אבני נזר יורה דעה תקיא

ורגשת נפשו בחיבת הקודש לא שם לבו במתינות להבין דברי כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א הנחמדים מפז. ומוכרח אני לשנות פרק זה כדי להבינו הדברים כהווייתן. הנה כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א חידש לנו דעיקר מצות ישיבת א"י הוא אם מתפרנס מהכנסה אשר יש לו בא"י אבל אם הוא מקבל צדקה מאנשי חו"ל אינו מקיים המצוה בשלימות. וחילא דידי' הוא מהא דקי"ל עבד שברח לא"י יצא לחירות לגמרי ואפי' ירצה הרב לעלות ולהשתעבד בו בא"י או למוכרו שמה אינו רשאי. והדבר הוא פלא הן מצד הסברא והן מדיוקא דקרא. דבשלמא להחזירו לרבו שבחו"ל ניחא דנמצא העבד מתבטל על ידו מישיבת א"י. אבל אם ירצה הרב ג"כ לעלות למה יפקע ממונו. וגם מדיוקא דקרא אין ראי' רק שלא להסגירו לאדוניו שבחו"ל. דהא באדוניו שבחו"ל משתעי קרא [וכ"ק שליט"א כתב הטעם שבא"י הוא מקום אדנות השי"ת וכשהעבד מדבק עצמו בזה בטל ממנו כח אדנות אחר. ואין הטעם הזה מספיק דא"כ אף אם האדון עולה עמו נמי נימא הכי] ותירץ עפ"י מה דאיתא בפרק האשה דאין עבד אוכל פסח רק מפסח שהמנהו רבו עליו. והוא פלא כי אין אכילתו מפסח של אחר הוא נגד עבדות רבו כלל. ופירש משום דאכילת פסח מורה במה שאוכל משולחן גבוה והוזמן לשלחן גבוה [כי אין הפסח נאכל אלא למנויו] שהוא עבד ה'. וע"כ מזונותיו משלחן השי"ת ולא עבדי מצרים וא"כ אם עבד אוכל מפסח של עצמו הרי זה מורה שמזונותיו משלחן ד' שלא באמצעות רבו. והעדות שקר שהרי מזונותיו משל רבו ומזונותיו משלחן ה' ע"כ באין לו באמצעות רבו. ע"כ אינו אוכל רק מפסח שהמנהו רבו שזה יורה שמזונותיו באין לו משלחן ה' באמצעות רבו. ולפי זה יתבאר למה כשברח לא"י נפקע ממנו אדנותו של רבו. כי אם עדיין יהי' אדנותו עליו יבואו לו מזונותיו של רבו שבחו"ל שבאין באמצעות שר הארץ. ועיקר מצות ישיבת א"י להיות השפעתו ע"י השי"ת בעצמו לא באמצעות שר הארץ וע"כ אף אם רבו רוצה לעלות אחריו לא"י מ"מ מה שישב עד עתה בא"י לא הי' המצוה בשלימות כי לא קיים עיקר המצוה עד ביאת רבו לא"י. ומזה מוכח שמה שאמרה תורה לא תסגיר וגו' שהטעם היא שיקיים מצות ישיבת א"י בשלימות. ע"כ הפירוש שלא להחזירו לאדנותו כלל. ומזה יצא לדון דה"ה כל היושבין בארץ ישראל ומתפרנסים מחו"ל אין זה עיקר המצוה. והנראה מדברי כ"ק שליט"א שחשב שכ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א למד הדין דהיושבין בארץ ישראל ומתפרנסים מחו"ל אינם מקיימים המצוה בשלימות שמפסח למדו. וח"ו לא עלה על דעתו לומר כן. וכי ישיבת ארץ ישראל אינו אלא לאכילה אתמהה. רק מעבד למדו. והדמיון מפסח הוא לבאר הא דלא תסגיר. ומהא דלא תסגיר הביא ראי' לנידון דידן. ומכל מקום לא אמר חלילה שאינו מצוה כלל דסוף סוף ניזון מפירות ארץ ישראל ומאוירא דא"י רק שאינו עיקר המצוה כמו אם יש לו פרנסה מא"י: ט) שם ובפלטין של מלך בטל כל השררות כי גם השר עבד מלך הוא ולפני המלך מתבטל בכל וכל ונכפלו הדברים עוד לקמן וז"ל אלא כיון שבא לארץ מסתלק הכל ונתבטל להקדושה שגם השרים שלמעלה נתבטלו להקדושה שבא"י עכ"ל. ואני תמה שהרי מקרא מלא הוא תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. ומבואר בכתבי האריז"ל כי קודם שגברו הקליפות הי' הקליפה סביב הקדושה בסוד סביב רשעים יתהלכון. אך אחר שגברו בעונינו נכנסו ושלטו עד חצי ספירת נצח בסוד והודי נהפך עלי למשחית ונצח ישראל לא ישקר והדברים עתיקים: י) שם הדמיון שהביא כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א מיעקב אבינו ע"ה שנתן לעשו כל כסף וזהב שהביא מבית לבן. וכתב כ"ק שליט"א וז"ל תמוה גדולה כי יעקב נתן לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה וקנה חלק בא"י בשביל מעות חו"ל ג"כ יאמר שנהנה מחו"ל שתחת השר עכ"ל וזה אינו קושיא מכמה טעמים אי כי מערת המכפלה הוא קדושה עליונה פתח גן עדן שלא הי' לעשו חלק בה באמת וכמ"ש בזוה"ק על עפרון שלא ידע מה הוא מערת המכפלה כי לא מתגליא מילתא אלא למרה וקנייתו רק לסלק ממנה ערעור וטוען שהי' לו טענת ירושה ומכי מטא זוזי ליד עשו אסתלק לי' ושוב נשארת המערת המכפלה בעצמותה ליעקב. וכן מה שקנה לו חלק בא"י כוונתו על שכם שקונה לו במאה קשיטה ג"כ אינה קושיא. כי א"י זכה בה אאע"ה רק שהגוים הי' להם עלי' קנין שיעבוד שיהי' להם עד שיכבשוה ישראל ומכי מטא זוזי ליד גוי המוכר אסתלק לי' ושוב הוא שלו בעצם. ובר מן דין אפילו בלא קנין ואפי' בזמה"ז הקונה שדה מן הגוי ובא אחר וזכה בה אחר נתינת הכסף נעשה של אחר דמכי מטא זוזי ליד גוי אסתלק לי' ונעשה הפקר וא"כ זכה בה יעקב מן ההפקר ולא קנה דבר ממעות חו"ל. דאפי' אחר שלא נתן הכסף הי' יכול לזכות בה ומה שהקשה עוד שם הלא כל כלי המקדש וארון וכפורת הי' ממעות חו"ל. במחכ"ק שליט"א אין זה כלום כי הכסף שהוציאו ממצרים או אפי' מה שלקח דוד במתנה מחו"ל. האם נימא שזה הי' מהשפעת שר הארץ שהיתה לשלל או שר של מצרים אדרבה כי זה הי' מתנת השי"ת למרות רצון השר: יא באות ה' הרעיש כ"ק שליט"א על הא דפירש דברי ר"ז בברכות (נ"ז) הרואה שעורים בחלום סרו עוונתיו ואמר ר"ז אנא לא סלקי לא"י עד דחזאי שערי בחלמא דאז ידע בעצמו שצדיק הוא. ועל זה תמה כ"ק שליט"א מי הוא שיאמר על עצמו שאינו חוטא ואין לך חוטא יותר מזה ואין להאמין שאיש כזה ראוי לגאולה ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה וכו' עכ"ל. מה יאמר כ"ק שליט"א בהא דפרק החליל (דף נ"ג) חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו. בעלי תשובה אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותינו. הנה שחסידים הללו ידעו מעלתם ומדריגתם. ולדברי כ"ק שליט"א אין לך חוטא יותר מאלה. וברייתא שלימה שנינו בקידושין על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. ולדברי כ"ק שליט"א כיון שידע בעצמו שצדיק הוא ועל מנת כן קידשה א"כ הרי הוא חוטא גמור ולמה מקודשת. והברייתא הלז הוא הלכה ברורה שאפי' כל רוחי הדמיונות נושבים בה אין מזיזין אותה ממקומה: יב' אמנם אין הידיעה מכל אלה סותר הענוה ושברון לב כלל ומרע"ה ידע מכל מה שעשה נסים ונפלאות וקיבל תורה מלהבות אש וכתב בעצמו בהתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והתורה העידה עליו והאיש משה עניו מאד. ובאבות דר"נ כ"ד מוכי שחין הי' בירושלים ונפשו של משה היתה שפילה מהם. כי מפני עוצם ביטולו לא קיבל מכל אלה שום התנשאות