אבני נזר יורה דעה תקטו

ב) והנה י"ל דיש לדחות דמתני' קמ"ל דפודה בתורת ירושה. ונ"מ דבכור נוטל פי שנים כמו משכנתא באתרא דמסלקי וכ"כ הרמב"ן במלחמות פרק א"נ דבתי ערי חומה דחשיב ריבית והתורה התירה משום דחשיב כמשכנתא באתרא דמסלקי. וא"כ חשיב ג"כ מוחזק ליטול פי שנים. ואי משום קרוב. אין נ"מ בין בכור לפשוט. עוד נ"מ אם גאל א' מבניו דאחיו השני מוציא אותו מחצה בתורת ירושה. עוד י"ל נ"מ דמדין ירושה גם בן בתו יכול לגאול. לא כן משום גאולת קרובים דכתיב גבי נמכר לנכרי ממשפחתו מסתמא כן גם לענין שדה אחוזה. ובן בתו שאבי' ממשפחה אחרת לא חשיב קרוב לענין זה: ג) וכל זה אם גאולת קרובים להיות השדה של הגואל אך אני מסתפק בזה. כי בגאולת עבד עברי קי"ל לשיחרור. ואפשר שגם בגאולת קרובים הוא שתחזיר השדה למוכר. ואם כן הדבר פשוט דלק"מ דכ"ז שהוא בחיים הבן גואל מדין קרוב. שתחזור השדה למוכר אך לאחר שמת. דאין כאן מוכר הו"א שלא יירשנו זכות זה. ממילא אין כאן גאולת קרובים כיון שאין כאן מוכר שתחזור אליו קמ"ל דבנו יורש. והרמב"ן פ' בהר כ"ה ל"ג כי הי' לפנים בישראל כשאדם מכר שדהו הי' הקרוב קודם. והי' דנים לו דין קדימה כמו שהנהיגו רבותינו בדינא דבר מיצרא ע"ש. ונראה מדבריו שאין זה מפורש בתורה ממש. שהביא ראי' מקרא דירמי' בועז. ואם גאולת קרובים לעצמם. הלא קו"ח הוא אם מכרה לאחר בא הקרוב וגואלה לעצמו. כ"ש בתחילה שהקרוב קודם לקנות. א"ו גאולת קרובים שתחזור השדה למוכר. וא"כ אין לפשוט ממתני' דערכין: דברי ידידו דו"ש וש"ת בלונ"ח ובפורים שמח הק' אברהם סימן תס עוד בענין הנ"ל להרה"ג הנ"ל. ב"ה ג' ויק"פ תרח"ם. א יקרת מכתבו הגיעני והנה הביא ראי' לפי הגי' בת"כ בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו. שאם מכרה לאחר. ובא בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל. ופי' הר"ש דבנו גאלה כדין קרובים. הרי שעד היובל הוא לגואל הקרוב. ובאמת אי לאו פי' הר"ש הייתי אומר כי בנו במקום אביו לגמרי. כמו שפודה מהקדש. וחוזרת לאביו ביובל. אך לפי פי' הר"ש ודאי הוא ראי' גדולה: ב) והנה עיינתי במפרשי התורה וראיתי לרבינו בחיי שכתב וז"ל ובא גואלו. הדין זה שצוותה התורה דרך רחמנות במוכר שדהו מתוך דוחק ועוני שיוכל לגאול אותו לזמן קצוב. הוא בעצמו אם השיגה ידו ומצא כדי גאולתו או אחד מקרוביו כדי שישוב לאחוזתו. קודם היובל. ואם לא מצאה ידו ואין לו גואל קרוב שיוכל לגאול. אז יצטרך להמתין עד היובל ויצא ביובל בחנם ושב לאחוזתו עכ"ל. הנה דברים אלו מורים באצבע כי גאולת קרובים שתחזור השדה למוכר. ובמפורש להגאון מהר"י אברבנאל ז"ל וז"ל בפסוק וכי ימוך אחיך. אבל קודם היובל יוכל גואלו הקרוב אליו. רוצה לומר אחד מקרוביו שיהי' עשיר לגאול גאולתו. ויפרע לקונה מה שנתן בעד האחוזה ההוא ויוציאנה מתח"י להושיבה אל המוכר עכ"ל. אך ראיתי למהרי"ט בחי' קידושין (דף כ"א) סד"ה בכל גאולה תתנו. דשדה אחוזה הוא תחת הגואל עד היובל. והנה הדבר שנוי במחלוקת: ג) אך נראה ראי' ברורה מהש"ס דגאולת קרובים שתחזור השדה למוכר. והוא בקידושין (כ"א.) וגאל את ממכר אחיו רשות. אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת"ל ואיש כי לא יהי' לו גואל. וכי יש אדם מישראל שאין לו גואלים. אלא זה שיש לו ואינו רוצה לגאול שהרשות בידו. דברי ר' יהושע פרש"י וכי יש לך אדם בישראל מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלים מזרע יעקב בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו עכ"ל ואי אמרת גאולת קרובים שיהי' השדה לקרוב. א"כ אי אפשר לגאול אלא מי שהוא קרוב יותר מן הלוקח ואם כן אימא שאין לו קרוב אחר יותר מן הלוקח. ומה זה שכתב רש"י בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו אטו הלוקח לחו ישראל הוא. א"ו הגאולה שתחזור השדה למוכר ומפני כן אפי' מי שהוא יותר רחוק מן הלוקח גואלה ממנו כדי שתשוב למוכר. והנה בדר' אליעזר שחולק על ר' יהושע וסבר חובה כתב רש"י והאי כי לא יהי' לו גואל כו' ולא פי' דר' אליעזר סובר גאולת קרובים שתהי' תחת הגואל עד היובל. ואין לו קרוב יותר מן הלוקח מכלל דס"ל לרש"י דודאי לית מאן דפליג בהא. והכל מודים שהגאולה שתשיב למוכר ונסתייעו דברי הבחיי והאברבנאל ומשמעות הרמב"ן: ד' ולהר"ש צ"ל דפליגי ר' יהושע ור' אליעזר בהא. וברייתא דת"כ כר' אליעזר וא"כ עכ"פ אין לפשוט ממתני' דערכין דמת המוכר יגאל בנו מדבחייו אינו גואלה מכלל דאין בתי ע"ח נגאל לקרובים. דבפשיטות י"ל דמתני' כר' יהושע דחוזרת למוכר וכשמת הוא דגרע דאין מוכר שתחזיר השדה אליו קמ"ל דיגאל בנו מדין ירושה וכמ"ש: ידידו דו"ש באה"ר הק' אברהם. סימן תסא הלכות נדוי וחרם ב"ה איר ליום ג' ראה תרל"ט לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד אאמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פ"ה כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. מכתבך הגיעני א) ע"ד האיש הבליעל הגנב החצוף המפורסים ברשעו את כל התעבות האלה עשה ועשה בתי זונות ר"ל להחטיא את הרבים. ובעיקר הדין שנסתפקת אם מחויבים להוכיחו. אינני רואה מקום שלא להוכיחו: ב' כי מדברי הנמק"י (פרק הזהב) שפי' עמיתו עם שאתך בתורה ובמצוות לא מנה דוקא ירא השם צריך לפרש דלרשע מותר להנות אונאת דברים על רשעתו כענין שאמרו בפסוק ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך. שהפירוש ג"כ שבדבר זה עצמו כמו שאמרו בגמ' ברבית. וכן בבני ממזר מאחר שהולידו בעבירה. וכן לענין מי שפרע שמותר לקללו על דבר זה שאינו עומד בדיבורו. אבל שימעט רשע מעמיתו לגמרי אי אפשר דא"כ גם אונאת ממון יהי' מותר ברשע