אבני נזר יורה דעה תקכא

חשיכה משמע שעדיין יום [כהא דג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה שבת (ל"ד.)] אך שמ"מ אסור משום שאין שהות להתבשל הבשר כמאכל בן דרוסאי מבע"י דאסור גזירה שמא יחתה וא"כ הוה גזירה זו גזירה לגזירה וג"כ אינו ראוי לגזור ועכ"פ ב"ד גדול יכול להתיר: י) ונ"ל עוד שאם הי' מבע"י אפי' ב"ד קטן יכול לבטל דכיון שלא הי' איסור רק השהי' שמא יחתה אבל מעשה העמדה בתנור בהיתר לגמור. ובפרק כירה (ל"ח.) קרי איסור שהי' דלא עביד מעשה יע"ש. וע"כ כשגזרו אטו מעשה שהי' גזרו שאם יעמדו אצל האופה תהי' השהי' אסורה והשהי' אינו מעשה ויכולין כל ב"ד להתיר משום סייג להפריש מאיסור שבת דאפי' איסור תורה יכולין ב"ד להתיר בשוא"ת משום סייג וה"ה איסור ב"ד בשוא"ת. יכולין כל ב"ד להתיר משום סייג: יא) אך אם לשון פעם אחת לאו דוקא שהי' כמה פעמים וגם לשון עם חשיכה לאו דוקא שהי' בין השמשות אין לנו היתר רק לשיטת התוס' שאפי' הי' גדר לסייג יכולין ב"ד גדול להתיר. והרמב"ם והראב"ד והריא"ז כנגדם ואף שדעת ראב"ד שאם בטל הטעם יכולין ב"ד קטן לבטל. וה"נ כיון שע"י תקנה זו יש חילול שבת יותר. מ"מ מאחר שהקלקול שעתה היינו שפעמים שהגוי מסיק בשבת התנור אינו אלא שבות. וגם לפעמים שמעמידים בעצמם הקדירה מבושלת אחר שהסיק התנור לרוב הפוסקים אין בישול אחר בישול אפי' בלח. ואף שאנן מחמירין בנצטנן לגמרי כתב המנחת כהן שאינו אלא מדרבנן. ואם כן הקלקול שיוכל לצמוח עתה הוא רק בדרבנן ואינו דומה לקלקול שמאז באיסור תורה. וכ"ש שאזיל ההיתר מירושלמי דמ"ק. ע"כ נ"ל שאם הי' באופן כזה אינו נ"ל להתיר כלל: יב' סיומא דפסקא שאם הי' הקלקול מבע"י אף ב"ד קטן יכולין להתיר (וסייג של עכשיו כיון שהפרצה במעשה ישראל בשבת עצמו דומה לשל תורה כמ"ש בפ' כירה דאזלי' לחומרא בהני לישנא משום דקרוב לאיסור וגם איסור שבות דאמירה לנכרי גזרו בי' גזירות בגוי שעשה מעצמו לצורך ישראל אסור בדיעבד ושחייב ישראל למחות. עי' בש"ע הרב ז"ל מלאדי סימן רמ"ג וע"כ לא חשיב סייג של עכשיו גזירה לגזירה] ואם הי' הקלקול בה"ש רק שהי' רק פעם או שתים ולא יותר עכ"פ ב"ד גדול יכולין להתיר ואם הי' בה"ש כמה פעמים אין נ"ל להתיר כלל: הדו"ש הק' אברהם סימן תסד ב"ה יום ועש"ק תרנ"ה לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד הרב החו"ב מוהר"ר דוד נ"י אבד"ק אקינאוו. א ע"ד האיסור וח"ת אשר במקומכם זה שלשים שנה שנתייסד עפ"י הרב הקדוש מראדזמין זצלה"ה ועפ"י הרה"ק מאמשינאוו זצלה"ה שלא ישתה שום משקה י"ש המובא ממקום אחר ולא ימכר שום משקה בלעדי מי שיש לו חכירות המשקה מהשר עפ"י הממשלה יר"ה ועבור זה נותן לבני העיר דבר קצוב לשבוע. ומזה כל צרכי בהכ"נ ועתה בני עיר רוצים לבטל האיסור ואומרים כי יספיקו צורכי בהכנ"ס בעצמם. ע"כ השאלה: ב והנה ביו"ד סימן רכ"ח סעיף כ"ה חרמי ציבור נתרין בלי פתח ובלי חרטה. ושם בסעיף כ"ח אם הי' ההסכמה סייג לתורה ולדבר מצוה אין יכולין להתיר. והנה במקור הדברים בראשונים מבואר דהיינו ביש בגופו זולת ההסכמה איסור כגון שהי' ההסכמה שלא לשחוק בקוביא כי לא יתכן שימנו להתיר מה שבלא הסכמה ג"כ איסור או שהי' ההסכמה לחיזוק מצוה כגון תפילה בציבור או קביעות לימוד תורה: ג) אך הפר"ח מנהגי איסור הבין דברי ש"ע אף במה שאין סרך איסור בעצם רק הקהל הסכימו משום סייג איסור אחר אין יכולין להתיר. אך הקשה ע"ז מלעיל סימן רט"ו וגם מירושלמי והעלה דבכה"ג יש להם היתר ואנכי בתשו' במק"א [היא תשו' הקודמת] תרצתי דברי הש"ע עפ"י היסוד דטעם הש"ע משום דכל שהיתה ההסכמה לסייג נעשה כאיסורי תורה שאין להם היתר ולפי"ז בנ"ד אף שהי' הכוונה כדי שיוכל להחזיק בהכ"נ. מ"מ א"א שנעשה כאיסור תורה שלא לשתות י"ש חוץ כו' כיון שאינו סייג בעצם רק שעי"ז יהי' להם מעות ובמעות יחזיקו בהכ"נ ע"כ נראה פשוט שיכולין הקהל להתיר אם יהי' מדעת רוב בנין ורוב מנין: ד אך למ"ש בשאלה שהח"ח הי' שלא ישתה י"ש המובא ממק"א ולא ימכר שום משקה בלעדי מי שיש לו חכירות המשקה. והנה תקנה ראשונה שלא ישתה י"ש המובא ממק"א ודאי בלעדי הח"ח הוא היתר גמור ויכולין להתירו אך מכירת המשקה ביחוד המשקה י"ש הלא אסור עפ"י דינא דמלכותא. וה זכות החוכר שמסחר מכירת המשקה יהי' שלו. ובזה טעם המבואר בראשונים שחלילה להמנות להתיר מה שיש בו סרך איסור. ע"כ אין יכולין להתיר רק באופן שיתנו בפירוש שאיסור המכירה ישאר כמו שהוא עפ"י דין המלכות ובחרמי ציבור לא אמרי' בהתרתם הותר מקצתו הותר כולו כמ"ש ש"ך שם סק"א: ולענין תשלומי החוכר לקהל יפשרו ביניהם ואם אין יכולין להתפשר ידונו בזבל"א וישערו כמה זכות זה עולה בדמים לפי נתינתו גם עבור איסור מי"ש חוץ: הדו"ש הק' אברהם. סימן תסה בשם ה' אלקי ישראל מודעה רבה. היות כי בשנים האחרונות נעשו לדאבון לבבינו שערורית בישראל בענין מינוי הרבנים לעריהם. אשר בקצת מקומות קונים את הרבנות בדמים מאת אנשי הקהלה בכלל. או בשוחד כסף לאנשים פרטים. או בשניהם יחד. עד שבעוה"ר פשתה המספחת ובכמה וכמה עיירות נהייתה להם לחוק שאינם מקבלים שום רב רק ע"י שוחד כסף ליחידים ולרבים. וכל כך נעשה להם להתיר עד שגם בוש לא יבושו לעבור בשאט בנפש על דבר המפורש בשו"ע חו"מ סימן ח' ובסמ"ע