אבני נזר יורה דעה תעח

תרומת עצמו משלם קרן לעצמו. הנה שאין תשלומי תרומה מצד הכהן בעליו רק התשלומין הם לשמים מצד שהתשלומין חולין מתוקנים נעשין תרומה. ומה יועיל אמירת הכהן: ב) אך יש לעיין דהנה בת"כ פליגי רבי וראב"ש דראב"ש אומר הרמתו מקדשתו ורבי אומר נתינתו מקדשתו ומסתמא קי"ל כרבי מחבירו. וכיון דנתינתו לכהן מקדשתו י"ל דאזלינן בתרומה שהוא שוה לכהן. אך לכאורה קשה על זה מהא דכתבו התוס' באלו נערות בהא דספק זר ספק כהן שאכל תרומה אינו משלם קרן וחומש. והקשו התוס' כיון דכפרה היא לחייבו מספק. ותירצו דכפרה תלוי' בהפרשה ומפריש לכפרה אבל אינו נותן לכהן. וכיון דאין מתקדש להיות תרומה קודם נתינה איך מתכפר. ולכאורה הוא תמוה גדולה: ג) אך הדבר נכון עפ"י הסוגיא ספ"ק דבכורות המפריש פדיון פטר חמור ומת ר"א אומר חייבין באחריותו. מת פ"ת [פירש"י לאחר שהפריש הפדיון ועדיין לא נתנו לכהן רא"א יקבר ומותר בהנאתו של טלה [פירש"י הואיל והוא חייב באחריות הטלה כמאן דלא אפריש דמי ומותר לישראל בהנאת הטלה כמו שלא הופרש] ומבואר דלא חל הפדיון עד שעת נתינה לכהן. ובגמ' מודה ר"א בישראל שיש לו ספק פ"ח בתוך ביתו שמפריש עליו טלה והוא שלו. ומוכח דכי אמרינן דלא חל הפדיון עד שעת נתינה הוא רק היכא שמחויב בנתינה. אבל בספק דאינו מחויב בנתינה חל הפדיון בשעת הפרשה. וה"נ בתשלומי תרומה דוקא בודאי שמחויב ליתן אינו מתקדש עד שעת נתינה. אבל בספק שאינו מחויב בנתינה שפיר הפרשתו מקדשתו: ד) העולה מזה דעצם הכפרה והקידוש הוא ע"י הפרשה. והיכא דמחויב בנתינה הנתינה מעכב. ודומה לאימורי קדשים דהיכי דאיתנהו מעכבי. ואי נטמאו או אבדו מותר בזריקת דם לבד. ועי' פרק מצות חליצה. וע"כ כי היכי דאימורים לא חשיבי מתירים משום דכי ליתנהו לא מעכבי וכמ"ש התוס' זבחים (מ"ג) בד"ה והלבונה. ה"נ לא אזלינן בתר נתינה לכהן ולא מהני אמירת הכהן לדידי שוה לי. ואפי' בחומש דהא ספק זר שאכל תרומה אף חומש אינו נותן לכהן רק מפריש לבד. ע"כ הפרשה עיקר כנ"ל ולא אזלינן בתר נתינה: ה ועוד אין לדמות תשלומי תרומה דכפרה לפדיון הבן דממונא. דהא בעדים זוממין משלשין בממון ואין משלשין במלקות ומשום דממון מצטרף גבי מקבל ואילו בכופר ב"ק (מ'.) שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרים. האי חצי כופר והאי חצי כופר כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר (ופסק הרמב"ם דמשלם האי כופר והאי כופר] וקשה לשלם האי חצי כופר והאי חצי כופר ויצטרף גבי מקבל להיות כופר שלם. וצ"ל דשניא כפרה דלא אזלינן בתר מקבל רק בתר נותן דמתכפר בחסרון ממונו. וע"כ דוקא פדיון הבן דממונא. [ובספק אינו משלם לכהן ופטור מפדיון לגמרי] מהני אמירת הכהן לדידי שוה לי. ואף דלנותן לא שוה. בתר מקבל אזלינן. וגבי מקבל איכא חמש סלעים. וכן בקידושי אשה שנסתפק הר"ן אי מהני אמירתה לדידי שוה לי. משום דבקידושין בתר מקבל אזלינן כמבואר בתוס' קידושין (ז'.) בד"ה שתי בנותיך. אבל תשלומי תרומה דלכפרה. בתר נותן אזלינן כנ"ל. ואינו מועיל מה ששוה אצל הכהן: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן תלז ב"ה ג' ויק"פ תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וישע רב לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול מעוז ומגדול פאר הדור כקש"ת מוהר"ר יעקב נ"י לאנדא האבד"ק נאשעלסק. א) מה שהקשה מעכ"ת במעילה (י"ח:) בהא דיליף חטא חטא מתרומה מה חטא האמור בתרומה בתלוש מן הקרקע ופירש"י דתרומה אינו נוהג אלא בתלוש דכתיב ראשית דגנך. והקשה כ"ת לדעת הרמב"ם דהא דביכורים חייבים עליהם משיראו פני הבית היינו משבאו לירושלים לפנים מן החומה. וא"כ משכחת שהפריש ביכורים מאילן העומד בירושלים במחובר. לא ידענא מה קשיא לי'. דהא בב"ק (פ"ב.) אין נוטעים גנות ופרדסים בירושלים. אך לעיקר הדין נ"ל דאפי' הי' אילן בירושלים אין מביאין ממנה ביכורים כיון דקי"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. והנה כל ישראל שותפים בו ולא מטי שוה פרוטה לכל חד. ויש לדמותה ג"כ לקודם כיבוש וחילוק דאין חייבים בביכורים. וירושלים לעולם קודם חילוק הוא: ב) ומה שהוקשה למעכ"ת למה לא פירש רש"י כפשוטו דבשעת אכילה תלוש הוא. הנה במנחות (ע'.) בעי ר' אבהו שבולת טבל ששתלה וקרא עלי' שם במחובר מהו כי קרא לה שם קדשה לה. או דילמא כיון דשתלה פקע טיבלא מינה. אמרי לי' רבנן לאביי א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותניא לא מצינו תרומה במחובר לקרקע. והגאון ר' ישעי' פיק ז"ל כתב שלא מצא זה בשום מקום במשנה או בברייתא. ואני לפי דרכי ציינתי בהגמ' שלי שהוא ברייתא דמעילה הנ"ל. והנה קושיא של כת"ר הוא מעין תירוץ הגמ' שם כי תניא ההוא לענין חיובי מיתה וחומש. דאי תליש ואכיל לה תלוש הוא ואי גחין ואכיל לה בטלה דעתו אצל כל אדם. ויען הני רבנן פירשו הברייתא כפשוטה דלא משכחת תרומה אלא בתלוש. ע"כ פירש רש"י הברייתא כן: ג ובאמת לכאורה קשה על הגמ' דהוצרך לומר דאי גחין בטלה דעתו. תיפוק לי' דאפי' גחין סוף סוף בשעה שבא לבית הבליעה תלוש הוא. ואולי הוצרך לתרץ כן לר"א פ"ח דתרומות משנה ב' שאם בא לפיו בהיתר יבלע. א"כ אי גחין ואכיל מחויב מצינו חיוב תרומה במחובר שאם לא הי' חיוב במחובר הרי בא לפיו בהיתר: ד) עוד יש מקום עיון בש"ס הנ"ל מרשב"א קידושין (מ"ח:) בד"ה מר סבר אין לשכירות אלא לבסוף שכתב שכיון שבשעה שנתן חצי פרוטה ראשונה עדיין לא הי' בעולם חצי פרוטה שני' לא מצטרפי. א"כ משכחת לה שתלש בידיו כחצי זית ואכלו וחזר ותלש בידיו כחצי זית ואכלו דחייב. ומצינו חיוב במחובר שאם לא הי' חייב במחובר לא הי' מצטרפים. שבשעה שאכל כחצי זית ראשון עדיין כחצי זית שני מחובר הי'