אבני נזר יורה דעה תפא

ממילא העבד ג"כ אין בו לאו דזרות ואוכל לכתחילה. ואף שהרב אינו אוכל אין זה משום זרות. רק שאין יכול לאכול מחמת אריא דרביע עלה ערלות וטומאה. והוא כמו כל פומי' דכאיב לי' שבש"ס שאינו יכול לעשות. ואם הי' עושה הי' טוב. ה"נ אינו יכול לאכול ואם הי' אוכל הי' נחשב אכילת כהן תרומה כיון שלא בטלה ממנו אכילת תרומה שיאכל אח"כ ולא חשיב זר כנ"ל: ח) מעתה ניחא פירוש רמב"ם בפי' המשניות אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייב קרן וחומש לר"מ דנחשבת זרה הואיל ובטל ממנה אכילת תרומה. והרע"ב והרא"ש כתבו פסולי קהל לבד והשמיטו אלמנה גרושה וחלוצה לכהן. י"ל דס"ל הלכה כרבא מדאורייתא מיכל אכיל וכן פסק יש"ש] דאין בה איסור זרה אף דנתחללה מ"מ בעלה לוקח ממנה איסור מה שאינה כהנת ואין בה איסור זרות וא"כ קרן וחומש מה עבידתי'. ע"כ פירש"י פסולי קהל ואין בעלה כהן כלל. ובעצמותה הא זרה היא כבש"ס בכורות הנ"ל ע"כ חייבת קרן וחומש לר"מ: סימן תמב א) יבמות (דף ס"ו:) תוד"ה עבדי צאן ברזל תימה לר"י כו' דיוצאין בשן ועין לאיש דחשיב כספו כי היכי דחשיב כספו לענין תרומה. לולי דבריהם הי' נ"ל פשוט דמ"מ אין בכח הבעל לשחרר העבדים כמו שאינו יכול ליקחם לעצמו ובע"כ מחויב להשיבם לה. וע"כ לא יצאו בשן ועין לאיש אם יהי' הדין עמה. ושפיר מסייעא לרב אמי דהדין עמו: ב' בא"ד ועוד הקשה הר"מ הכהן, דמי לא מודה רב יהודה דמחוסרי גוביינא וא"כ ברשותי' קיימי ושיחרור מפקיע מידי שעבוד וה"ה שן ועין לכאורה י"ל לפמ"ש תוס' גיטין (מ"א.) להקשות נימא למפרע היא גובה אצטלא כיון שאין יכולים היורשים לסלקה בזוזי. וכיון דלמפרע הוא גובה אינו מפקיע מידי שיעבוד. ותירצו כיון שיכולים למכרה דבדיעבד מהני מכירתם דומה למצי לסלוקי בזוזי דלא אמרינן למפרע הוא גובה. וע"כ בעבדים דכמקרקעי דמי ולא מהני מכירתם ואף לאחר מכירה הוא גובה אותם שוב למפרע הוא גובה: ג) אך באמת ז"א דתוס' לא הקשו כן רק באצטלא דלאחר מיתה ויכולה לגבותה אבל לא מחיים דאינה יכולה לגבותם. ומי יימר שיבא לכלל גביי' שמא תמות תחילה ע"כ עכשיו בחזקתו הם עומדים וזכותה אינו רק שיעבוד. ושפיר הקשו התוס'. ותי' הר' שמואל דדייק מדתני אבל לא לאשה דלאחר מיתה. וכוונתם דאז תוכל לגבותם ולמפרע הוא גובה. כן נ"ל פשוט בכוונתם. ובספר אבני מלואים ראיתי שתירץ קושיית תוס' כמו שרציתי לומר לכאורה. ותירוץ הר' שמואל כתב שלא הבין ולפענ"ד ברור כמ"ש: ד) ולעיל בסוגיא דר' אמי הוכיח דהדין עמו מדיאכלו בתרומה. ולכאורה תמוה דאפי' הדין עמה הא מחוסר גוביינא והגוף שלו. אך צ"ל כנ"ל דאיך יאכלו לכתחילה שמא ימות או יגרשנה ותגבה אותם ונאמר למפרע הוא גובה ואכיל תרומה באיסור והנה רב יהודה מתרץ משום דמחויב בכל אחריות ונלמד מזה דאף דלמפרע הוא גובה. מ"מ כיון שעד שעת גוביינא הי' באחריות שלו נחשב של לוה. ובגמ' פסחים (ל"א.) קאמר רק לענין הקדש דלמ"ד למפרע הוא גובה המלוה יכול להקדיש ולא הלוה. רק שנחשב ממון מי שכל אחריות עליו ועדיף מגורם לממון דפליגי ר"ש ורבנן. וזה שכל אחריות עליו לכ"ע נחשב כממון מי שבאחריותו. ומכאן סיוע למ"ש ליישב קושיא הא' של תוס' באות א' דלענין למכור להקדיש אין נ"מ באחריותו וה"ה לשחרר: סימן תמג א) יבמות (ס"ז.) בת ישראל שמת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדי' בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי אמרו לו מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן ומת וכו' ובגמ' אמר ר' יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יוסי [)דס"ל עובר אית לי' זכייה] אבל חכ"א יש לו בנים אוכלין בשביל בנים אין לו בנים אוכלין בשביל אחין אין לו אחים אוכלין משום משפחה כולה ובפירוש המשניות להרמב"ם מבואר דהיינו חכמים דמתני'. ואף דחכמים דמתני' מחמירים אפי' בת כהן לכהן זה דרך קושיא על ר' יוסי אם כדבריך גם בת כהן לכהן לא תאכל אלא ודאי מדאוכלת בת כהן לכהן ש"מ דעובר אין לו קנין וא"כ אפי' בת ישראל לכהן יאכלו אך בזה לא פסק כשמואל שאוכלין בשביל בני משפחה רק צריך שיהי' לו בנים. וכן כתב ברמב"ם ועי' בכ"מ ובהגהות הב"ח על הרא"ש] וכן משמע בתוס' דהיינו רבנן דמתני' לא רבנן אחרים מדכתבו בד"ה אוכלין הוה מצי למימר דטעמא דרבנן כו' עיי"ש. ואי חכמים אחרים נינהו ואף דלא ידעינן בהו שמואל הי' יודע בהם דילמא ידע שכך אמרו אוכלין בשביל אחין. אלא ודאי רבנן דמתני' הם. וע"כ הוה מצי למימר דהוכיחו מבת כהן לכהן דאף שאינו ילוד מאכיל בעבדים ועובר במעי זרה זר לית להן. וכן משמע עוד בגמ' דמשני מי תני וקיבלו והודו לו דמסתבר טעמי' ואם הי' קבלה ביד ר' יוסי וגם מסתבר טעמי' למה יחלקו עליו אלא מחמת הוכחה דא"כ בת כהן לכהן נמי כפי' הרמב"ם: ב) ובתוס' (ס"ז.) ד"ה היינו. ורבנן הוי סברי דטעמא משום דילוד מאכיל. נראה מדבריהם דחכמים למדו מעדותו של ר' יוסי דאינו ילוד אינו מאכיל. ולפי זה לית להו לרבנן עובר במעי זרה זר הוא אין ראי' משם דאינו ילוד אינו מאכיל. אך הרי"ף כתב טעמא דר' יוסי משום דעובר במעי זרה זר הוא ואית לי' קני' ולית הלכתא אלא כרבנן דאמרי אין לעובר קני' כו' משמע דבהא מודים דזר הוא וחכמים היינו חכמים דמתני' כמ"ש בפי' המשניות להרמב"ם כנ"ל באות הקדום] וא"כ אין ראי' מעדותו של ר' יוסי דאין ילוד אינו מאכיל דלא כתוס' הנ"ל: ולאחר העיון י"ל דשיטת הרי"ף עם שיטת התוס' אחת הנה. דהנה צריך להבין הא דעובר במעי זרה זר הוא. ולכאורה הטעם משום דנגרר העובר אחר האם. והרי האם גופה אוכלת