אבני נזר יורה דעה תצא

בחומת עזרה דקאמר בשלמא חלונות בשוים לקרקע עזרה אלא עובי החומה היכי משכחת לה ומשני משכחת לה בשורא ובר שורא. הנה דבחומת עזרה מיירי. ורש"י במשנה פירש בחומת ירושלים. ורמב"ם הביאה פ"ו מה' בית הבחירה בחומת העזרה ובפ"י מה' מעה"ק ה"ה וכן ספ"ב מה' מע"ש בחומת ירושלים. אך בחומת הר הבית לא מצינו. ולכאורה מהיכא תיתי לחלק ביניהם: ג) אך ביומא (נ"ב) באמה טרקסין הוא כותל המפסקת בין היכל ובין ק"ק מספקא להו אם קדושתו כלפנים אם כלחוץ. ולכאורה כיון דעובי חומה כלפנים ה"נ יהי' כמו ק"ק. ע"כ לאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו. ואם באנו ליתן טעם בדבר נוכל לומר משום שלהעזרה וחומת ירושלים כיון דיכולין להוסיף עליהם כמפורש ריש סנהדרין ורפ"ב דשבועות וברמב"ם פ"ו מה' בה"ב ה"י ז"ל יש לב"ד רשות להוסיף על העיר ועל העזרות. ע"כ קידשו אותם ממנ"פ אם כך שורת הדין טוב. ואם לאו הא בידם לקדש ע"כ בודאי קידשו אותם שלא יהי' ספק בדבר ונצטרך לילך להחמיר לכאן ולכאן. אך חומת הר הבית דלא מצינו שיכולין להוסיף תלוי בספיקא דאמה טרקסין או יש לחלק בשלמא עזרה יש בה קולא להיתר אכילת ק"ק ושחיטת קדשים קלים וכן חומת ירושלים לאכילת קדשים קלים ומע"ש ע"כ קידשו אותם. אבל הר הבית שאין בה שום קולא לא קידשו אותה: ד) ובירושלמי פרק כיצד צולין בהא דלא קידשו שערי ירושלים מפני המצורעים שיהו מגינים עליהן בחמה מפני החמה חקר למה לא קידשו שערי הר הבית כי הזבים יש להם מקום בכל ירושלים. ומסיים מדהעמידו סנדלים בשערי הר הבית מוכח דלא נתקדשו. ומוכח לכאורה דפשיטא לי' דעובי חומה נתקדשה דאי לא נתקדשה מה טעם צריך בעובי פתח. אך י"ל דירושלמי נמי ס"ל דין עובי החומה כדין אמה טרקסין. ומבעיא לי' בשערי הר הבית שיתקדשו מספק. והוכיח מהא שנתנו שם סנדלים דלא קדשו אפי' מספק. דמפורש פ"ק דיבמות דלילך בסנדליו להר הבית הוא איסור תורה. דיליף לה מקרא דומקדשי תיראו וסד"א לחומרא. העולה מזה דמסברא מקום חומת הר הבית קדיש מספק. מיהו יש לחלק בין אמה טרקסין שהמחיצה שייכא גם אל היכל כמו אל ק"ק. משא"כ מחיצת הר הבית שאין לה שייכות אל ירושלים רק להר הבית: ה ועתה נבאר אם הר הבית קדיש עד תהום כמו עזרה או אינו קדיש רק על פני הרצפה. הנה פסחים (ס"ז:) הקשו התוס' אהא דאמר ר' יוחנן דמחילות לא נתקדשו הא פ"ב דזבחים דוד כי קדיש רצפה עד ארעית תהום קדיש. ותירצו דבכיצד צולין (פ"א.) מסקינן כי אמר ר' יוחנן בפתוחות לחול אבל פתוחות לקודש קודש עכ"ל. והנה במס' תמיד (כ"ז:) כתב המפרש דבפרק כצד צולין דאמר ר' יוחנן מחילות לא נתקדשו הנ"מ במחילות שתחת הר הבית אבל מחילות שתחת העזרה אם הם פתוחין לעזרה נתקדשו בקדושת עזרה. ואם הם פתוחות להר הבית לא נתקדשו כלום אפי' בקדושת הה"ב ומותר לזב ובעל קרי ליכנס לשם עכ"ל: הגה"ה [וכך הן דברי רש"י פסחים (פ"ו.) והתניא מחילות שתחת ההיכל חול. ומשנינן בפתוחות לחול. פירש"י שמחילות מהלכות מתחת י"א אמה שאחורי בית הכפורת עד שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה עכ"ל הרי דבנויות בעזרה ופתוחות להר הבית תוכן חול ומשמע דהוא חול גמור ואפי' קדושת הר הבית אין בו. ויש לדחות דכלפי קדושת העזרה נקרא קדושת הר הבית חול כמו שפירש פתוחות לחול להר הבית. אך הא גופא קשיא למה לא פירש שפתוחות לחול ממש ומשמע מזה דמילתא אגב אורחא קמ"ל דאף שפתוח להר הבית תוכה חול גמור. המגיה]: ו) ויש לעיין כיון דעד תהומא קדיש אך שהם חול מחמת פתיחתן להר הבית ולמה יהי' יותר חול מהר הבית עצמו. ויהי' מותר לזב ובע"ק ליכנס שם ונראה דמצינו דוגמתו כתובות (כ"ו.) במעשר ראשון לראב"ע דאמר אף לכהן ואם הוא בן גרושה ובן חלוצה אינו נוטל מעשר ראשון כיון שפקעה קדושת כהונתו אין דינו אפי' כלוי אף שהוא משבט לוי. וכן בכורות (מ"ז.) כהנת שנתעברה מנכרי בנה חייב בה' סלעים דכיון דנבעלה לגוי הוה זרה. ובתוס' שם אפי' קדושת לוי פקעה מינה וכו' ע"ש. וה"נ עזרה מחנה שכינה לשכה שתחת העזרה שפתוחה להר הבית כיון שנפקע מלשכה זו קדושת מחנה שכינה גם קדושת הר הבית פקעה מינה והיא חול גמור: ז) וכי תימא נהי דעצמותה חול מ"מ יהי' קדושת הר הבית עליו מחמת פתיחתו להר הבית. כדין לשכות הבנויות לחול ופתוחות לקודש קודש. ה"נ כיון שפתוחות להר הבית יהי' מקודש כמו הר הבית. לק"מ דבזבחים (נ"ו.) מפורש דכי אמרי' בנויות בחול ופתוחות לקודש קודש. הנ"מ לאכילה. דהתורה ריבתה חצירות הרבה לאכילה אחת. אבל לטומאה לא רק מדרבנן גזרו עלא. וי"ל דוקא בעזרה דאיסור כרת גזרו. אבל במחנה לוי' דליכא כרת רק איסור לאו לא גזרו. ואף דריש האשה בתרא מקשה הש"ס מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. הא פרש"י שם דהיינו בספק. אבל בהרחקה שפיר יש לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו. ועוד דבנ"ד יש חילוק גדול דוקא בעזרה דלענין אכילה דינה כעזרה ע"כ יש לגזור בה לענין טומאה אטו עזרה. משא"כ במחנה לוי' שהפתוחות לתוכה אין דינה כהר הבית לשום דבר וליכא למיגזר בה מידי: ח) ועוד יש טעם בזה עפ"י הסוגיא דזבחים (מ"ג: מ"ד.) ותוכן הסוגיא שם דס"ד כשם שטומאה קלה בקדושה חמורה במיתה כך טומאה חמורה בקדושה קלה במיתה קמ"ל דיותר חמיר קדושה חמורה בטומאה קלה מטומאה חמורה בקדושה קלה עיש"ה. וע"כ במחנה לוי' דאין אסור רק במי שטומאה יוצאה מגופו. כ"ש שאפי' טומאה יוצאה מגופו אין איסור רק אם קדושת הלשכה מגופה שבנוי' בהר הבית ולא שבנוי' בחול ופתוח להר הבית שאין קדושת הלשכה מגופה רק מחמת פתיחתה להר הבית. והקדושה קלה שאינה מגופה אף שהטומאה חמורה שמגופה דהא קי"ל קדושה קלה וטומאה חמורה קלה מקדושה חמורה וטומאה קלה. וכיון שמותר לטמא מת ליכנס למחנה לוי' שקדושתה מגופה כ"ש שמותר לזב ליכנס ללשכה הבנוי' בחול ופתוח לקודש שאין קדושתה מגופה. ועי' בהלכות חלה סי' תל"א בדין חלת חו"ל מבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתה: ט) קיצור הדברים דמחילות שתחת העזרה ופתוחות להר הבית פקעה קדושת המחנה שכינה שמגופה מחמת פתיחתה להר הבית וכיון שכן פקעה קדושת גופה לגמרי והיא חול גמור בעצמותה ופתיחתה