אבני נזר יורה דעה תצ

ז) וכן נ"ל להוכיח שהרי הש"ס הוכיח הכ"א מקומות שהי' שומרים מקרא דדברי הימים ועי' במפרש דקרא בשומרים מיירי ושוערים דקרא שומרים. וכן מוכרח דאי אפשר לומר דשוערים דקרא מגיפי דלתות והש"ס למד רק המקומות. שהרי בכלל המקומות פינות העזרה ופינות הר הבית ושם ליכא דלתות. ועוד דאם איתא דקרא במגיפי דלתות והרי מגיפי דלתות ע"כ לוים הי' ולא כהנים. ומאי קשיא לי' לוים כ"א הוי ומשני כהנים נקראו לוים. ואף שמצינו במידות משנה (ט') ונעל הכהן מבפנים. נעילה לחוד והגפה לחוד והחילוק בין נעילה להגפה מבואר בירושלמי לענין יחוד נעול הוי יחוד מיגף צריכא. וזה פשוט דהגפה לא שייך לכהנים רק ללוים וע"כ קרא בשומרים מיירי. והרי כתיב שם פסוק י"ב ואלה מחלקות השוערים וגו' לשרת בבית ה'. הרי מפורש בפסוק דשמירה הוי עבודה. וע"כ לחלק בין המשמר את הפרה דלא הוי עבודה שאינו רק שלא תפסל. ודומה לשימור שלא יגנב. משא"כ שימור דמקדש שהוא לכבוד המקדש חשיב עבודה כדברי הרמב"ם ז"ל ח) והנה בהרמב"ם פ"ח מהלכות בית הבחירה הלכה ל"ח לא הי' הכהנים השומרים ישנים בבגדי קודש כו' יע"ש במל"מ דהשומרים הי' מקצתם שומרים ומקצתם ישנים וחוזר חלילה. ומבואר מזה דדוקא ישנים לא הי' בבגדי כהונה אבל שמירתן הי' בבגדי כהונה. והרי האבנט פסק הרמב"ם שהי' כלאים ומינה דייק הש"ס ביומא (ס"ט.) דקשין הם ולדעתו אסור ללובשו שלא בשעת עבודה. אלא דלטעמי' דשמירה הוי עבודה וצריך בגדי כהונה. ואין לדחות כדברי הש"ס ביומא (ס"ח:) לענין הא הלוכי מהלכי. דהרמב"ם בתרא והי' לו לפרש. ובודאי דס"ל דבעינן בגדי כהונה: ט וכן נ"ל מהתוס' מנחות מ"א שהביאו תוספתא דכלאים בגדי כהונה ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים בגדי כהונה שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור. והעלה שם התוס' דחייב מדאורייתא. ואין לדמות מקדש למדינה דבמדינה ליכא שום היתר. והקשו ע"ז מפרק בא לו דלא הי' מקפלין אותן ומניחין אותן תחת ראשיהם אלא כנגד ראשיהם משום כלאים [יע"ש מה שתי']. ומאי קשיא להו והא השינה ע"כ לא הי' בעזרה דאין ישיבה בעזרה כ"ש שכיבה [כביומא דף (ו'.) מביתו למה פירש יע"ש ברש"י ובתוס'] ובהר הבית אין שום עבודה לכהן וליכא שום היתר. ודומה למדינה דחייב. אלא ודאי ס"ל דשמירה עבודה ובעי בגדי כהונה. והרי דשמירה ה' בהר הבית וע"כ דמיא למקדש כיון דיש שם היתר: י) מעתה שזכינו מהכתוב ומהרמב"ם ומהתוס' דשמירת כהנים עבודה ובעי בגדי כהונה. הדבר ברור דאסור בטמאי מתים. ואף אם יעמוד חוץ להר הבית וישמור. ודומה לעומד בחוץ והפך בצינורא באברים בפנים דחייב כמ"ש הראב"ד פ"ד מהלכות ביאת המקדש הלכה ד'. וה"נ אף שכהן עומד בחוץ מ"מ העבודה נעשית בפנים. וא"כ בזמה"ז אזדא לה שמירת כהנים: יא) אך מדברי הרא"ש והמפרש דסוברים שהשומרים הי' קטנים. מוכח דלאו עבודה הוא דקטן לאו בר עבודה הוא בין בכהנים בין בלוים [ואם נאמר דלאו עבודה הוא אין מקום לתמיהת המל"מ דאף שהיא מצוה יכולה להתקיים בקטנים כמו אכילת קדשים ותרומה ויבום בחרש ושוטה. שוב ראיתי שזה שבוש דאין ראי' ממידי דאכילה והנאה דאפי' מתעסק חייב ומצוה ע' רש"י ר"ה ואין להאריך]. אולם מטעם אחר יש לתמוה דקטן לאו בר שימור הוא כמבואר בפוסקים בענין שימור של מצה בליל ראשון של פסח. מ"מ יש להוכיח מהם דס"ל לאו עבודה הוא. קיצור הדברים דשמירת כהנים הוא במחלוקת שנוי' דלהרמב"ם ותוס' וכן משמע מהכתוב אזדא לי' שמירת כהנים לדידן דכולנו טמאי מתים. ולדעת הרא"ש והמפרש דלאו עבודה הוא איתא גם בטומאה: יב' עתה נדבר משמירת הלוים דאף שהדבר ברור דשמירת הכהנים והלוים מצוה אחת כמבואר בכל מוני מצות ואף שהרמב"ם חשבם בכלל עבודת הלוים. היינו כיון דהשמירה עבודה ממילא הוא בכלל עבודה ג"כ. אבל רק כשיש מצות שמירה הוא בכלל עבודת הלוים] מ"מ אין ברור שמעכבים זה את זה. והמוספין ודאי כל מוסף מצוה אחת. ועכ"ז אם אין לו כולן מקריב מקצתן. ועיין באבן העוזר שסובר דשלשה ברכות של ברהמ"ז אין מעכבין זא"ז: יג' ומ"מ נ"ל דשמירת לוים בלא"ה בכלל אין בזמה"ז מאחר שחלקו דוד ושמואל למשמורות איזה מן המשוררים ואיזה מן השוערים כמבואר בכתוב. ושוערים היינו שומרים כנ"ל והכלל משורר ששיער במיתה. ומאין נדע מי המה השוערים. ואף שבגמ' לא מצינו אלא בהגפת דלתות. מ"מ כיון שהוכחנו דשוערים דקרא שומרים ועבודה הוא. א"כ גם השומרים אסורין רק המבוררים. וכן ברבה נשא פ' ו' מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ובמס' תענית (י"ז) כל כהן היודע משמרתו כו' הרי דמשמורות שסדרו אז לא נתבטלו בזמן הזה. ואפי' רבי דאמר אסור כל השנה ופירש"י שמא כשיבנה ביהמ"ק ישתנה המשמורות. מ"מ כל זמן שלא נבנה ולא נשתנו המשמורות עדיין הם כמו שסדרום דוד ושמואל ברוה"ק. ואי אפשר לקיים מצות שמירה בזמן הזה גם בלוים בזמה"ז [אף שלא הוזהרו על הטומאה רק הכהנים, ועי' בתוס' יבמות (ל"ב) ד"ה זר ששימש בטומאה]: דברי ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן תנ בדבר אשר העיר הרב ר' מעשיל נ"י מיושבי ירושלים תובב"א בדבר הנקבים שיש ביסוד כותל מערבי של הר הבית שאסור לבעל קרי ולכל מי שטומאה יוצאה עליו מגופו להכניס אצבעו בנקבים יען ביאה במקצת שמה ביאה כבש"ס זבחים (ל"ב:): א) תשובה. הנה יש לברר בזה איזה ספיקות. האחד אם עובי חומה של הר הבית נתקדש. הב' אם הר הבית קדיש רק ע"ג הרצפה או קדיש עד התהום כמו העזרה דאיתא בזבחים (כ"ד.) כי קדיש דוד עד ארעית תהומא קדיש הג' אם דין ביאה במקצת שמה ביאה הוא גם בהר הבית. הד' אם הא דשהה בעזרה כשיעור השתחוי' חייב אם דין זה גם בביאה במקצת: ב) והנה פסחים (פ"ה:) החלונות ועובי החומה כלפנים ומפורש שם בגמ' (פ"ו.) דהיינו