ"ק דביצה (ו.) בעי לרב דאסר אפרוח ביו"ט מה בין אפרוח שנולד ביו"ט לעגל הנולד מן הטריפה. ומשני הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם. ומסיק דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דמה דחזי לי' לאינש לא שדי לי' לכלבים מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם דלא מקצי אינש מידי דחזי לי' יע"ש. ועל כרחין בין השמשות לא הקצהו ממנ"פ דאם לא ישהה מעל"ע יהי' חזי לכלבים ולא מקצי אינש מדעתי' כו'