אבני נזר יורה דעה תקט

יועיל לסלק מעל היחיד החיוב לעבור. אבל לא החיוב של אל תהרג. וכיון שחיוב עליו שלא יהרג מחויב לעשות כל טצדקי שיכול ומחויב אף לעבור כדי שלא יהרג. כיון שמותר לעבור משום וחי בהם הרי העבירה כשאר דברים. משא"כ בפסח שאף חיוב לעשות פסח נסתלק מעליו שבלא הזאה אין בעשיית הפסח מצוה כלל. וא"כ בנ"ד כיון שאין חיוב על הציבור לעלות שלא ברשות גם על היחיד אין חיוב: ו על הרמב"ם בה' עבדים דאפי' בזמה"ז עבד כופה את רבו. הא לא מנה מצות ישיבת א"י משום דאינו נוהג בזמה"ז. טעם זה מתורתו של המגלת אסתר למדו. ואין אנו מודים לו כלל וכבר כתבנו, שדבריו תמוהים מכמה פנים: תמה על הרמב"ם בה' מלכים פ"ה הי"ב וכבר נתבאר אצלינו דברי הרמב"ם בטוב טעם. ואפרט אחת לאחת: ח) מ"ש דבגמ' אין עשה על שאר ארצות אלא מבבל ארץ ישראל דוקא. לא קשיא דהוא מפרש העשה משום כבוד תורה ושכינה ושאר ארצות קו"ח מא"י דלארץ ישראל אסור לשאר ארצות לא כ"ש ועי' בהפלאה: ט) ומ"ש דלמה לא אמר מימרא קמא משמי' דשמואל נתבאר בדברינו אות נ"ח דשמואל סובר בגלות שני אין עשה שלא לעלות לא"י עיי"ש: י) ומ"ש דאיך קאי העשה על שאר ארצות דליכא פקודה כלל. באמת קאי העשה על א"י. אך שאר ארצות למדין בקו"ח. ודין שאר ארצות נשאר גם בכיבוש שני': יא) מ"ש דהשבועה לא הי' על שאר ארצות מנ"ל הא. כיון דמקרא בבלה יובאו וגו' למדין ענין השבועה כמ"ש בהפלאה. וקרא דבבלה יובאו משום השכינה ותורה ממילא גם השבועה משום זה: יב) ומ"ש הרמב"ם לעולם ידור בא"י. היינו משום דבגלות שני אין איסור לעלות לא"י. ולדעת הכ"מ צ"ל דרמב"ם לא קאי על יושבי בבל: יג) ומ"ש הכ"מ דאמוראי בתראי נמי הכי ס"ל היינו לענין שאר ארצות דכן מבואר בגמ' גבי רבה וכו'. אך העיקר נ"ל בדעת הרמב"ם דבגלות ראשון הי' העשה גם על א"י ובגלות שני רק על שאר ארצות יד) ומ"ש כבודו כיון דמשום שבועה וששה שבועות הי' והרי השבועה חל בכולל. זה אינו דאטו ישראל נשבעו בפועל. רק שהנביא אומר שהשביעם מן השמים. וכיון שהוא נגד מצות התורה אין לנביא כח בזה. ואם לא תאמר כן יוכל ח"ו נביא שקר אם יביא אותות לבטל מצוה של תורה. יאמר כי השביעם מן השמים וזה דבר בטל. ומלבד זה הואיל וששה שבועות וכי בשביל שאחת חלה תחול גם חברתה. כולל אינו רק בשבועה אחת על שני דברים. כן אמר בני ר"ש: טו) אך הי' אפשר לומר דג' שבועות הי' כל אחת על שני דברים אם תעירו ואם תעוררו ותלוי בפלוגתא דר"מ ור"י פרק שבועת הפקדון אם כללא הוי או לא עיי"ש כמה פלוגתות. אך גוף הדברים אינם כמ"ש. אך בקונטרסי בתחילת הדברים כתבתי ליישב זאת. ולפמ"ש ליישב שיטת הרמב"ם דרב יהודה כרבנן ס"ל דקדושה שני' פסקה ג"כ כמו קדושה שמימי יהושע ודלא כר' יוסי עיי"ש. וא"כ ליכא עשה. ולדידן דקי"ל כר' יוסי איכא עשה. זולת זה שאר דבריו במאמר זה תמוהים ואין אחריותם עלינו: סימן תנז להרה"ק מהר"י זצ"ל הנ"ל. כאשר השיג הרה"ק הנ"ל את הקונטרס כתב עליו השגות ומלא כ"ק אבי אדמו"ר זצלה"ה אז את ידי להשיבו. וזה אשר מצאתי באמתחת הכתבים אשר השבתיו אז בעזה"י ונאבד הסיום. ובאשר יש בזה באיזה מקומות ביאור דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ראיתי נכון להדפיסו פה: א) ראיתי אשר באות א' הביא כ"ק שליט"א את דברי הכלבו והתשב"ץ קטן בשם הר"מ וכ"ק שליט"א חשב שהם הם דברי הר' חיים שבתוס' כתובות. ולדידי אין זה ענין כלל להא דר' חיים. כי דברי הר' חיים הם דעכשיו אין מצוה לדור בא"י משום מצות התלויות בארץ דאין אנו יכולין ליזהר בהם. ודברי הר"מ הם בכל המצות בכללם שכתב ואותם שהולכים לשם ורוצים לנהוג בה קלות ראש ובחפזותם להתקוטט שם קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי ומי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי עכ"ל. הרי שלא כתב כלל שעכשיו אין מצוה לדור בה. רק חלק בין גברא לגברא. והם הם הדברים שכתב כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א בהתשובה הנכבדה שיש חילוק בין איש צדיק או לא. ואם כי הספרים הנ"ל אינם אתנו. אבל הוא ראה זאת במהר"ם מינץ בשם התשב"ץ. אך העלה דלדידן דקדושת עזרא לא פסקה שוב אין חילוק בין צדיק או לא. וזה נכון וברור כי מי שאינו מקיים מצוה אחת. היתכן שיפטור מחברתה. וע"כ בארצות שכבשום עולי בבל אין חילוק בין גברא לגברא. ורק בהמקומות שלא כבשום עולי בבל והוא רק מצד הסברא שוב יש חילוק בין גברא לגברא. וזה ויולה לדעת הר"מ. דלשיטתו אזיל דלא קידשה לעתיד לבוא ואין מצוה בזמה"ז ע"כ מחלק בין גברא לגברא. האומנם כי קשה קצת שעכ"פ היא מצוה מדרבנן. אך בזה י"ל דם ל דהגרעון הנצמח מזה הוא דוחה את הדרבנן. ומ"מ דברי הר"מ הם רחוקים מדברי הר' חיים כרחוק מזרח למערב. שהרי הר' חיים כתב דעכשיו אין מצוה לעלות. והר"מ לא כתב דאין מצוה לעלות. דבאמת מצוה דרבנן יש לדידי' רק התנה שלא ילך לשם הרוצים לנהוג קלות ראש ולהתקוטט. והתימה על כ"ק שליט"א שרצה לקרב בזרוע את המרוחקים. ומה שהביא כ"ק שליט"א את הט"ז והב"ש שהביאו את דברי הר' חיים. רבותא למיחשב גברי. ומי לא ידע בכל אלה. אך בהא שכתב שהמצוה הוא רק להתיישב בתוך קיבוץ ישראל זה פשוט וברור ולא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו. כי היתכן שנחייב את איש לישב בין הפראים או בדד במדבר או בחברת