אבני נזר יורה דעה תצד

קו"ח וקו"ח מבועל נדה אזדא לי' ניון דבאמת לשיטה זו גם טומאת בועל נדה נדחה בציבור: כב) אך עדיין קשה כיון דאסור במחנה לוי' ע"כ דחשבי' לי' טומאה יוצאה מגופו וא"כ חשיב כמו זב דאינו נדחה בציבור. וצ"ל כיון דמסברא לא חשיב יוצאה מגופו אך דגלי קרא במצורע והביא אותם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן אל פתח אוה"מ. דא"א לפרש בעזרה דאכתי הוא מחוסר כפורים. וע"כ במחנה לוי'. ומקמי הכי אסור. הנה דטבול יום ומחוסר כפורים ביחד אסור במחנה לוי' וכדאיתא בנזיר (דף מ"ה) וזה לענין מחנה לוי' דגלי קרא. אבל לענין דחוי ציבור דלא גלי לא גלי. ומ"מ הא חזינן דלא דמי לזב ובע"ק [דכתיב בהו ל"ת] שהרי נדחה בציבור וזב ובע"ק הא אין נדחין אלא דגלי קרא במחנה לוי' וכיון דלא גלי קרא רק לעשה אין לנו לומר שיהי' בו ל"ת וע"כ קרא דואל המקדש לא תבוא בעזרה קאי וא"ש: כג' נחזור לנ"ד דאין איסור בביאת מקצת במחנה לוי' ולא מבעיא לדעת רמב"ן בתה"א ורמ"א סימן רמ"ו. אך אפי' לבה"ג ומחבר סימן ד"ש. בנ"ד מודה כנ"ל באריכות. ועיין בתשובה שאח"ז יש חזרה במקצת מפרט זה: כד) ועתה נבאר מי שהי' מקצתו בעזרה ונטמא אם חייב על שהיית מקצתו. הנה פ"ב דשבועות (י"ז:) א"ר אושעיא בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפי' כולו חוץ מחוטמו טהור דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה אי הכי כולו נמי אמר רבא כולו לא גרע מכלים שבבית. דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית תניא נמי הכי גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבוא דרך ביאה אסרה תורה. ובתוס' שם הקשו כי היכי דנכנס רובו דרך פניו טמא משום דרובו ככולו. ה"נ כשנכנס דרך אחוריו הא רובו ככולו ומשנכנס כולו הרי הוא טמא מידי דהוה אכלים שבבית. וי"ל דא"כ לא הי' חילוק בין דרך ביאה לדרך אחוריו ואמאי כתיב והבא אל הבית דמשמע דרך ביאה: כה) והנה פ"ב דשבועות (ט"ז:) בעי רבא צריך שהי' למלקות או לא. ולא איפשיטא. והנה אם אין צריך שהי' למלקות קשה ל"ל דכתיב במחנה לוי' לא יבא אל תוך המחנה דמשמע דרך ביאה הא אפי' דרך אחוריו נמי דלא גרע מבא בטהרה ונטמא שם דחייב מלקות בלא שהי' וביאתו דרך גגות לא מגרע ממה שהוא שם מכבר. וכמימרא דר' אושעיא דלא גרע מכלים שבבית. וכרת אפי' על ביאה לא חייב במחנה לוי'. אלא ודאי גלי רחמנא [את"ל שגם במחנה לוי' חייב על ביאה במקצת. שבנכנס דרך אחוריו וה"ה בנטמא שם אינו חייב על ביאה במקצת. ולפמ"ש לעיל שבמחנה לוי' לעולם פטור על ביאה במקצת רק בנכנס רובו. וכן לר' אושעיא ור' אבוהו דפליג אהא דביאה במקצת שמה ביאה] דדרך אחוריו פטור אא"כ נכנס כולו וה"ה בנטמא שם. ממילא ה"ה לעשה דוישלחו מן המחנה אינו בביאה במקצת או בנכנס רובו לפי תנאים הנ"ל. וה"ה אפי' שהה. דבמחנה לוי' את"ל דא"צ שהי' למלקות אין חילוק בין שהה ללא שהה. אך אף את"ל דצריך שהי' למלקות וכן במחנה שכינה כיון דמצינו חילוק בבית המנוגע בין ביאה לשהי' דבביאה יותר אמרינן דמה שלא נכנס כנכנס. א"כ אין ללמוד שהי' מביאה לענין ביאה במקצת: כו) ובמ"ש ניחא ליישב דעת הרמב"ם פ"ג מה' ביאת מקדש הלכה י"א שפסק כר' אושעיא ור' אבוהו דאין חיוב מה"ת בביאה במקצת ולא נדע מנ"ל. ולפמ"ש י"ל משום דאזיל לטעמי' שכתב ריש ה' תמורה דהיכא דהלאו כולל יותר מהעשה לא הוי ניתק לעשה ולוקה. וק"ל הא דאלו הן הלוקין א"ר יוחנן לאו שקדמו עשה לוקין עליו אמר רבא כתיבא ותנינא כתיבא וישלחו מן המחנה ותנינא הבא אל המקדש טמא. ואי ביאה במקצת שמה ביאה ועשה דוישלחו ליכא כאשר אינו במקדש רק מקצתו א"כ הלאו כולל יותר מהעשה ולא הוי ניתק. אלא ודאי ס"ל לרבא ג"כ לא שמה ביאה ומאביי ורבא ואילך הילכתא כבתראי: כז) ועתה נבא לנ"ד. והנה לתירוץ הב' בתוס' פסחים (פ"ה:) ד"ה החלונות. דלא נתקדש רק במקום שהלכו ב"ד. ועובי החומה שנתקדשה היינו בשורא ובר שורא שהי' יכולים לילך שם. וא"כ במקום שהי' חומה גבוהה לא נתקדש עובי החומה ואף הר הבית כתב רש"י ערכין (ל"ב.) בשאר מוקפות חומה שהי' מקדשין אותה בשתי תודות וא"כ גם הר הבית הי' מקדשין אותה כן. וכן הדין דעובי החומה במקום שהוא גבוהה לא נתקדשה. אך התוס' כתבו שם שלא ידעו האיך הי' מקדשין את הר הבית. ובמס' שבועות הקשו דכיון דאין מקדשין אלא בדבר היוצא ממנו נפסל איך הי' מקדשין הר הבית ותירצו כיון דלא אפשר לא אפשר כדאמר שם לענין דא"צ לקדש העזרה בחמץ. ויש לפרש דה"נ בהר הבית לא הי' צריך לקדש בדבר שהיוצא ממנו נפסל. ומ"מ הי' מקדשין בלחמי תודה. אך אף אם תאמר שלא הי' שם לחם כלל. מ"מ ב"ד מהלכין בעינן וכיון שלא הי' הולכין על החומה לא היתה מתקדשת רק במקום ששוה לקרקע עזרה. והוה ספק אם כתירוץ ראשון אם כתירוץ שני. ועוד ספיקא דאמה טרקסין והוה ס"ס. זה היתר אחד. [מיהו לפמ"ש לעיל סוף אות ד' ליתא להיתר ספק זה]. היתר הב'. שביארנו שהר הבית לא נתקדש עד התהום וזה היתר ברור הג' שנראין הדברים שאין איסור ביאה במקצת במחנה לוי' הד' שאין נכנס דרך כניסה. ואין דרך כניסה רק דרך פתח. ואת"ל דחורין אלו הויין כפחת לביאת מקצת. הרי הבנוים בקודש ופתוחים לחול חול. וא"ת חורין אינם כפתח וקודש הם א"כ אינו דרך כניסה. ועל השהי' אינו חייב בביאת מקצתו כנ"ל. וכ"ז אפי' לדעת ראב"ד פ"ג מהלכות ביאת המקדש הלכה י"ח שיש חיוב מלקות בביאת מקצת. ויש לצרף גם דעת הרמב"ם שם דאין איסור מה"ת בביאת מקצת ומדרבנן לא שייך לאסור בזה דליכא למיגזר אטו כולו בחורין אלו. מהנ"ל אין לפקפק על ההיתר בשלא דרך כניסה דהא אפילו בדרך גגות אסור רק מדרבנן ובודאי דבחורין אלו דלא משכחת בהו דרך פתח אין לגזור: סימן תנא שלום וכל טוב לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון המובהק מאד נעלה מוהר"ר שניאור זלמן נ"י אבד"ק לובלין. א) הנה כבודו עיקר פלפולו להכריע כדעת רמב"ם פ"ג מהלכות ביאת המקדש הלכה י"ח דקי"ל ביאה