אבני נזר יורה דעה תקל

טומאה אליו. דזה לא שייך אלא באדם שמעוה"ז. לא באלי' שהוא עצמו מעולם העליון. אך מטעם הזוהר ורמב"ן ז"ל שיש טומאה במת עצמו. וע"ז השיב אלי' ח"ו שיהי' טומאה בצדיקים. בשלמא שאר בני אדם מיטמאים כשנוגעים במתי צדיקים מטעם מהר"ל שנוגע במה שמעולם עליון שאינו שייך אל האדם אך באלי' לא שייך זה כלל. והוא כפתור ופרח: כד) ואין להקשות הלא ידוע שאלי' בשעה שעולה לעולם העליון הוא נפשט מגופו ומניחו בגלגל חמה וא"כ אין גופו עולה לעולם העליון ושפיר נאמר שלא יגע גוף אלי' שמתלבש בו בעוה"ז במה ששייך לעולם עליון. ליתא שכבר כתבתי דמה שגוף המת שייך לעולם עליון היינו משום שלולא החטא הי' הגוף ג"כ עולה. ובאוה"ח פ' חקת בפסוק ומבמות הגיא כתב כי לולא החטא שהי' בשעת מיתה עולה גוף ונפש הי' מניח את גופו בגלגל חמה כאלי'. נמצא שגוף המת אף לולא החטא אינו שייך לעולם העליון יותר מגופו של חלי' שמתלבש בו בעוה"ז ואי אפשר שיטמא אלי' בנגיעתו במת מטעם מהר"ל ז"ל. כה) שוב הגיע לידי הס' ממהר"ל ז"ל נקרא זכר צדיק ומוכח בדבריו שכוונתו עפ"י הזוה"ק שלח הנ"ל שהוא כתב שהנפש היוצא מן המת נבדל מעוה"ז וקשה וכי בנפש הוא נוגע הלא אינו נוגע אלא בגוף אלא משום שהגוף ג"כ הי' ראוי לעלות עם הנפש. גם משמע למדקדק בדבריו כי טעם זה בצדיקים. ובשאר אנשים כטעם הזוה"ק או כטעם הרח"ו ז"ל, ובצדיקים המתים בנשיקה שגם טעם הרח"ו אינו מ"מ יש טעם זה: כו) והנה אם ניקל משום רוב פוסקים לא יהי' חשש משום ספק טומאה ברה"י דרוב פוסקים חשיב רובא דאיתא קמן כמ"ש באו"ת כללי תפיסה סימן קכ"ד ופשוט. וברובא דאיתא קמן אפי' ס"ט ברה"י טהור. באופן שמי שירצה להקל יש לו מקום לסמוך. בפרט בשעת הדחק גדול. אך להורות היתר ברור במקום שהרמ"א כתב טוב להחמיר לאחר שראה פוסקין המקילין לא ידעתי: ידידו הדו"ש באהבה הק' אברהם. סימן תסז שנית בענין הנ"ל. ב"ה יום ה' פנחס תרנ"ה לפ"ק. שפעת שלום וכל טוב לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם אוצר בלום כש"ת מוהר"ר יואב יהושע נ"י. א) מ"ש דהמל"מ הביא ראי' ברורה מהא דנדה (מ"ז:) הלכה כדברי כולן להחמיר אף דספק נגעים להקל משום חזקת טהרה ע"כ דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר רוב. לדידי אין זה ראי' כלל שהרי משהביאה שיעור הקטן שבכולם אינה ממאנת אף שלא בעל [דבבעל אפי' אין לה שערות כלל אינה ממאנת דחיישינן שמא נשרו] ונאמר דהוי ספיקא דרבנן וא"ת משום שקודם שמיאנה היתה בחזקת אשת איש ואף דמיאון עוקר קידושין למפרע חשיב חזקת א"א כמו ע"א אמר ידענא דאתשיל מרי' עלה דחשיב מעיד נגד החזקה אף דחכם עוקר נדר מעיקרו. מטונך כבר הודית דבספיקא דדינא אזלי' בתר חזקה] א"ו זה תק"ח לילך אחר כולן להחמיר וחשיב ודאי בכל מקום להחמיר כמ"ש באו"ה הובא בש"ך סימן ק"י בגבינות של גוים דחשיב ודאי איסור תורה כיון שתק"ח הי' לחוש להועמד בחלב טמא והכי נמי שתק"ח הי' כך כדמוכח מלשון הלכה כדברי כולן להחמיר וע"כ לא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא וה"ה דלא אזלינן בתר חזקה: ב' מ"ש עוד דרי"ף סובר כן כמ"ש א"מ הוא פתוי דברים. ואדרבא מרי"ף בכלב רץ אחרי' אין שום ראי' שהוא כתב ספיקא דאורייתא לחומרא ולא כתב שמה"ת לחומרא שאם דרבנן היינו הולכין גם מדרבנן להקל בספיקו. וכבר תמה פר"ח סימן ק"י על הר"ן מה הוכיח מרי"ף בכלב רץ אחרי' ומסקנתו להקל בספיקא דדינא [בס"ק מ"ב ס"ג] משום חזקה יע"ש: ג) מ"ש דתב"ש סימן כ"ט כתב דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקה. הנה כתב כן בשם הפר"ח ולפנינו הפר"ח סי' ק"י כתב להיפוך ומ"ש כן משם הפרמ"ג שפ"ד סימן י"ח סק"א וסוף הסימן ראיתי שכתב כן בשם כנה"ג בשם הגהת אלפסי ובמח"כ דברים אלו הם דברי כנה"ג. ומ"ש דבשביל חזקה לא ישתנה הדין הם דברי עצמו לגמרי ולא זה כוונת הכנה"ג. ולפי שודאי אין כנה"ג על יו"ד בידו אעתיק לו דברי הגהת אלפסי שהביא שהוא יקר ונחמד. ובזה יתבאר שאין שום ראי' משם על חזקה שלא יועיל בספק דין ז"ל בשם הגהת הרי"ף יש מי שהקשה דא"כ ספק נבילה היכי משכחת לה ויש מי שרצה להשיב דחזקה זו אינה ללקות עלי' שהרי חזקת האיסור שהי' בה עד עתה הי' משום אבר מן החי כי ודאי היא מתה וגם נבילה ודאי אינה וא"כ איך ילקה עלי' וגם לא תהי' טמאה משום נבילה מספק [כונת תירוצו דמלקות שצריך להלקות על לאו מיוחד ואינו כי אמה"ח איננה ועל נבילה אין לה חזקה ראשונה רק ממ"נ הוא איסור דאורייתא ודומה למ"ש הטור בששים מיני איסורין מבטלין זא"ז מ"מ נשאר איסור תורה ואינו לוקה] וזה טעות כי הפי' בהמה כו' בחזקת שאינה שחוטה ועכשיו שנולד ספק בשחיטה נוקמא על חזקתה שהיא בלתי שחיטה ומכיון שאני רואה אותה מתה לפני. הרי הוא ודאי ויכולין להתרות בו משום נבילה ולוקה עלי' כו' ע"כ דברי הגהת אלפסי ואינה קושיא דלא אמרינן ספק נבילה רק אותם שנסתפק לנו הדין אם אותה שחיטה כשירה אם לא אבל הספיקות הנקרים במקרה שקרה בשחיטה אמרי' בהא זיל בתר חזקה ודו"ק עכ"ל כה"ג: ד והנה סברת הגהת אלפסי בפירוש בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת הם דברי רשב"א פ' ד' אחין דכשאתה בא להתירה ולומר שנתחדש בה מעשה המכשירה עליך הראי' ע"ש. והתינח בספק אם שחט כדרכה או בעיקור שפיר אמרינן נוקמא אחזקה שלא נשחטה כדרכה. וא"ל להיפוך נוקמא אחזקה שלא נשחטה בעיקור ליתא שאין אנו דנין אם נשחטה בעיקור שאין העיקור אוסרה רק שלא הי' שחיטה כדרכה המתירה וע"כ נוקמא אחזקה שמתחילה לא הי' מעשה זו אבל בספיקא דדינא כגון שהה במיעוט סימנים שלא שייך לומר שלא נעשה בה מעשה שהרי יודעין שנעשה בה מעשה זו רק הספק אם מעשה זו מועיל. וע"ז לא הי' חזקה כלל כי ספק זה מיום שניתנה תורה. ולפמ"ש בספק שנחלקו פוסקים בשיעור פגימה אי פגימה