אבני נזר יורה דעה תקיד

שהחשיך. וא"כ דומה לציצית ומזוזה. ובפוסקים אין שום חולק לומר שלא יהי' מחויב להפקיר. אלא ודאי מי שאין לו בהמה הוא מקיים כמו מי שיש לו בהמה ושובתה ע"כ כשיש לו בהמה אצל הגוי ואינה שובתת הוא מבטל מצות שביתה גמורה ומחויב להפקירה כדי שיקיים שביתה גמורה. ואינו דומה לטלית ובית שאם לא ילבוש הבגד ולא ידור בבית לא יקיים מצוה משא"כ זה במה שמפקיר מקיים שביתה גמורה מעתה המוכר בהמתו לגוי אינו מפקיע שום מצוה שכך הוא מקיים מצות שביתה כשאין לו בהמה במה ששובת הוא כמו מי שיש לו ושובתים גם הם אך מטעם אחר אין בזה משום הפקעה משביעית ויתבאר לפנינו: יג' והנה בענין האיסור ליתן לגוי חני' בארץ מייתי כבודו דברי מהרש"א גיטין (מ"ז.) בהא דישראל שקנה קרקע מגוי וחזר ומכרה לו משהביא שליש כתב מהרש"א הא דנקט בכה"ג ולא נקט ישראל שמכר שדהו לגוי משהביאה שליש דכיון דאסור למכור קרקע לגוי בא"י לא בעי למנקט גוונא דאיסורא אבל בלקח מגוי וחזר ומכרה לו אפשר כה"ג ליכא איסורא עכ' מהרש"א. וא"כ בנ"ד שישראל קנאה מגוי ליכא איסורא במכירה. ואין חילוק בין מכרה לאותו גוי בין לגוי אחר עכ"ד מעלתו: יד) והנה בעיקר סברת מהרש"א נראה דתליא בטעמי איסור המכירה, או משום דמפקע לי' ממצות. או משום שנותן לגוי חני' בקרקע. דלטעם דמפקע כו' מותר. ולטעמא דנותן חני' אסור. דהנה בב"ק (כ"ט:) מצא בור מגולה וכסהו וחזר וגלהו פטור אבל אם טממה וחזר וחפרה חייב דאסתלק מעשה ראשון ובור חדש הוא כורה עי"ש היטב. וה"נ הקונה קרקע מגוי דבקנייתו מייתי לה לידי חיוב מצות וחזר ומכרה ואפקעינהו לאו מידי עביד דאינו רק מפקיע החיוב שעשה הוא וכלוקח הכסוי שכיסה הוא דפטור. אבל לענין נותן חני' לגוי אף שמתחילה הי' הגוי חונה בה כשלקחה ממנו והוציא הגוי מתוכה דומה למוצא בור וטממה דשוב לא הי' לגוי חני' בה כלל וכשחוזר ומוכרה לגוי זה או לאחר הוא כחופר בור מחדש ואסור ודו"ק היטב ותראה כי הוא נכון וברור: טו) מ"מ נכונים דברי מהרש"א דהנה הרמב"ם פ"א מה' תרומות ה"ח כתב דלמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע אם קנה ישראל מהנכרי הרי הוא ככיבוש יחיד. ובפ"ק דע"ז (כ"א.) ר' יוסי אומר בסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות. ובגמ' משום דס"ל כיבוש יחיד לאו שמי' כיבוש בשדות דאיכא תרתי שנותן חני' ומפקע ממצות גזרינן. בתים דלית בהו רק חדא שנותן חני' לא גזרינן. ובגמ' אמר שמואל הלכה כר' יוסי. והכא דלמסקנא קאי בסוריא. וכיון דבלקח וחזר ומכר אין איסור משום דמפקע כנ"ל רק משום נותן חני' הו"ל שדות כבתים דאין איסור במכירתו בסוריא. וכן למה דס"ד משום דיש קנין בשקנאו ישראל הו"ל כיבוש יחיד וא"י כסוריא ואין איסור בלקח וחזר ומכר כנ"ל. ודברי מהרש"א ברורים: טז) אך לדידן דקי"ל אין קנין רק בשביעית דרבנן נסמוך על סה"ת דפסקה קדושת הארץ ויש קנין. אך לענין איסור חני' דאורייתא נחוש דלא פסקה קדושת הארץ וכשלקתה ישראל לא הוה כיבוש יחיד ואף לקח מגוי וחזר ומכר אסור. וזה מ"ש לעיל דטעמא דמפקע ליכא בלקח וחזר ומכרה דלענין זה דומה לבור מגולה שכסהו וחזר וגלהו: יז) זולת מ"ש בשם הפמ"ג דבזה"ז שאנו בין האומות לית בי' משום לא תתן להם חני'. אינני מבין דברים אלו והא דפ"ק דע"ז הלכה פסוקה בש"ע בזה"ז. ומ"ש בשם תשו' שמן המור התשובה ההוא אינני בידי לראות טעמו ונמוקו ומצד הסברא לא נ"ל: יח) אך מצאתי בס' כפתור ופרח פרק עשירי וז"ל ישראל הדר בעיר שכולה עכו"ם בא"י. ורוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת ויש לו שם בית יכול למוכרה לגוים כי הוא מתיירא שהגוים יחריבוהו או שיחזיקו בו וידורו שם בע"כ עכ"ל יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד שירא שאם לא ימכור וע"כ לא יעבוד בו בשביעית עי"ז יחזיקו בו המעררים על השדות וכ"ש שיכול אח"כ לחזור לקנותו מגוי. וכן בהסכם אצלו לחזור ולקנותו לאחר שביעית: יט) נשיב לדין היתר הפירות. הסומך על סה"ת משום הפס"מ שכר עבודתם שאם יהי' מחויבין לנהוג בה קדושת שביעית לאכלה ולא לסחורה ושאר דברים לא יספיק ויחסר הרבה משכר עבודה. לא הפסיד. וכ"ש גוף עבודת ישראל לפמ"ש מעלתו שאם לא הי' עובדים הי' נחלטים השדות ביד המערר ואיכא הפסד גדול יכולים לסמוך על סה"ת כן נ"ל: כ) אך אם אין במה שינהג קדושת שביעית בפירות הפס"מ שאף אם ינהוג שביעית בפירות לא יגרע מזה שכר עבודתם (דהא ודאי שלא יצטרך להפקיר שגוי אינה מוזהר במצות והשביעית תשמטנה ונטשתה ודומה ללקט של נכרי אף למ"ד אין קנין לנכרי להפקיע. מ"מ הלקט אינו של עניים אא"כ הפקיר ופרש"י משום דגוי אינו מוזהר על המצות. אף דלקט ממילא נעשה של עניים. מ"מ של גוי שאינו מחויב במצות לא נעשה של עניים ה"נ בשביעית אף דאפקעתא דמלכא הוא מ"מ כשהוא של גוי לא נעשה הפקר] טוב לנהוג בהם קדושת פירות שביעית הגם שי"ל כיון דלענין עבודה בשביעית סמכי' על סה"ת. ממילא אין בפירות קדושת שביעית אינו מוכרח. ועיין שלהי חגיגה לאחר שעבר הרגל מעבירין על טהרת הכלים: הדוש"ת הק' אברהם, סימן תנט הלכות ארץ ישראל ב"ה יום ב' תצוה תרח"ם לפ"ק. שלום לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול מעוז ומגדול פאר הדור כקש"ת מו"ה יעקב נ"י לאנדא האבד"ק נאשעלסק. א) יקרת מכתבו הגיעני והנה מה שהוקשה למעכ"ת בהא דמבעי' להש"ס פ"ק דקדושין (כ"א.) המוכר בית בע"ח. נגאלת בקרובים או לא. והא מתני' הוא בערכין (ל"א.) מת המוכר יגאל בנו. ואם איתא דנגאל בקרובים אפי' לא מת יגאל בנו שהוא קרוב יותר. והגם דמסקנא אינו נגאל לקרובים. מ"מ תחילה מאי מבעי' לי' ואמאי לא פשיט ממתני' עכ"ד: והנה