אבני נזר יורה דעה תקלו

יותר. ה"נ לענין טומאה מה שהי' טמא טומאה שאין לו טהרה על יום אחד יותר חשיב מעכשיו טומאה חמורה יותר. זה טעם שביום שלאחריו אסור לטמא וע"כ אף בזה"ז שאין אפר פרה חשיב יש לו טהרה כמו שהבאתי מתשו' רשב"א: ג' הקשה על מ"ש בענין צדיקים שאין מטמאין שיש חילוק בין מת מעצמו בין נהרג דבמת מעצמו שהוא ע"י מה"מ מטמא ע"י הג' טיפין משא"כ רע"ק שנהרג ולא מחמת מה"מ. וכתב הוא דעדיין לא נתיישב בר' בנאה מציין מערתא דאבות והרי האבות לא שלט בהם מה"מ כדאיתא סוף פ"ק דב"ב ועי"ש פרש"י שמתו בנשיקה. ולק"מ שהרי כך כתב הרמב"ן פ' חוקת שהנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין וע"כ הא דר' בנאה משום אדה"ר הקבור בתוכו. ולהבדיל אלף הבדלות משום רישי' דעשו. ובפ"ק דקידושין עשו ישראל מומר הוה: ד) עוד הקשה מנדב ואביהוא. וקושיא זו כתובה בתשו' מהרי"ל סימן ק'. אך הנה מבואר בתניא כי שני מיני צדיקים הם. הא' שאינו חוטא לעולם לא במעשה ואף לא בדיבור ומחשבה, מ"מ הנפש הבהמיות שמתאוה לתאות עולם עוד בתקפה רק שלא לה הממשלה להתלבש בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה ונפש האלקית היא המושלת כו' אך הצדיק השני הוא דאיתהפיך נפש הבהמיות לטוב ואף היא אין חפצה רק באלקית וזה נקרא בזוה"ק דאיתהפיך מרירא למתקא: ה) אך המדריגה הגדולה הזאת ודאי אינו רק לאחר שבא בימים לאט לאט ע"י תורה ומצות מתהפך עד שנעשה כולו טוב. אבל נדב ואביהוא שמתו בילדותן הגם שהי' צדיקים גמורים אפשר שעדיין לא נתהפך נפש הבהמיות לטוב אף שהי' צדיקים גמורים במחשבה דיבור ומעשה וע"כ עדיין הי' גופם רק משייפא דקודשא: ו' השיב עוד דאפי' משום טעם המפורש בתלמוד אין לבנות הלכה כמ"ש בתה"ד בפסקים סימן ק"ח בענין מילה בשמיני שלא יהי' אביו ואמו עצבים. וכי ס"ד שאם אמו ילדה בזוב יהי' נימול לי"ד. כ"ש טעם שעפ"י הזוה"ק והאר"י בטעמים רוחנים שאין לחדש חלוקים בשביל טעמים נסתרים. אינו טענה כלל. כי אדרבה בפשט נוב הכל מטמאים. רק הגמ' אמר ת"ו שיש טומאה בצדיקים ע"כ כונת הכתוב לא הי' על צדיקים. בזה אומרים שקושיא אינו נופל רק בנהרג לא במת מעצמו וא"ת שבאמת קושיא זו אינו רק דחוי כי אין לבנות דין מתוך הטעם. הרי הרמב"ן כתב דהמים ים דיד ה חינם מטמאים כנ"ל לשונו: וגוף הדבר שכתב קו"ח טעמים רוחניים מטעמים נגלים. לדידי אינו קו"ח כי באמת טעם ילה שהביא שם בפסקי מהרא"י מש"ס נדה שלא יהי' הכל שמחים ואביו ואמו עצבים. בפשטות הוא רחוק שיהי' זה עיקר טעם מילה בשמיני. וכי סעודת מילה שהכל שמחים מדאורייתא. וגם טעם אביו ואמו עצבים רחוק ועפ"י רוב אין האשה טובלת רק לאחר שלשים ודביתהו דרבא שטבלה תוך ל' אצטנינת. אך באמת הטעם בעולמות העליונים וחכמים הלבישו הטעם הנסתר בטעם הנגלה. כאשר כתב בס' הקנה בהא דלא אד"ו ראש משום ירקא ומשום מתיא. ובקנה כ' הטעם עפ"י הסוד ואמר שחכמים רמזוהו בהא דירקא ומתיא והסתירו הסוד ע"ש. וכיוצא בזה שמעתי מאדמו"ר "הרי"ם" זצ"ל מגור בענין טעם מילה הנ"ל שרמזו בגבוה מעל גבוה ואמר שאיש פשוט יחשוב שהוא כפשטו ויוסף בגשמיות כו' וע"כ טעם הנסתר בכל ענינים שייך. וזה בטעמים שנאמרה בגמ' שכשם שגופי המצות רמ"ח אברים דמלכא באו לעוה"ז בלבושים בדברים גשמיים. כן הטעמים. ועצם טעם בעולמות עליונים לא גלוהו בגמ'. אבל טעמים שבזוה"ק וכתבי האר"י שהם הם פנימויות טעמי המצות מי שיודעים היטב יוכל לדון מתוכם. אך מי הוא שיאמר כביר מצאה ידי להבין הזוה"ק לעומקו ובמה שהרשות התבונן אין לך עסק בנסתרות. אך במקום שנוכל ליישב דברי הגמ' ע"י טעם הזו"הק והאר"י ז"ל על כנם למה לא. ועי' בגור ארי' עה"ת בפסוק אם בחקותי תלכו דפרש"י לדעת מדרש חכמים. ושם בג"א מקשה בחקים איך שייך תלכו כי אינו מושג הטעם ע"ש מה שתי' ומדבריו מוכח שטעם המצוה והמדרש א' כי המדרש לפי הטעם. ואל"כ לא הי' התחלה לקושייתו: נאום הק' אברהם. סימן תע לרב אחד. בדבר כהן שקנה קרקע גדולה מגוי והעמיד בו בית והשאר לעשות ממנו קרפף לעצים וכאשר חפר מצא שם כמה גלגולות והרבה עצמות ופנה משם את הכל אך בהמגרש שרוצה לעשות ממנו קרפף מלבד ההוצאה המרובה א"א מחמת הגוים שיעלילו עליו שזורק קבריהם יען נודע שהי' בה"ק של גוים ישן נושן ויש בזה הפסד גדול אליו. זה המגרש. וגם אל הבית אשר בנה לא יוכל לבוא כי אם דרך הקרפף: א) ועתה השאלה אם לסמוך על הפוסקים עכו"ם אינם מטמאים באוהל. בצירוף שיטת ראב"ד דכהנים בזמה"ז אינם חייבים על טומאת מת. משום שהם טמאי מתים והלכה כרבה נזיר (מ"ב:) דבו ביום שנטמא אם חוזר ומטמא עצמו אין בו חיוב מה"ת. וס"ל לראב"ד דבזה"ז שאין אפר פרה לטהר אף ביום שלאחריו פטור דאינו מוסיף בימי טומאה. וכ"כ בסמ"ג עשין מצוה רל"א דף רל"ב. בשם רבינו יעקב משום דפוסק כר"ט (ובמס' שמחות שלנו דר"ט מחמיר ור"ע מיקל] במס' שמחות דאין חיוב בו ביום רק ביום שלאחריו מפני שמרבה ימי טומאה. ובזמה"ז שאין אפר פרה מה מרבה ימי טומאה הוא: והנה בפרט ראשון אם גוים מטמאים באוהל כבר בארתי בתשובה [סי' תס"ה] שרוב הפוסקים מקילים וגם בארתי לסמוך על עובדא דאלי' פ' המקבל דהוה קאי בבה"ק של גוים אף דכהן הי' ואמר משום דקברי עכו"ם אינם מטמאים ומ"ש התוס' שדחוי הי' וטעם שלו ה' משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח ויש מקומות שלא גזרו ומצינו שהי' דוחה בעובדא דרע"ק שהוציאו מת מבית האסורין ואמר וכי יש טומאה בצדיקים ועיקר טעמא הי' משום שהי' מת מצוה. ובתשובה [הנ"ל] שבתי עובדא רע"ק בטוב טעם שגם שם לא הי' דחוי. השרת למעי להכריע בין ראשונים כמלאכי השרת למע בשל תורה: