אבני נזר יורה דעה תפד

י) ונראה ראי' לזה דאי לא תימא הכי אלא דמתני' דפרק הערל דלא כוותייהו יקשה למ"ש תוס' לקמן (ע"ז ד"ה ר"ל דס"ל לר"ל דת"ק נמי לא פוסל רק מי שזרעו פסול. אלא דת"ק ס"ל בת גר עמוני ובת מצרי שני פסולין לכהונה. וכיון דס"ל לר"ל דכולי עלמא ס"ל דאינם פוסלין אלא מי שזרעו פסול א"כ מתני' דריש פרק הערל אמאן תרמיי' לר"ל. אלא ודאי ר' יוסי נמי פוסל בפצוע דכה וכרות שפכה. וכן משמע בתוספתא פרק י' מי שאין לו אלא ביצה אחת כשר אמר ר' יוסי מעשה שנפצעה אחת מביציו ובעל את אשתו ומת ובא מעשה לפני ריב"נ ואמר להם נפסלה מכהונה ופסולה מלאכול בתרומה. והגם שיש לדחות דר' יוסי מייתי ראי' רק דבעל ביצה אחת פסול אבל בהא דנפסלה אשתו אינו מודה לריב"נ דוחק לומר כן: יא) וע"כ נראה דמה"ט לא תני פצוע דכה דא"כ היינו יכולין לפרש פלוגתא דר' יוסי גם אפצוע דכה כיון דר' יוסי אמר כל שזרעו פסול. ופצוע דכה לא משכחת בי' זרעו ע"כ לא תני. וע"כ מחלוקת שלו על מצרי שני. ומיני' לא נוכל ללמוד פצוע דכה כיון דמצרי שני זרעו כשר. ולא ממעט ר' יוסי רק מי שהוא היפוך מזרעו פסול. דומה להא דממושבותיכם דמנחות דמבעיא לש"ס דממעט ח"ל דוקא אבל לא דעבים כנ"ל: סימן תמה ב"ה יום ד' בהר תרל"ח. שלום וכל טוב לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול המפורסם החסיד נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מוהר"ר יעקב לאנדא נ"י כנופך ספיר ויהלום אבדק"ק נאשעלסק. א) עיינתי בדבריו ואשיבהו כאשר ביקש מאתי. אשר השיג על מהר"ל ז"ל בגור ארי' דשפיר חייב שביעית בביכורים ויכול לומר פרי האדמה אשר נתת לי כיון דעכשיו הפירות שלו גם האדמה שלו. ודומה ללוקח פירות תלושין וקנה גם הקרקע דחייב בביכורים. סברת מהר"ל דשאני הכא דגם עכשיו אין האדמה שלו לפירות: ב) אך אפי' נימא כסברת כ"ת כיון דהוי שנו למישטח בה פירי חשיב שלו. מ"מ לא דמי ללוקח שהרי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ב מהלכות ביכורים הלכה ט"ו שהרמב"ם כתב במוכר לנכרי קרקע וחזר וקנאה ממנו דחייב בביכורים. וכתב הראב"ד אפי' ביכרו ביד נכרי. והכ"מ בשם הר"י קורקוס שהרמב"ם אינו סובר כן כיון שביכרו ברשות נכרי דומה למירוח נכרי דפוטר. ובספר אוה"ח ביכורי מעשיך פי' למעט דעייל ביד נכרי שאינו מעשיו וכמו שמיעט באמרו קצירכם כמו שדרשו בר"ה שכל שהביאה שליש ביד נכרי לא יביא ממנה ביכורים עכ"ל. וה"ה שביעית שביכרו כשהם הפקר. ומה לי ביכרו בפטור ברשות נכרי מה לי פטור הפקר וסוף סוף לא גדלו בחיוב: ג) ואפי' להראב"ד לא דמי. דשם כיון שאין קנין לנכרי בא"י להפקיע חשיב שהוא עדיין לענין קדושתה ברשות ישראל וכמ"ש רש"י בגיטין (מ"ז:) בד"ה מדאורייתא. ועי' בתוס' ב"מ (פ"ח סוף ע"א) דלוקח מן הנכרי כיון דאין קנין לנכרי להפקיע ולא חשיב תבואת זרעך של נכרי. חשיב תבואת זרעך של הלוקח ממנו. ולא דמי למירוח נכרי שמ"מ הנכרי מרחן. ואפי' מרחן הגוי ברשות ישראל כתב הרמב"ם פ"א הלכה י"ג שפטור מה"ת. אבל בגדל בהפקר כ"ע מודו כיון שלא ביכרו ברשות ישראל פטור מביכורים: ד) האומנם כי יש מקום לומר לפמ"ש הט"ת בר"ה (ט"ו) בפשיטות דשביעית אינו הפקר אלא לישראל ולא לנכרים. א"כ חשיב גדלו ברשות ישראל דממנ"פ יהי' לאחד. וכמו תרומה קודם שבא ליד כהן חשיב ממון כהנים והגוזלו חשיב גוזל השבט. וכן לקט שכחה ופיאה ממון עניים. ובזה יתיישב קושיית הט"א (דף י"ג:) שהקשה איך עומר בא בשביעית הא לא הוי קצירכם שהכל הפקר. ותירץ דכתיב לדורותיכם ולפמ"ש א"צ לזה כיון דהוי הפקר רק לישראל חשיב קציר ישראל: ה איברא א דבת"כ הובא ברש"י פירוש החומש ולשכירך ולתושבך אף הגוים. ואף דבקרא דוהי' לכם לאכלה בת"כ לכם ולא לאחרים פי' בק"א שלא יאכיל לנכרי. וכן איתא בתוספתא פ"ה דשביעית שלא יאכיל לכותי. והיינו דחשיב הפסד כשמאכיל לנכרי כמו שאסור להאכיל לבהמה שביעית מאכל אדם. ומ"מ אם הבהמה באה מעצמה תחת התאנה א"צ למנעה כמבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות שמטה ויובל הלכה ה' וה"נ לענין נכרי להאכיל לנכרי חשיב הפסד ואסור. ואם הנכרי לוקח מעצמו שפיר דמי והוי הפקר לדידי'. וליתי' לדברי הט"א שכתב דהוי הפקר רק לישראל: ו) אך ברמב"ם סוף פ"ד מבואר שהי' מושיבין שומרים שלא יבוזו הגוים פירות שביעית משמע דאינו הפקר רק לישראל כדברי הט"א. וצ"ל דט"ס בת"כ וצ"ל לגרים היינו לגרים תושבים וכן הוא ברש"י פי' החומש. אך מ"מ אכתי לא חשיב קציר של ישראל כיון דהוי הפקר גם לגרים תושבים. והא דעומר בא בשביעית צ"ל משום דכתיב לדורותיכם. וא"כ בנ"ד לענין ביכורים גדל בהפקר פטור וכנ"ל. ואפי' אם הי' הדין דהוי הפקר רק לישראל. ונאמר שזה הטעם שעומר בא בשביעית דחשיב קציר ישראל. מ"מ הכא גדל בפטור כיון דכל אדם שיזכה בו חוץ מבעלים יפטור דאין הקרקע שלו: ז) אך י"ל לשיטת רש"י בביצה דממלא ביו"ט מבור הפקר כרגליו דיש ברירה שמתחילה הי' מוכן לו וכאילו זכה בו מע"ש. וה"נ למ"ד יש ברירה דחשיב כאילו גדל ברשותו. אך התוס' פרק מי שהוציאוהו חלקו על זה שהם כתבו הטעם דקונה המים שביתה אצלו ביו"ט. ואף לדעת רש"י אינו מוכרח אם נאמר כן לענין ביכורים ולענין הלכה אין נ"מ דקי"ל בדאורייתא אין ברירה: ח) אך מה שרצה כת"ר לומר טעם לפטור שביעית מביכורים כיון דאי מיטמא בת שריפה היא שהרי בחלה צריך קרא לחיוב ובביכורים דליכא קרא פטור. תמיהני אם בהחפזו לא עיין סוגיית הגמ' במקומו דהקשה הש"ס על פטור מבכורה ונילף מחלה דגלי קרא דחייב. ומשני התם עיקרו לאכילה ובכור עיקרו לשריפה. וא"כ ביכורים שפיר ילפינן מחלה לחיוב ועוד דיכול להביא פירות שלא הוכשרו. והואיל אי