אבני נזר יורה דעה נג

טריפה א"כ יש טריפות למטה מצוה"ג. וא"כ אכתי יחשב בתרתי אפי' לרכיש אלא ודאי דבערקום כשירה: כא' שבתי וראיתי ליישב דעת מהר"י ן' חביב שמפרש ארכובה הוא הגליד. והקשיתי עליו (באות יוד) דא"כ מה קשיא לי' להרא"ש דיוקא דמתני'. דלעולם בגליד דינו כלמטה אך לא בנחתכו צוה"ג. דבזה פשיטא דטריפה וכמ"ש בש"ד כיון דצוה"ג מתחילין שם. וא"כ נחתכו דלגמרי משמע על כן בארכובה עצמה טריפה. ומ"מ לא תני נמי טריפה בארכובה עצמה כיון דאינה טריפה רק כשנחתכו הגידין. וזה תני לה וכן שניטל צומת הגידין כב' ונראה לי דהא דכתב בשערי דורא דנחתכו הצוה"ג שם טריפה. היינו דוקא לדעת הגאונים דנחתכו למעלה מצוה"ג כשירה על כרחין אין הטריפות מחמת שניטל וחסר הצומת. שהרי נחתך למעלה ג"כ חסר הצומת וכשירה. ועל כרחין אין הטריפות רק משום דכאיב לבהמה שנחתכה במקום הצומת. וא"כ על כרחין אין הטריפות מחמת חלק צוה"ג שנחתך מהבהמה רק מחמת חלק צומת שנשאר וכאיב. שהרי אם ניטלה כולה הי' כשר. ועיין בזה. וא"כ אף אם נחתכו בהתחלתן ונתקפלו מעצם הגליד טריפה. אף שלא נחסר כלום מהצוה"ג שהרי נחתך תיכף בהתחלת צוה"ג ולא נשאר כלום מהצוה"ג לחלק שנחתך. דמ"מ כאיב לה כיון שנחתך במקום צוה"ג. משא"כ לרב דמטריף למעלה מארכובה הנמכרת עם הראש. ולדידי' מתני' כפשטה וכמ"ש הרשב"א במשמרת הבית דניטל צוה"ג תנן ולא נחתך. ועל כרחין אף בנחתך צוה"ג אין הטריפות רק משום שניטל חלק מצוה"ג. ועל כן כל שנחתכו מיד בהתחלתן כיון שלא ניטל כלום מהצוה"ג וכולו קיים כשר והשערי דורא מטריף שמא הלכה דארכובה הוא שכנגדו בגמל ניכר דכבר כתבנו דאפי' רש"י האוסר אינו אוסר רק מספק וכמו שביאר הרב פרמ"ג ג"כ: כג) ועל כן הקשה הרא"ש שפיר ממנ"פ דאי כהרמב"ם והגאונים הא שם ליכא צוה"ג וקשיא דיוקים אהדדי. ולדידן אין טריפות מעילוי ערקומא מיד. וממילא מיושבת נמי הקושיא שהקשיתי דאפי' נשבר העצם לבד טריפה כיון דנשבר חשיב כאלו נחתך כולו. ולהנ"ל ניחא דלרש"י הא כשר. ולהגאונים הא אפשר שתחזור להכשירה שיחתוך למעלה מצוה"ג וכמ"ש לעיל בטעם הרשב"א בתשו' שחלק על הראב"ד. ועל כן אף לדידן נשבר העצם במקום צוה"ג כשר ודו"ק: כד) העולה מזה דאם נחתך בערקום כשירה ולמעלה מערקום בגליד. אם נשבר גם הצומת טריפה מספק עכ"פ שמא כהגאונים. ואם נשבר העצם לבד יש לעיין. דכפי מה שתרצנו דברי מהר"י ן' חביב כשירה. דלא די שלפי זה אין קושיא על מהר"י ן' חביב אלא שיש ראי' לפירושו דאם ארכובה הוא הערקום ועלוי ערקומא הוא למעלה מארכובה. א"כ הא דפריך על לישנא קמא דרב דהא קתני וכן שניטל צוה"ג ולמה לי' דתני נחתכו למעלה מארכובה. הא למעלה מארכובה הוא מעילוי ערקומא ושם עדיין ליכא טריפות בחתיכתן לרב. כיון שהוא תיכף בהתחלתן אלא דמעילוי ערקומא שם הוא ארכובה עצמה. ועל כן בנשבר העצם בגליד הוה ספק טריפה. ויש לצדד שמא כהרי"ף והרמב"ם ושמא כמהר"י ן' חביב וצ"ע: סימן ס א) כתב הב"י (סוף סי' נ"ו) אהא דכתב הטור דאם נשבר העצם במקום צוה"ג וחזר ונקשר דצריך בדיקה בצוה"ג. דחיישינן שמא נפסק אחד מן הגידין. ותמוה לי מאד דהא בבהמה בעינן רוב בנין ורוב מנין. ואין לומר דבעופא קאי. דלפי מה שהסכימו הכנה"ג והמעד"מ בכוונת הב"י דאנו בקיאין בבדיקה זו ואפי' בעוף. והא ודאי דאפי' בהמה צריך בדיקה שמא נפסקו רוב בנין ורוב מנין. וא"כ מאי אריא עוף דנקט. וטפי הוה ני' לאשמעינן בבהמה ודו"ק: ב) ואשר אחזה ליישב בזה עפימ"ש לעיל (בתשובה הקודמת אות ה') בטעמא דנשבר העצם במקום צוה"ג ויצא לחוץ דכשירה להרי"ף והרמב"ם ולא אמרינן דהוי כחתוך לגמרי במקום הזה והרי נחתכו צוה"ג. הוא משום דאפשר שתבא לכלל היתר שיחתוך למעלה מצוה"ג. ובזה לא שייך טעם הר"ן שהתחילה כאב בבהמה. שהרי עדיין לא התחיל הכאב שלא נחתכו הצוה"ג אלא שסופו לחתוך אבל עדיין לא התחיל הכאב. ועל כן אם יחתוך למעלה קודם שיפסקו הצוה"ג יכשיר וממילא אף עכשיו כשירה יע"ש. ג) ולפי זה יקשה בהא דכתבו התוס' דלהכי לא חשיב לוי יתר עליהן עוף דטריפה בפסיקת אחד מהגידין משום דכשנפסקו אחד מהם סופו ליפסק כולן. עכ"ד. ואכתי קשה לעולא דאמר נחתך למעלה מצוה"ג כשירה. מה בכך שסופו ליפסק כולן הא אפשר לחתוך למעלה מצוה"ג קודם שיפסקו כולן ותקשה לעולא מברייתא דלוי: ד) וצ"ל דהא דכשר בבהמה בנפסק אחד מהם היינו כשהאחרים בריאים ושלמים. אבל הכא שהאחרים סופם ליפסק והתחיל בהם המכה שפיר מטריף בפסיקת האחד מהשתא ועל כן לא תני יתר עליהן עוף. דבבהמה כהאי גוונא כשסופו ליפסק כולן מטריף ג"כ בפסיקת האחד: ה) והשתא בנשבר העצם וחזר ונקשר יש לחוש שמא יצא לחוץ. וכיון שחזר ונקשר יכול לקשור יפה ואעפי"כ סופו ליטול כל הגידין ושוב נטרף בפסיקת אחד מן הגידין ועיין לעיל (בתשובה הקודמת אות י"א) במ"ש לפרש קושית הב"י על הטור ותבין. ויצא מזה דאם נשבר העצם במקום צוה"ג וחזר ונקשר ונפסק אחד מהגידין טריפה. והוא דין מחודש נלמד מדברי הב"י שלא הוזכר בשום פוסק: סימן סא ב"ה יום ג' חיי נשיש לפ"ק החוה"ש לכבוד ח"א הרב הגדול מעוז ומגדול מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק. א) דבר המעשה שכלב רדף אחר כבש ונשך במקום צה"ג החיצונים ושוב אחר איזה שבועות נתרפא והמה נפוחים. והטריף כ"ת הכבש. הא' משום דכתב הש"ך דבעוד נשבר העצם גם בבהמה אין בקיאין ודוקא בנקשר בקיאין דבלא"ה יש פוסקים מתירין בלא בדיקה אבל בעדיין שבור דצריך בדיקה וגם בריעותא גדולה אין בקיאין. וה"ה דנ"ד דנשך אין בקיאין בבדיקה.