אבני נזר יורה דעה תקלב

בשטמ"ק שהקשה דמשכחת לה נגיעה מן הצד וניחא לי' דהוה כמת בכסותו דאפי' מן הצד מטמא וא"כ גם במת עכו"ם יטמא וא"ל כלל דמת בכסותו משום אהל נגעו בה. דא"כ איך יטמאו מן הצד. ויותר נראה דמשום לתא דקבר נגעו בה. ואף דטומאת קבר דוקא ביש בחלל טפח היינו משום דאז נקרא בית של מת אבל אין בו חלל טפח לא הוי בית. אבל מ"מ נלמוד מקבר דהבטל למת הוא כמוהו. וע"כ ה"ה כסות המת מטמא. והנה מפורש בתוס' נדה (ע':) ד"ה ואין ובנזיר (נ"ד.) דקברי עכו"ם מטמאין במגע אפי' לר"ש דלא אמעיט אלא מאהל. וא"כ מת עכו"ם בכסותו מטמא במגע ולק"מ [ומה שאלי' הלך על קברי עכו"ם צריך לומר שודאי הי' מהלך בסנדליו ואין רגליו נוגעין בקבר וכן כתב במנחת חינוך]: טו) מ"ש על ראב"ד פ"ו מה' נזירות בחבירו פרע מעליו המעזיבה דכתב רמב"ם אעפ"י ששהה אינו חייב מלקות והשיג ראב"ד דבשהה ודאי חייב והא הראב"ד פטר בו ביום. פשוט דהשיג על רמב"ם לטעמי' דמחייב בפירש משום דמוסיף טומאה בחיבורין וא"כ חייב על שלא פירש דבמה שלא פירש מוסיף טומאת חיבורין. וכך הם דברי תוס' שבועות (י"ז.) ד"ה נזיר ור"ת שפי' בנטמא סמוך לחשיכה לטעמי' דבו ביום אפי' פירש פטור כמ"ש הרא"ש בשמו] ודברי הדגמ"ר סימן שע"ב שתמה על רמ"א בהגה שאסר ללבוש הכתונת ותמה בדג"מ דכ"ז שלא פירש אין איסור תורה. ותמוה דמ"מ במה שלא פירש מוסיף טומאה בחיבורין ואין פטור כ"ז שלא פירש רק אם לא הספיק להשליך הטומאה מעליו: טז) והנה במכתב הזה הוסיף בשאלה דרוב פעמים הבית שבו הפגר הדלת סתום ונילך בתר רוב זמן כמ"ש מהרי"ק בספק אם בא עלי' כשהיא מתעלפת דהוי אונס אזלי' בתר רוב זמנים שאינה מתעלפת לדידי קשה על מהרי"ק הזה הא דכתובות (ט.) דצריך לתרץ בקיבל אבי' קידושין פחות מג"ש ויום א' בפחות משבע שנים סגי דשוב אין הספיקות שקולים דרוב זמן תחתיו. ובש"ך כללי ס"ס סימן ל"ג דצריך שיהי' הספיקות שקולים. והא דאין אשת ישראל נאסרת אא"כ קיבל אבי' קידושין פחות מג"ש הוא הלכה בכל הפוסקים ולדעת רוב פוסקים קטנה שזינתה אינה נאסרת לבעלה ישראל יקשה להיפוך אשת ישראל לעולם תהי' מותרת דניזל בתר רוב ימי קטנות נגד ימי נערות שהם ששה חדשים לבד דבנערה מיירי דבוגרת פתחה פתוח. ואף להסוברים בוורת פתחה סתום לא משמע שלא תיאסר אא"כ נשאת בת כ"א שנה ולרמב"ם דס"ל נאסרת יקשה כנ"ל דקיבל בת שבע שנים ע"כ תהי' אסורה שאין הספיקות שקולין: יז) אך מ"ש בשם ס' האשכול ברוב שנה הזוחלין מרובין על הנוטפין כשר לטבול בו וכן מ"ש מג"א סימן שד"מ בא"י אימת שבת מן הדין הולכין אחר רוב ימי חול. לזה אין ראי' משם דשאני הכא דרוב זמנים הנהרות כשרים ותלינן שזה הזמן מהרוב. וזה כשדנין על הזמן. אבל לא כשדנין על המעשה אימת הי' היינו הא דכתובות: יח) ואפשר ליישב דברי מהרי"ק דבהא דכתובות חשיב קבוע שהזמנים קבועים ימים שקודם קידושין וימים שאחר קידושין וכשמסופקין אימת נבעלה דומה ללקח מן הקבוע דלא אזלי' בתר רוב. משא"כ בהא דמהרי"ק שאין זמן לעליפתה. מ"מ בנ"ד יש לילך אחר רוב: יט) אך הא פשיטא דלא חשיב רובא דאיתא קמן והחילוק בין איתא קמן לליתא קמן דט' חנויות הספק מכח החנויות וכן תשעה צפרדעים ואינך אבל רוב כשירות ספק כל בהמה מחמת עצמה רק משום שרוב כשירות מוכח שטבע הבהמה להיות כשירה ואזלי' בתר שכיח. וה"נ בנ"ד דכל שעה ספק בפ"ע שמא צריכין עכשיו לפחוח. ורובא דליתא קמן נראה דלא מהני ברה"י כמו ס"ס. ועיין מהרי"ט חי"ד סימן ב' דס"ס להתיר חשיב האיסור מיעוטא ואעפי"כ לא מהני ברה"י. ויראה בתשובתי הראשונה דקדקתי דרובא דאיתא קמן טהור ברה"י: כ) האמנם כי המבי"ט בס' קרית ספר פ' ח"י מה' שא"ה דס"ס ברה"י אינו טמא רק מדרבנן. ודייק כן מלשון תוס' ב"ב (נ"ה:) ד"ה ר"א אך ר"ת שם כתב להדיא דילפי' מדטמא אף שיש חזקת טהרה ה"ה ס"ס וא"כ הוי מה"ת ובמהרי"ט חי"ד ראיתי דבר חידוש שכתב דספק טומאה ברה"ר טהור אפי' בס"ס. וזה אינו עולה כלל לפר"ת הנ"ל דיליף מחזקה וברה"ר היכא דאיכא חזקת טומאה הא טמא כמו במקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו אפי' ברה"ר טמאות. מ"מ הא חולק על אביו שכתב דלא מועיל ס"ס אפי' להחמיר וע"כ שהיא מה"ת: כא) שוב נתיישבתי בעיקר ספק טומאה ברה"י אם נאמר כן בספיקא דדינא יש מקום לומר כמ"ש תוס' בדבר שאינו ראוי להיות לא ילפי' מסוטה וכן בטומאת ראי'] אף דבחזקה ילפינן מנגעים אף דבר שא"ר להיות כגון בשני שבילין. אך כיון דחידוש הוא דמה נ"מ בין רה"ר בין רה"י לא ילפי' אלא דומה בדומה. ה"נ י"ל לענין ספיקא דדינא כיון דסוטה ספיקא דמעשה לא ילפי' ספיקא דדינא: כב) אך גם אם נאמר כן עוד יש חשש דאין כאן ס"ס גמורה אף בו ביום. כי את"ל דאף לאחר שפירש מטומאה אין חיוב בו ביום. מ"מ הא תשו' הרשב"א דמ"מ איסור תורה וספק שמא נעול אינו ספק כיון דברה"י. ולכאורה יש לצדד להתיר מהא דנדה (ל"ג:) דאס"ס לא שרפי' תרומה. וא"כ מחמת הרוב אינו רק ספק ונצרף עוד הספק שמא אין עכו"ם מטמאין באהל את"ל דבספיקא דדינא לא מטמאינן ברה"י. אך ראיתי לתוס' שבת (ט"ו:) ד"ה על ספק בית הפרס דבדאורייתא אף בס"ס שרפינן תרומה וכן משמע לדעת ר"ת דילפינן מחזקה ובחד ספיקא בחזקת היתר הא שורפין וצ"ל דהא דנדה בכותים הוא חשש דרבנן: כג) סוף דבר לדינא כמ"ש בתחילה כי המיקל יש לו על מה לסמוך. והמחמיר תע"ב שוב נזכרתי דברי תוס' ריש המפלת שהקשו לרבנן דלא אמרינן רוב חתיכות של ד' מיני דמים אפי' פלגא ופלגא ברה"י ס"ט ותירצו דלרבנן אפי' פלגא לא הוי ואדרבא רוב חתיכות לאו של ד' מיני דמים הן. הנה מפורש דאפי' רובא דליתא קמן מהני לטהר ברה"י: ידידו הדוש"ת הק' אברהם.