אבני נזר יורה דעה תקיב

התנשאות. וכן כל איש לפי ערכו. ורב יוסף אמר פסחים (סח:) אי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא ואמר סוף סוטה לא תיתני ענוה דאיכא אנא. ודברים אלו צריכין יגיעה רבה להבינם על בורים והשבועה שמשביעין אותו וכו' אפי' כל העולם כולו אומר לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, כבר פירשה הרב זצללה"ה בספר התניא והוא ספר מצוי ואין מהצורך להעתיק דבריו. ואם אמנם כי מדריגות מדריגות יש. יש צדיק שיודע מדריגתו וכו' ובספר קול שמחה מבאר בזה ואין להאריך בדברים כאלו: יג) שם וז"ל כ"ק שליט"א אבל העון שבשרשו אינו נמחק שהרי יוהכ"פ מכפר ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה אעפי"כ יוכל אחד לומר על עצמו שמכאן ואילך לא יחטא הרי העון אינו נמחק עכ"ל. והנראה שכ"ק שליט"א הבין שיוהכ"פ אינו מכפר להעביר העון ולמחקו לגמרי. ואנכי לא ידעתי מה הוא הפירוש שאינו נמחק לגמרי אולי כוונתו שאם חזר אח"כ וחטא שוב מחשבין לו גם הראשונות שקודם יוהכ"פ כענין שאמרו ר"ה (דף י"ז.) ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עוונות מחשבו בהדייהו בשלש עבירות הראשונות. ואין הדבר כן כי יוהכ"פ נמחל העון לגמרי ואפי' מרד אח"כ אין מחשבין לו הראשונות שקודם יוהכ"פ שהרי בירושלמי שלהי יומא איתא כיצד הוא מכפר רבי זעירא אמר כל שהוא רבי חנניא אמר בסוף. מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דרבי זעירא כבר כיפר על דעתי' דר"ח לא כיפר עכ"ל ופירש הק"ע כיצד הוא מכפר כלומר מאימתי הוא מכפר. כל שהוא בתחילת היום בסוף היום הוא מכפר עכ"ל. ולדברי כ"ק שליט"א במרד אפי' לאחר יוהכ"פ לא כיפרו הראשונות. ובודאי לא עדיף תחילת היום לר"ז מסוף היום לר"ח. וא"כ מה זה שאמר הירושלמי על דעתי' דר"ח כבר כיפר: יד) שם על מה שכתב כ"ק אבי הגאון אדומו"ר שליט"א כי מי שהוא טפל לצדיק ג"כ יכול לעלות. וראייתו מיעקב אע"ה שהי' מתיירא מעשו שמא בא עלי מכח ישיבת א"י. אף שכל התועבות האלה עשה. וע"כ משום שכיבד את הוריו הי' טפל ליצחק וסובלתו הארץ אגב יצחק. וע"ז כ"ק שליט"א שפך סוללה כי עשו לא הי' טפל ליצחק כי חמד מיתת אביו. הנה יהי' איך שיהי'. הלוא גלותינו המר הוא ממה שכיבד את אביו כידוע. ואינו מוכרח שנתגלה ליעקב צפון לבו של הרשע הזה שחמד מיתת אביו ומאחר שלא ידע יעקב מזה שוב הי' מתיירא ממנו [מכאן ואילך נאבד ואף סיום המאמר הזה חסר ואינני זוכר מה שכתבתי אז]: ידידו ש"ב ומחו' הדו"ש באה"ר שמואל. סימן תנח הלכות שביעית. להרב דעיה"ק טברי'. וז"ל הרב השואל הנ"ל. הן בני המושבה החדשה הסמוכה לעיר קדשינו טברי' ת"ו הנקראת בשמה יעמא באו בחודש אלול העבר סמוך לר"ה של שביעית לשאול אם יש איזה צד היתר שיעבדו בשנה זו בשדותיהם. ומה שהמריצם לזה הוא כי יפחדו שאם לא יעבדו בשדותיהם יסבו הערלים את נחלתם לעצמם וישבר מטה לחמם כי בשנה העברה אשר הי' להם השנה הראשונה לבואם אל הנחלה הגישו הגוים קובלנא להשופט קודם קצירת התבואה לאמר כי השדות שקנו היהודים הם גזולים מהם שהמוכר שמכר להיהודים גזל מהם את הקרקעות והראו ע"ז איזה ראיות ויבאו בטענותיהם לקחת לעצמם את השדות אינון ועמליהון ושבחיהון וכל תבואת השדה. ואחרי עמל רב ויגיעות ופיוסים יצא דבר משפט על התבואה שכבר גדלה בהשדות ההם שאם יביאו היהודים עדים שיעידו שהם חרשו וזרעו ועשו את כל עבודה בשדה כנהוג אזי אין רשות להערלים לקחת מהם את התבואה. אולם על גוף הקרקע לא יצא עדיין דבר משפט מוחלט למי שייכים גוף הקרקעות והדבר תלוי ועומד עדיין. והיודעים קצת בתהלוכות משפטיהם אמרו שאם יובירו בשנה זאת את השדות יאבדו את זכות חזקתם בהשדות. וקרוב הדבר מאד שיצא המשפט שהקרקעות שייכים להערלים. ובהגיע סמוך לר"ה העבר באו לשאול מה יעשו ויצא לבם מרוב פחדם כי לא דבר קטן הוא אם ח"ו יטלו מהם מקור פרנסתם וחיותם. ומה יעשו אח"כ המה וטפיהם ואם ישכרו גוים לעבוד בשדותיהם הנה מלבד כי גם זה אסור. אך גם בזה לא יוסר פחדם כי אם יקראו את הפועלים הגוים בעת גמר המשפט מי יודע מה יגידו ואפשר כי יקלקלו בהגדתם עוד יותר מאם הי' מובירים את שדותיהם ונכמרו רחמי מאד עליהם והמתקנו סוד ב"ד של הספרדים יצ"ו והתרנו להם שימכרו את שדותיהם לגוי אשר נכון לבם בטוח עליו שלא יעשה עמהם רעה ובעת המכירה יסכימו הסכמה חזקה וגמורה בלבם שאחר שתעבור שנת השמטה יחזרו ויקנו מהגוי הקונה את הקרקעות בכל אופן שיוכלו להתפשר עמו רק לא יזכירו שום תנאי בהמכירה ואחרי המכירה אם ירצה הגוי הקונה לשכור את היהודים שהם יהיו אצלו פועלים לעבודתו בהשדות ההם מותרים הם לעבוד בהשדות ההם והם ישכירו לו כל כלי העבודה והשורים. עכ"ל הרב השואל וזאת אשר השבתי א) בדבר למכור לגוי קרקע [שקנה הישראל קרקע ההוא מגוים] בא"י טרם חל שנת שמטה. והישראל יהיו פועלים אצלם לעבוד בשדה ואחר עבור שביעית יחזרו ויקנו מגוי כדרך שעושין שטר מכירה לשבת ובפסח לחמץ. שפיר דמי למיעבד הכי או לא. והנה לענין הפירות אם חל עליהם קדושת שביעית. וכן אם הישראלים מותרים לעבוד בשדות כתב כ"ת לסמוך בשביעית בזה"ז דלרוב הפוסקים דקי"ל כרבי דאין שמיטה נוהג בזמן שאין יובל נוהג. מצורף לזה דעת הפוסקים דבזה"ז פסקה קדושת הארץ כרבנן דר' יוסי ובצירוף ודאי רוב פוסקים שאינו נוהג מה"ת ובדרבנן נסמוך על ספר התרומה שכתב דבזה"ז שפסקה קדושת הארץ אפשר דכ"ע מודים דיש קנין. ואף דלמ"ד יש קנין מ"מ מדרבנן חייב בתרומה. מ"מ בזה"ז דאף בשל ישראל דרבנן. אפשר בשל גוי לא גזרו חכמים ולגמרי מותר גם הגר"א ס"ק כ"ח כתב דבזה"ז דקדושת הארץ דרבנן דומה לסוריא: ב' והנה לכאורה לסמוך על ספר התרומה הדבר רחוק מאחר דלרמב"ם פשיטא לי'. פ"ח מה' שביעית. אין עודרין עם הנכרי בשביעית. גם בספ"ד מה' שביעית התיר רק הספיחים אבל פירותי' משמע שהם שביעית כמ"ש בכ"מ שם בשם כפתור ופרח ואפי' לכ"מ שם החולק מ"מ מודה שישראל הי' אסור