אבני נזר יורה דעה תעט

שאין בו חיוב ולא מצטרפי כעין סברת רשב"א הנ"ל. ויש לחלק משום שבידו לתלוש. ושאני הא דרשב"א שלא הי' בעולם כלל ולא מהני בידו כדמשני הש"ס בפרק האומר גבי שפחה דלא מהני בידו לשחרר דמעיקרא בהמה. כ"ש היכא שאינו בעולם כלל: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן תלח ב"ה ה' בא תרנ"ד פה סאכטשאב. שלום וכל טוב לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול חו"ב צנמ"ס כש"ת מוהר"ר יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין. א) אשר פשט ספק שלי באכל ביכורים אם התשלומין נעשין ביכורים או תרומה לבד. מירושלמי שנסתפק באכל ביכורים אם יכול להפריש במחובר משמע שנעשה ביכורים. דאי תרומה לבד מהכ"ת לומר שיחול במחובר. יפה אמר: ב) אולם הרמב"ם לא הביא דברי הירושלמי אלו עוד נשמע מהירושלמי הנ"ל שנסתפק באכל חלה אם יכול לשלם מתבואה שלא הביא שליש. משמע שאם אכל חלה התשלומין חלה. ולפי זה אינו יכול לשלם רק עיסה או פת. ואלו הלכות גדולות למה השמיטם הרמב"ם. ובגליון כתב שצריך עומק דברי השמיטה: ג) ולי נראה דגמ' דידן מנחות (ע'.) דדחיק לאשכוחי תרומה במחובר בשבולת טבל שמרחה בכרי ושתלה וקרא עלי' שם תרומה במחובר. והנה בביכורים עצמם לא משכחת לה במחובר שאין חייבים עליהם עד שיראו פני הבית. ואפי' להרמב"ם דס"ל שיראו תוך ירושלים. הלא אין עושין פרדיסות בירושלים. אך אם יכול לשלם במחובר. הא משכחת לה בתשלומי ביכורים ואפשר דלא שייך בזה תירוץ הגמ' דבטלה דעתו דס"ל דוקא גחין אין דרך. אבל ביכורים פירות האילן גבוהים מן האדם שפיר הדרך לאכול במחובר. מזה הוכיח הרמב"ם דלא מהני במחובר. אבל מ"מ מה דמשמע בירושלמי שהתשלומין ביכורים אין סתירה לזה מגמ' דידן: ד) אך לדעתי אין זה ראי'. שהרי גם בחלה דהיינו תרומת עיסה, ושם אין שום נ"מ בין תרומת עיסה לתרומת גורן. רק משום דאכל תרומת עיסה דישנו בתרומה שלא הביאה שליש. יכול לשלם גם מזה. דראוי להיות קודש שאכל. כמו כן בתרומת מחובר כיון שחלין במחובר יכול לשלם ג"כ במחובר אף שאין בתשלומין חומר ביכורים שלא יהי' נאכלין רק תוך החומה: ה) ויש בזה סברא גדולה. שהרי עבירת הזר באכילתו. אינו מפאת שיש בהם איסור אכילה חוץ לחומה. רק מפאת איסור זרות שבו. ע"כ א"צ רק שיהי' התשלומין תרומה. מ"מ כיון שתרומה שאכל חלה במחובר יכול לשלם ג"כ במחובר: ו) ולי יש ראי' מהא דתנן במעילה התרומה והביכורים מצטרפין לחיוב קרן וחומש. ואם האוכל ביכורים תשלומיו ביכורים. האוכל חצי זית מזה וחצי זית מזה. יהי' התשלומין חציו תרומה וחציו ביכורים. ואיך מצטרפין בכהאי גוונא. הלא כל שאין טומאתו שווין אין מצטרפין. כגון חצי זית מת וחצי זית נבילה אין מצטרפין אף לטומאת ערב. ה"נ חיוב תשלומי תרומה וחיוב תשלומי ביכורים שזה חיוב תרומה וזה חיוב ביכורים לא יצטרפו אף לחיוב תרומה. אלא ודאי גם תשלומי ביכורים אינו רק תשלומי תרומה וחיובם שוה. וכמדומה לי שראי' זו חזקה ממשמעות מירושלמי: ז) ומה שכבודו כתב לדחות הראי' שכתבתי ממתניתין הנ"ל. מהא דקדשי בדק הבית וקדשי מזבח מצטרפין אף דזה הולך לבדק הבית קדושת דמים. וזה למזבח קדושת הגוף. ליתא דהוא משלם רק קדושת דמים. ומה שהגזבר יקנה אח"כ מזה קרבן אינו נוגע לחיובו. זולת זה אין שום חילוק בין קדושת בדק הבית לקדושת מזבח כיון ששניהם קדושת דמים משא"כ תרומה וביכורים. ובודאי הכפרה רק במה שהתשלומין נעשין קודש. וכיון שזה נעשה תרומה וזה ביכורים שני חיובים הם. וזה פשוט לדעתי. מ"מ מירושלמי שכתב כבודו משמע קצת להיפוך. והדבר צריך עוד עיון ובירור: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן תלט ב"ה אור ליום ג' נח תר"ס לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וכל טוב לכבוד אהובי חתן אחותי הרב הגדול המפורסים חריף ובקי כש"ת מוהר"ר יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק. א) במה שהוקשה לך בדברי רש"י סוף פרק אלמנה לכהן גדול דבת כהן מעוברת מישראל משלמת קרן וחומש. הא זה היפוך משנה דתרומות (פ"ז מ"ב.) בת כהן שניסת לישראל אפי' לר"מ אינה משלמת קרן וחומש כיון שראוי לחזור לבית אביו לאו זרה היא. ולר"י דקי"ל כוותי' אפי' בנתחללה אינה משלמת קרן וחומש דלאו זרה מעיקרא: ב) אכתוב לך מה שרשמתי בגליון מכמה שנים וז"ל עי' דתרומות מ"ב כריתות (ז'.) ועיין סנהדרין (פ"ג) מחוסר בגדים חשיב זר. ולקמן סוף פרק יש מותרות מעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא ודו"ק: ג) שוב מצאתי בס' פרשת דרכים דרך מצוותיך סוף ח"ג הניח דברי רש"י אלו בצ"ע ממשנה דתרומות הנ"ל. ובמה שרשמתי מיושב. דברי דודו דו"ש וש"ת מצפה להרמת קרן ישראל ברו"ג בכלל ובפרט: הק' אברהם סימן תמ להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ג' חיי נשיש לפ"ק פה סאכטשאב. א אשר ישבתי דברי רש"י סוף פרק אלמנה דחשיב זרה מעיקרא משום שכמו שהיא עכשיו מעוברת גופא מליא והא לא הי' לה היתר מעולם. ודומה למחוסר בגדים דחשיב זר אף שכבר הי' לבוש בגדים ולא אמרינן לאו זר מעיקרא. ע"כ משום דכמו שהוא עכשיו בלא בגדים לא הי' כהונתו מעולם. וה"נ