אבני נזר יורה דעה תקח

אחד ממנו משמע דאפי' על יושבי חו"ל. ואולי הי' אז הרמב"ן בא"י כידוע שבסוף ימיו נסע לאה"ק: הנ"ל. סימן תנה ב"ה א' תצוה האמת והצדק לפ"ק. ישאו הרים שלום לכבוד אהו' מחו' בא"ז ידיד ישראל ידי"נ הרב הגדול מעוז ומגדול הצדיק המפורסים כקש"ת מוהר"ר ישראל שליט"א. א) בדבר קונטרסו הנחמד עיינתי בעזהי"ת ונהנתי ממנו כי מעורר לבבות לחיבת אה"ק בדברים טובים ומתוקים. ולדינא מ"ש דאף לדעת ר' חיים שבתוס' אם יעלו שם אלף מישראל איש את רעהו יעזורו ואת אחיו יאמר חזק לקיים מצות התלויות בארץ זה אפשר. אך להמתין עם העלי' עד ישיגו רשיון. אינו נ"ל כי המעיין בהפוסקים רובא דרובא אין חוששין להא דר"ח. וגם גורם התרשלות כי מי יתן מעות עתה על הספק שמא ישיג רשיון: ב) ולדעתי כאשר יגיע העת מי שיוכל לעלות שיהי' לו שם מצב פרנסה יעלה. היינו אם הוא לבדו ישיג רשיון כי זה בנקל להשיג רשיון לאדם אחד. אבל בלא זה חלילה לעבור על דינא דמלכותא: ג) ומה שחידש לומר שמצות ישיבה משום כיבוש כבר אמרתי לבנו ר' זעליג נ"י כי סותר דברי רמב"ם פ"א מה' תרומות בישראל הקונה מגוי למ"ד יש קנין מקרי כיבוש יחיד. ואם המצוה משום כיבוש איך יהי' המצוה על יחיד. גם דבר א' ראיתי במכתבו כתב שבספרי במעשה א' לא נכתב שחזרו למקומם רק בשני' ולפנינו בספרי בשני המעשיות שחזרו למקומם: ד) אך בדבר זה נשתנה הענין כעת לטובה להיות מצב פרנסה בא"י עצמו לא להצטרך לחו"ל. ולדעתי זה העיקר במצות ישיבת א"י. וגם לקנות נחלה בא"י הוא דבר גדול בפרט להיות לו מזה פרנסה אף אם ישב בח"ל נחשב קצת ישיבה בא"י. ע"כ ראוי מאוד להתאמץ בזה. והנני שולח לכבודו קונטרס אשר העליתי לדינא כפי הנראה לענ"ד. ובל"נ אראה גם אני להיות מן הקונה נחלה אך לא אדע עוד הדרך איך ומה: דברי ידידו מחו' ודודו המצפה להרמת קרן ישראל בכללות ובפרטות. הק' אברהם סימן תנו תשובה זו נמצאה ניירות מפורדים בין הכתבים ולא נרשם למי היא שלוחה. ואחשוב שהיא להרה"ק הנ"ל או לאיזה מבני הרה"ק זצללה"ה ואולי קצת לזה וקצת לזה וקבצתי וצרפתי לתשובה אחת. א דבר מה שכתבתי באות נ"ו שאם יותן רשות לכולם לעלות לא יהי' שבועה דרש"י פירש בחומה יחד ביד חזקה ואם ברשות אין זה ביד חזקה וכבודו העיר שבספר אהבת יונתן כתב דאפי' ברשות אסור דברי דרשה הם. ואלף כיוצא בהם לא יזיזו דברי רש"י ממקומם. והגאון מוהריז"ל בעצמו לדינא לא הי' זז מפירש"י: ב) ואשר כתבתי שם דאפשר יחשב פקודה. הי' הכוונה דאולי זה כוונת רש"י משום דבפ"ק דיומא אלמלא עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא כו' ושם פירש כחומה ברשות דעלי' בימי עזרא ברשות הי'. לזאת כתבתי דאפשר יחשב פקודה. מ"מ איך שיהי' כוונת רש"י הדין מפורש ברש"י דברשות מותר. ומעלתו השמיט מה שכתבתי מפירש"י. ומה שכתבתי דאפשר יחשב פקודה השמיט כבודו תיבת "אפשר" רק דחשיב פקודה. וע"ז כתב השגות וכן לא יעשה: ג ומה שכתב עוד שם ליישב קושיית מגלת אסתר כי פי' שמה יהי' שלא תקלוט אותם הארץ שהרי העשה הי' על צדיקים גמורים. אינו כלום. כי בזמה"ז שהקץ אינו על זמן רק תלוי בתשובה ואם כל ישראל הי' שבים הי' נגאלים כרגע. ע"כ גם יחיד שהוא צדיק קולטתו הארץ. אבל בגלות בבל שהקץ הי' בזמן שבעים שנה אין חילוק כלל. וטעם השבעים שנה ידוע עבור השבעים שמיטות שבטלו. ומ"ש שיש בידי ליישב קושיית המג"א באופן אחר כבר כתבתי באות ז' עוד תירוץ עפ"י תשו' רשב"ש: ד ומה שכתבתי באות נ"ג דכל זמן שאין לו רשות אינו מחויב לעלות שאין חיוב על ציבור דציבור שלא ברשות היינו בחומה. ודמיתי להא דפסחים כל דליתי' בציבור ליתי' ביחיד טמא דאי כל הציבור טמאים נינהו לא אמרינן להו מזו ועבידו פיסחא יחיד נמי לא אמרינן לי' הזה ועשה פסח. וה"נ בנ"ד כיון שאין חיוב על ציבור לעלות. והוא עדיף מהתם. דהתם גוף עשיית פסח איתא השתא בציבור. וע"ז הקשה מעלתו מהא דכתב הרמב"ם בה' יסודי התורה כל מי שדינו לעבור ולא ליהרג אם נהרג ולא עבר הרי מתחייב בנפשו הא בציבור כה"ג יחשב כשעת הגזירה ויהי' הדין יהרג ואל יעבור. הנה קושיא זו אינו עלי רק על הגמ' לפי הבנתו: ה) אך אבאר לו עיקר דברי הגמ'. דהנה לכאורה קשה מהא דשבת (קל"א.) בשתי הלחם שאם מצא קצור אינו קוצר קצירה גופה לאו מצוה. וכן במכות (ח') בחטיבת עצים דמעכב הואיל ואם מצא חטוב אינו חוטב השתא נמי לאו מצוה. וא"כ בהזאה דפסח הואיל אם טהור אינו מזה. השתא נמי הזאה לאו מצוה. ואין המצוה רק עשיית הפסח ועשיית הפסח הא איתא בציבור. אך לק"מ דעשיית הפסח כשהוא טמא אינו מצוה רק עשיית הפסח בטהרה. וא"כ אי שקלת מעל יחיד חיוב הזאה שוב אין על היחיד טמא שום חיוב. דאפי' יעשה פסח אינו כלום וזה לשון הגמ' יחיד נמי אמרינן לי' קום מהול דחיוב רק עם המילה ובטמא אי אפשר דליתא בציבור חיוב הזאה כלל. אבל ביעבור ואל יהרג נהי נמי דלא אמרינן לי' עבור דחיוב זה ליתא בציבור. מ"מ אמרינן לי' אל תהרג. דחייב לשמור נפשו שלא יהרג ובמה שאינו נהרג לבד מתקיים המצוה. וחיוב זה שלא יהרג ודאי איתא בציבור עכשיו שישמורו עצמן מכל סכנה. ועוד דאפילו אונסין אותם לעבור ואם לאו יהרגו ג"כ לא נסתלק מאתם מצות ושמרתם. ואם יכולים לברוח ולמצוא המלטה באיזו אופן מחויבים המה. רק שאסור להם לעבור. וזה