אבני נזר יורה דעה נא

משום דסופו לחתוך האבר במקום צוה"ג. דאולי יחתכנו למעלה קודם שיפסקו צוה"ג ואין סופי הגידין ליפסק כלל. ולא שייך לומר דבאותו ענין שהיא עתה אינה יכולה לחיות. דבאמת כמו שהיא עתה יכולה לחיות אלא שאתה בא להטריפה על שם סופו שסופו ליפסק צוה"ג. והרי אפשר שלא יבא כלל לידי פסיקת צוה"ג אם יחתכנו למעלה כנ"ל ודו"ק: ו) ולדעת הרשב"א והר"ן החולקים עליו נראה דכ"ש דכשר. כיון דעתה לא נחתכו צוה"ג ועדיין לא התחיל כאב בבהמה. אלא שסופו ליטול במקום צוה"ג ואז יתחיל כאב בבהמה. והרי אפשר שיחתכנו מקודם למעלה ולא יתחיל כאב בבהמה כלל. וכיון שאפשר שיבא לכלל היתר שוב אינו טריפה כלל וכההיא דגמירי דאי בדרי לה סמא חיי: ז) ואל תשיבני מהא דכתב הרב פרמ"ג (סי' ל' בש"ד סק"ז) במעשה דריק"ש בעוף שנחסר מגולגלתו כערך סלע מבהמה וחזר ונקשר דלא מהני לשיטת התוס' דחסרון כסלע טריפה משום דסוף הקרום ליפסק. הרי דלא מהני אף שנתרפא קודם שניקב הקרום ולא התחיל כאב בבהמה עדיין. דליתא. דהתם כיון דמחמת חסרון סופו לינקב הקרום נמצא שתיכף שנחסר הגלגולת התחיל חסרון וכאב בקרום וסופו לינקב אף שנתרפא הגלגולת. משא"כ הכא אף שהתחיל כאב בצוה"ג. מ"מ בבהמה לא התחיל הכאב. וא"כ אם יחתוך העצם למעלה מצוה"ג יכשיר ואף עתה כשירה כנ"ל. והא ודאי אין סברא לומר דמשום שהתחיל כאב בצוה"ג הבהמה טריפה והתחיל כאב בבהמה דאנן נחתכו צוה"ג אמרינן ולא התחיל כאב בצוה"ג. וא"כ מאי תירצו התוס' אהא דלא חשיב רק ח"י טריפות משום דכולהו אחריני משום דסופו לינקוב עוד ראי' מהא דנסתפק הרב פרמ"ג דלבעי כ"ד חודש. ואמת שלפי מה שהוכיח מהיש"ש דלא בעי אלא י"ב חודש משמע קצת דתיכף מתחיל הכאב בבהמה. אולם לדעתי נראה ברור כמ"ש. ויש קצת ראי' ג"כ מהא דסובר הרמב"ם דסופו לנקוב הוושט לא הוי רק טריפה ולא נבילה ודו"ק: ח) ובהכי ניחא הא דכתב הרשב"א בתשו' (סי' תשצ"ו) להשואל בדין זה דנשבר העצם לבד במקום צוה"ג כשירה. דגדולה מזו כתב הרמב"ן דאם נחתך הצומת ואח"כ חתך למעלה דכשר. ולכאורה תמוה דמה ראי זה כראי זה. ולפמ"ש ניחא דלטעם הרמב"ן כשר כנ"ל. ולשיטת הרשב"א נמי כשר אלא דיש לפקפק קצת כנ"ל דהכאב התחיל תיכף על כן כתב דלשיטת הרמב"ן פשיטא דכשר ודו"ק היטב: ט) וכל זה לשיטת הגאונים אבל למה דקי"ל כרש"י הדר דינא דנשבר העצם כנגד הצומת דינו כנחתך צוה"ג ואין תקנה דאף אם יחתך למעלה יפסל לרש"י. וא"כ מה נסתפק בזה הרא"ש ז"ל אם כשר בגליד כיון דהוי כאלו נחתך הצוה"ג שם וטריפה כמ"ש הש"ד (סי' פ"ז) הובא בט"ז דאם נשבר הצוה"ג שם טריפה: י ועוד לדעת מהר"י ן' חביב שהובא בב"י דארכובה הוא הגליד שלמעלה מהערקום אף אם נאמר דס"ל דנשבר העצם אין דינו כנחתך הצומת. מ"מ מה קשיא לי' להרא"ש דיוקא דרישא אסיפא. דאימא דבארכובה עצמה דינו כלמטה. ומ"מ אי אפשר למתני בארכובה עצמה נחתך כשירה דנחתך לגמרי משמע עם צוה"ג: יא) ומכל מקום אפי' למה שכתבתי דנשבר העצם לבד בגליד טריפה משום צוה"ג נוכל ליישב דקדוק המשנה. ונקדים לפרש קושית הב"י על הטור שכתבנו לעיל (אות א') דלכאורה תמוה קושייתו דכיון שנקשר על כרחין לא יצא לחוץ ולמה נחשיב כאלו נחתך הצומת כנ"ל עי"ש. ונראה דהנה הא דכתב הטור דצריך לבדוק הצומת. ולא אמרינן מדחזר ונקשר ראי' שלא נפסק הצומת. כמו שאנו אומרים מדחזר ונקשר הוא ראי' שלא יצא לחוץ]. היינו משום דכל שאינו טריפות מחמת עצמו לא מהני חזר ונקשר דאפשר להיות חזר ונקשר אף שנחתך הצומת כיון שהעצם לבד אינו מטריף. והנה כבר כתבנו לעיל (אות ז") בשם הרב פרמ"ג דמטעם זה לא מהני חזר ונקשר בחסרון בגלגולת כסלע כיון דאינו טריפות מחמת עצמו רק משום דסופו לנקוב הקרום. הרי דאף דהכא משום דסופו לנקוב מטריף בשבירת הגלגולת לחוד ולא דמי לנשבר העצם במקום צוה"ג דצריך לבדוק הצומת משום דשבירת העצם לחוד אינו מטריף רק אם נשבר הצומת ממש] מכל מקום כיון דאינו טריפות מחמת עצמו ממש לא מהני בי' חזר ונקשר. והנה מדברי האו"ה שהביא הד"מ (סי' ס"ב) דבאבר המדולדל לא מהני בי' חזר ונקשר דכיון שנאסר אי אפשר לחזור להיתרו שמא לא נתרפא יפה. משמע מלשונו דבאבר המדולדל יכול לחזור להתרפא יפה אף שכבר נאסר. ואין ראי' ממה שנתרפא יפה שלא יצא לחוץ כלל אלא דאם הי' נתרפא יפה הי' מותרת ולא אמרינן בזה אין טריפה חוזרת להכשירה כיון שאינו "טריפה". וא"כ יפה הקשה הב"י כיון דהא דקי"ל דלמעלה מארכובה הנמכרת עם הראש כל מקום שיחתך טריפה. לאו ודאי הוא אלא לחומרא חיישינן לל"ק כמבואר ברש"י וא"כ האיך יועיל חזר ונקשר שמא באמת הדין דנחתך למעלה מצוה"ג כשר וא"כ אין טריפות בנשבר העצם כנגד הצומת. רק משום דסוף הצומת לפסוק. וכיון דאין טריפות מחמת עצמו לא מהני בי' חזר ונקשר כמבואר וכנ"ל: יב) ואין לומר ג"כ כיון דמכל מקום אותו אבר נעשה אבר המדולדל לא הי' אפשר להתרפא. זה אינו דכבר הוכחנו מדברי האו"ה דבאבר המדולדל לא אמרינן האי סברא ואף הד"מ שחולק אינו חולק אלא דאמרינן שחזר ונתרפא יפה והותרה אח"כ דלא שייך בזה אין טריפה חוזרת להכשירה. וזה הוכיח מדסמכינן במקום שעושה טריפה דנתרפא יפה. ועל כורחין שלא יצא לחוץ. ה"נ סמכינן שנתרפא יפה והותרה אח"כ. ובזה נוכל לתרץ דברי האו"ה דאפי' נתרפא קצת על כורחין שלא יצא לחוץ] וכמ"ש הב"י (סוף הסי') ובשלמא בנשבר למעלה מצוה"ג מהני חזר ונקשר אף שכתב הרשב"א בחדושיו בתה"ב דקושית ר"נ לשמואל יאמרו אבר שממנה חי' מוטל באשפה ומותרת. היינו שהצוה"ג מוטלים באשפה. וא"כ אינו טריפות מחמת עצמו. ליתא דמ"מ לרב דס"ל למעלה מארכובה הנמכרת עם הראש ודאי הוא טריפות מחמת עצמו ג"כ. ואפי' נברא בלי צומת דכשר לדעת הרמב"ם. מ"מ אם נחתך למעלה מארכובה הנמכרת עם הראש טריפה. אלא דהש"ס הקשה כן לשמואל דאפי' לדידך דס"ל ארכובה שכנגדו בגמל ניכר. מ"מ יהא טריפה מחמת צוה"ג עי"ש בתה"ב וחבין. וכיין דהוא טריפות מחמת עצמו ג'"כ על כרחך שלא יצא לחוץ. וא'"כ ממנ'"פ כשירה אם נחתך למעלה מצוה"ג.