אבני נזר יורה דעה תקא

יד) מעתה נבוא לנ"ד. דהנה ישיבת ישראל בא"י הוא כי ישראל הם חלק ד' ולא נמסרו ביד שום שר. הגם דכתיב מיכאל שרכם. היינו שהוא מליץ על ישראל כמו שפי' הרמב"ן לא שיהי' הוא מושל עליהם וכן א"י לא נמסר לשליח כדכתיב עיני ד' אלקיך בה ובתענית (יו"ד ע"א) א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם ע"י שליח. ובזוה"ק ריש פ' לך מאריך בענין א"י שאין שום שר עלי' רק הקב"ה בעצמו וצוה הקב"ה שישבו ישראל בא"י שאם יהי' בחו"ל ע"כ יהי' פרנסתם באמצעות שר הארץ. וע"כ אמרו חכז"ל הדר בחו"ל כאלו עובד ע"ז וזה ידוע: טו) מעתה עבד זה שרבו בחו"ל והוא בא"י אם יהי' עדיין ברשות אדוניו לא קיים המצוה כלל בבריחתו. כי עדיין מזונותיו משל רבו. ושל רבו בא השפעתו באמצעות השר. נמצא שעדיין באים מזונות והשפעות העבד באמצעות השר. ומה זה שאמרה תורה לא תסגיר עבד אל אדוניו אם הכוונה שלא יוציאהו חו"ל מה ירויח העבד בזה. דאף שהוא בא"י כאלו הוא בחו"ל כנ"ל. וע"כ כוונת התורה שלא יסגירהו אל אדוניו אף אם ירצה לילך אל א"י או למוכרו דתיכף פקע אדנותו ממנו רק שצריך גט שחרור והעבד מחויב לשלם דמיו דהשתא תו לא חשיב מזונותיו משל רבו דהא למ"א שכופין את רבו וכותב לו שטר על חצי דמיו אוכל משל עצמו כנ"ל: טז) ובזה יבא על נכון לשון הפסוק לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו ולכאורה תיבת מעם מיותר והול"ל מאדוניו. ובעבד עברי דרשו עמך במאכל עמך במשתה שמחויב רבו ליתן לו מזונות בשוה לו. ובעבד כנעני לא שייך זה. אך לפמ"ש מובן מאוד פי' הפסוק כי ינצל אליך ממה שהוא עם אדוניו ששוה לו במאכל ומשתה בענין זה באמצעות שר הארץ. ומזה ינצל אליך ע"כ לא תסגירהו להשיבו אל אדנותו. להיות עם אדוניו בשוה לו להיות ניזן באמצעות שר חו"ל. ומזה מוכח דלאו דוקא שלא להשיבו לחו"ל אלא שאין עליו עוד אדנות. דאל"כ עדיין יהי' השפעתו משם ושוב יהי' עם אדוניו. א"ו שלא להשיבהו אל אדנותו כלל: יז) ובזה יתיישב קושית התוס' כתובות (ק"י:) ד"ה ואין הכל מוציאין לאתויי מאי וא"ת אמאי לא משני לאתויי עבד שברח לירושלים כדמרבינן לעיל ואין הכל מוציאין דרישא. דבזה יקשה קושית הר"ן השתא מעלין כ"ש דאין מוציאין. וא"ל שאם ברח לירושלים אינו יכול לעלות ולשעבד בו בירושלים. ליתא דמה טעם יש בזה. בשלמא ברבו בחו"ל ובטל ממנו מצותו בשמזונותיו והשפעתו יבא דרך חו"ל. אבל אם רבו בא"י שפיר יקיים המצוה במה שהוא בירושלים מקום מקודש יותר. ומה לו בזה שרבו אינו בירושלים כיון שמ"מ הוא בא"י וכל א"י עיני ד' בה בעצמו והגשמים שם שלא ע"י שליח: יח מעתה אם ידור אדם בא"י ואין לו שם שום מצב פרנסה רק הנשלח לו מחו"ל ועדיין השפעת מזונותיו ע"י השר שמחו"ל. מה זו ישיבת א"י. וזה נ"ל טעם הגדולים שלא נסעו לא"י. הגם שי"ל הלא שלחום להם רק מעות והם קונים ואוכלים פירות א"י. מ"מ מסתבר יותר דבכה"ג נקרא השפעתם מח"ל. והרי יעקב אבינו כל מה שהי' לו מבית לבן נתן לעשו שאמר אין נכסי ח"ל כדאי לי. ואף שיקנה בדמים פירות א"י. ואם כה אמר יעקב אף שבלכתו לבית לבן ביקש מהשי"ת ונתן לי לחם לאכול וגו' ופירש באלשיך שבקש שלא יהי' פרנסתו באמצעות השר ובטח נתקבלה תפלתו כדכתיב וארא בחלום וגו' שמלאך הביאן מבית לבן. מ"מ אמר אין נכסי חו"ל כדאי לי שאר בני אדם היושבים בא"י ומתפרנסים ממעות הנשלח להם מחו"ל לא כ"ש שחשיב פרנסתם באמצעות שר חו"ל. ובאמת צריך טעם מה עול מצא יעאע"ה בנכסי חו"ל שלו הלא הי' מהשי"ת שלא באמצעות השר. וי"ל מאחר שתפלתו לא הי' רק לחם לאכול ובגד ללבוש. אבל כרי של כסף וזהב שהם עושר רב חשש יעקב אולי לא הי' זה בכלל ההבטחה ובאו לו באמצעות השר לכן נתנם לעשו. ממילא הדרים בא"י ומתפרנסים ממעות חו"ל לענ"ד שממעטים המצוה ואינו ברור כלל אם יקיימו המצוה: יט) אך י"ל לפמ"ש לעיל אות ט"ז דילפינן לה מהא דכתיב אשר ינצל אליך "מעם" אדוניו. י"ל דלעולם איכא מצוה גם אם מתפרנסים מהנשלח להם מחו"ל. ובודאי הוא מצוה יותר אם יהי' השפעתו שלא באמצעות השר. אך אף באופן זה יש מצוה מן התורה ומ"מ מוכח דפי' לא תסגיר עבד אל אדוניו אל אדנותו מתיבת מעם דמוכח שינצל אליך שלא יהי' עם אדוניו במאכל ומשתה עכ"פ באמצעות השר [אף דנימא דגם באופן זה מקיים מצות ישיבת א"י] וזה א"א כי אם בהפסק אדנותו. דאל"כ עדיין מזונותיו באין משם:. כ' ועוי"ל כי מ"ש שאם מקבל מאנשי חו"ל חשיב מזונותיו באים באמצעות שר חו"ל זהו אם מקבל מהם בתורת צדקה דנמצא בן חו"ל המשפיע ובן א"י המקבל. אך אם נותנים לבני א"י לכבודם כעין המביא דורון לת"ח לא נקרא שמקבל מבן חו"ל. וקצת נראה כן מהא דגדלהו משל אחיו דדוחק לומר דחשיב כה"ג מקבל מהם. ובני א"י בבחינה זו שיושבים בא"י הם גדולים ממנו בני חו"ל. ונחשב מה שאנו נותנין להם כעין המביא דורון לת"ח. ובני מהר"ש נ"י אמר כי לפי"ז י"ל כמ"ש הרא"ש בטבעת שאולה לקדש בה הוי קידושין דנתן באופן המועיל לקדושין ה"נ בני חו"ל נותנים לבני א"י שיקיימו מצות ישיבת א"י ונותנים להם באופן שיקיו"ו המצוה עצהיו"ט. והחי' הזה אינו מוכרח כ"כ. ומ"מ נשאר הדין דהיושבים בא"י ומתפרנסים מחו"ל נמי מקיימים מצות ישיבת א"י. והא דהגדולים שלפנינו לא עלו יתבאר טיד לפנינו בס"ד אבל זה ברור דעיקר המצוה בתכלית השלימות הוא להיושבים בא"י ומתפרנסים מהשפע שמא"י כא) מעתה נבוא לנ"ד כמה גדולה המצוה לקנות שדות בא"י ויוכלו להתפרנס מריוח שירויח בא"י בזה יתקיים המצוה בשלימות: כב) אך עדיין יש בזה מקום עיון. והנה מהר"מ משוה תלמודא דידן דס"ל שגם האשה כופה את האיש לעלות עם הירושלמי שהאשה אינה כופה את האיש דהירושלמי מיירי בזה"ז. והשיב הטור דממנ"פ אם בזה"ז אין מצוה האיש למה כופה את אשתו. והב"י נדחק בזה עיי"ש. והנה יש לעיין דבהרמב"ם ה' עבדים דגם בזה"ז העבד כופה אדוניו ובה' אישות לא ביאר זה. ולכאורה קו"ח הדברים. ולומר שהרמב"ם סמך על מ"ש בה' עבדים זה דוחק: