אבני נזר יורה דעה תקכח

נלמוד מן הכותים אם הם ס"ל כרע"ק כו' או דלית להו מדרש לה יטמא ולא אחרים עמה וזה יותק נכון דאלו לרע"ק מודה הוא דאסור לכתחילה וכמו שכתבנו ואי לכתחילה דרבנן קאמר הלא הכותים מידי דרבנן לית להו. א"ו ס"ל לרשב"א דאף לרע"ק אסור מה"ת: זה יש לדון אם ניקל בס"ס. דהנה י) ומלבד בתוס' ריש נדה מבואר דעל ספק טומאה ברה"י הנזיר מגלח ומביא קרבן טומאה וממילא הכהן מוזהר עליו. וכן משמע מתשו' רשב"א סימן פ"ג שפלפל בספק טומאה ברה"י ובודאי הי' השאלה לענין טומאת כהן דאין לנו נ"מ אחרת בטומאה וטהרה וא"כ למ"ש הר"ן רפ"ק דקידושין דאפי' בספיקא דדינא אזלי' בתר חזקה. וה"ה לענין ספק טומאה ברה"י דמ"ש. וא"כ נחשוב טומאה ודאית ולא נשאר לנו רק ההיתר משום שכבר נטמא והוא ודאי דרבנן וס"ס לאסור בשל תורה. והמל"מ שרוצה להקל בס"ס היינו במשא משום שיטת היראים שבזה אין ספק לענין טומאה רק לענין איסור הכהן. ועוד שהמל"מ פ"ב מה' ט"ל דעתו דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקה. וה"ה דלא שייך בזה ספק טומאה ברה"י. אך כפי הנראה נעלם ממנו באותה שעה דברי ר"ן אלו. ולפי דברי ר"ן אלו אין מקום להקל בס"ס. וברה"ר נראה שאין להקל בספק שקול משום ס"ט ברה"ר לדעת הפוסקים. דכהן מוזהר על הגוסס אף שאינו מטמא עד שתצא נפשו מחלקינן בין איסור לטומאה. ועי' תב"ש סימן ל"ג סק"ה. ה"נ בס"ט ברה"ר אף דספיקו טהור. מ"מ י"ל הכהן מוזהר על ספיקו כמו בשאר ספק איסור. הגם שהשואל בתשו' הרשב"א סימן פ"ג משמע קצת שגם בטומאת כהן אמרי' ספיקו מותר ברה"ר [ואינו מוכרח די"ל חד טעם הוא עם רוב] השואל לא ידענו מי הוא. או ס"ל דאין כהן מוזהר על הגוסס. אך בספק רה"י מוכח כרשב"א הנ"ל שגם בכהן כן: יא) הן אמת דסברא זו דנזיר מגלח על ספק טומאה ברה"י ק"ל דמנ"ל הא. והא ספק טומאה ברה"י מסוטה ילפינן לה ובסוטה גופא לא חמירא כמו סוטה ודאית דסוטה ספק אינו בלאו רק בעשה. ועוד דסוטה ודאית פטורה מן החליצה ופוטרת צרתה וסוטה ספק חולצת וצרתה מתייבמת. וא"כ ה"ה בשאר מקומות נמי ולא הוה טומאה חמורה כל כך כמו ודאי גמור. והרי יש הרבה טומאת מת שאין הנזיר מגלח עליהן ויהי' ספק טומאה ברה"ר כאחד מהם. ודוקא לענין תרומה וקדשים דעל כל טומאות מוזהרין משא"כ בנזיר דיש חילוק בין טומאה לטומאה. ואפשר לומר דשאני סוטה שאומרת ברי שלא נטמאת רק גזה"כ דכיון שנסתרה אחר התראתו שלא להאמינה עוד. וגזה"כ זה אינו אלא לעבור בעשה אבל בעלמא חשיב ודאי גמור. ובירו' פסחים סוף פרק האשה פליגי ר' הושעיא ור' יוחנן בספק טומאה ברה"י אם הנזיר מגלח עליו וקי"ל כר' הושעיא רבי' דר' יוחנן דהנזיר מגלח דכה"ג פליגי שם גבי ק"פ אם צבור שנטמאו בספק רה"י דר' הושעיא סובר יעשו כולם בטומאה ופסק הרמב"ם כוותי'. וכתב הכ"מ משום דרבי' דר' יוחנן הוה ואזדא לה היתר של ס"ס אם הי' הכהן ברה"י וא"א להתיר למעשה לחצאין: יב) ומ"ש עוד מדברי הש"ך דטומאה הנכנסת מבית לבית ע"י פחת לא הוה אלא מדרבנן. כבר השיג עליו המג"א בדברים נכוחים. ומ"ש שהשבו"י ישב דברי הש"ך עיינתי בדבריו ואין לי בהם שום הבנה. בפרט מ"ש שאם הבית פתוח לחוץ והמת מונח בתוך הבית' הבית עצמו טהור ואין פי' לדברים אלו. ובטור וב"י לא כתבו רק שע"ג הבית טהור דאינו כקבר סתום. ומה יושיענו זה. ואם פתח מבית שהמת מונח בתוכו לתחת הגגין או שפתוח לבית אחר ומבית אחר לתחת הגגין הרי תחת הגגין מטמא מה"ת וכשפתוח מבית שהכהן בו לתחת הגגין הרי הבית טמא מה"ת וכשהבית שהמת בו סתום רק שנאמר סוף טומאה לצאת בזה יש פלוגתא. אולי יודע כ"ת מה השבו"י אומר ימחול לכתוב לי. ואשר כתב כ"ת שכן משמע ברש"ל פ"ו דיבמות אטו רש"ל כיפי תלי' לי' כשם שלא נסמוך על הש"ך מחמת קו' עצומות שטען המג"א כן לא נסמוך על רש"ל. אך באמת אין מרש"ל ראי' די"ל דקאי בשהפתח שהמת מונח בתוכו סתום וס"ל דסוף טומאה לצאת מדרבנן: יג) ובעיקר דין קברי כותים אם הלכה כר"ש. מ"ש כ"ח מתשב"ץ שכ' המנהג להקל אין מזה ראי' כי נהרא נהרא ופשטי' הוא הי' ממקומות שהי' שם פוסקים המקילין ואנחנו בני אשכנז הי' שוכנים תוס' ורא"ש. והפנים מאירות ח"ב ס"ס י"ד הביא ראי' ממתני' דנגעים הכל מטמאין בנגעים חוץ מן העכו"ם. וע"כ היינו משום דלא מקרי אדם. ואמת שהתוי"ט רפי"ב דנגעים כתב טעם זה. וברפ"ג הקשה על מהר"ם שפי' משום דבפ"ב דנזיר ממעט לגוי מכל טומאה. והקשה עליו תוי"ט דהתם לא ממעט אלא מטומאת מת: יד) והנה תוס' כתבו שם דנתמעט גוי מטבילה דאיתקש להזאה ובודאי הכונה משאר טומאות. דלטומאת מת לא צריך קרא כיון דליתא בהזאה איך יטבול ובטבילה בלא הזאה אינו מועיל בטומאת מת. ועוד דהא מקרא דאשר יטמא ולא יתחטא ילפי' דאינו כלל בטומאת מת. רק שאינו בר טבילה בשום מקום. וא"כ בנגעים דכתיב טבילה וכל שאינו בטבילה אינו בטומאה כעין שכתב רש"י שלהי עירובין בכלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה משום דכתיב וחטאו כו' כל שיש לו טהרה בטבילה מטמא. וה"נ בנגעים דכתיב ורחץ כל שיש לו טהרה ברחיצה מטמא אבל עכו"ם שאין לו טהרה אינו מטמא. ומה"ט לא מטמא עכו"ם בשום טומאה וזה פשוט. ודברי מהר"ם נכונים. וא"כ אין ראי' מהא: טו) עוד כתב בסי' קנ"ב ראי' מגי' ר"ח בע"ז (ל"ט) קבר נונא לפי גי' ר"ח ומכריע שם כגי' ר"ת דאי כגי' רש"י היל"ל קבר סתם כיון דכולן מטמאין. וזה הוכחה קלושה מאוד דקבר סתם לא הוה ידעינן מה רבותא ולא היינו יודעין דבקבר עכו"ם קאי: טז) אך אם באנו למנין. הנה רמב"ם וס' יראים ורמב"ן בתה"א ורשב"א בחי' ובתשו' סימן פ"ג והנמק"י בשם הר"ן פ' המקבל מקילים. וכן משמעות החינוך מצוה ש"נ. ולעומת זה ר"ת וסמ"ג ומהר"ם אוסרים והמתירים רוב. ובתוס' יבמות (ס"א) דאין הלכה כר"ש דרשב"ג פליג עלייהו כדתנן באהלות במדורת הכושים ורמב"ם פי' דהתם משום ארץ עמים] ובפרק המקבל בעובדא דאלי' דהשיב לרבה בר אבוה כרשב"י דחוי מדחי לי' ועיקר טעם שסמך על רוב ארונות שיש בהם פותח טפח. ורגיל הי' לדחות כמו