אבני נזר יורה דעה תעה

לאכול בלא חלה דלא חל הירושה אח"כ על מה שכבר אכלו רק על מה שיש בשעת כיבוש. ואם כן שפיר י"ל כנ"ל: סימן תלד א) ביבמות (פ"ב:) בתוס' ד"ה ירושה ראשונה שאל הר"ש מאניוב את ר"י דהכא קאי ר' יוחנן כר' יוסי דקדושה ראשונה ושני' יש להם דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא ובפרק השוחט והמעלה סבר ר' יוחנן המעלה בזמה"ז חייב דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא. ומחלקים התוס' בין קדושת הארץ בין קדושת ירושלים והבית. דהארץ לא קידשה לעתיד לבא. אבל קדושת ירושלים והבית קידשה לעתיד ועיי"ש שהביאו הרבה ראיות לזה: ב) ודבריהם נעלמו ממני דהנה בערכין (ל"ב:) בפלוגתא אם בתי ערי חומה שמימות יהושע קידשה לעתיד לבא ומ"ד לא קידשה מייתי ראי' מדכתיב על הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו. ואידך כיון שירשו אבותיך ירשת את. הרי דקרא דמייתי לה ר' יוסי לענין ירושת הארץ מייתי לה בערכין לענין בתי ערי חומה. ולמ"ד ירושה שני' יש להם אף בתי ערי חומה צריכין קידוש מחדש. ואידך מ"ד ס"ל כיון שירשו אבותיך ירשת את וא"צ לקדש מחדש ואף קדושת הארץ לא כלתה: והנה בשבועות (ט"ז) ובמגילה (י') קאמר הש"ס כתנאי אם קדושת מקדש וירושלים נתקדשו לעתיד לבא כתנאי דבתי ערי חומה דלמ"ד ראשונות בטלו משבטלה הארץ אף ירושלים ומקדש בטלה. וא"כ מוכח דמ"ד קדושת הארץ בטלה דס"ל קרא דירשו אבותיך וירשתה שתי ירושות הן. ס"ל נמי בתי ערי חומה לא נתקדשו לעתיד לבא כההיא דערכין. וממילא אף מקדש וירושלים לא נתקדשו לעתיד לבא כההיא דשבועות ומגילה: ד) ולולי דברי התוס' הי' נראה לי בזה לחלק בין קדושת א"י וערי חומה וירושלים ובין מקדש. דהנה סוגיות הש"ס דשבועות ודמגילה סותרות לסוגיית הש"ס דזבחים דף (ק"ז.) שהביאו התוס' בכאן. דבשבועות ובמגילה כדבעי לאתויי ראי' מדר' אליעזר דכשהי' בונין בהיכל עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה דלא קידשה לעתיד לבא דחי דילמא לצניעותא בעלמא. ושוב מייתי ראי' מדמ"ד בבתי ערי חומה דלא קידשה ולא נדחה ובזבחים הביא ג"כ הראי' מר' אליעזר וכו' ודחי כנ"ל ושוב לא הביא ראי' מבתי ערי חומה. והדבר לכאורה יפלא. ואשר אחזה ליישב בזה. דהנה התוס' בזבחים הקשו דאמאי לא הקשה הש"ס לר"ל דס"ל המעלה בזה"ז בחוץ פטור דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ממתני' דקדושת ירושלים אין אחרי' היתר וכן הקשו בשבועות עיי"ש. ואמנם לשיטת רבינו חיים שהביאו התוס' במגילה דמסקנת הש"ס דלא כר' יצחק. דאמר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית בזמה"ז. אלא דאפי' למ"ד לא קידשה לעתיד לבא מ"מ נאסרו הבמות דכולי עלמא מודו דקדושת ירושלים אין אחרי' היתר רק למ"ד קידשה מותר להקריב במקדש ולמ"ד לא קידשה גם במקדש אסור להקריב אבל בבמה לכ"ע אסור. וא"כ לק"מ לר"ל דממתני' דאין אחרי' היתר אין ראי' כלל דקידשה לעתיד. דאף דלא קידשה מ"מ אין אחרי' היתר. ומ"מ המעלה בזמה"ז פטור כיון דאינו ראוי לפתח אוהל מועד דאף במקדש אסור להקריב וכמו המקריב חובות בזמן גלגל דפטור מהאי טעמא כבש"ס זבחים. ובזה מיושב אף קושיית התוס' בשבועות וק"ל. ה' והנה בסברת התוס' דשמעתין לחלק בין קדושת הארץ לקדושת ירושלים. ולפענ"ד נראה בזה דירושלים דינו כדין ארץ בזה. דהנה בזבחים (דף נ"ה.) ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור וכי ראשונים בטומאה אוכלים אלא טהור מכלל שהוא טמא טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב ואיזהו זה מתנה ישראל. פירש"י זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים ועיי"ש: ו) והנה הדבר פשוט דמה שאינם נאכלים בערי חומה שטהור מטומאת מצורע כדתנן בכלים (פרק א'.) ערי חומה מקודשות הימנה שאין מצורעים נכנסים לשם. ובהר"ש מספרא דיהושע קידש כל ערי חומה בקדושת מחנה ישראל משום דנפסלין ביוצא משיצאו מירושלים ומע"ש דהוקש למעשר בהמה זבחים (דף קי"ט) ועוד דבקרא כתיב כי אם אל המקום אשר יבחר וגו' והבאתם שמה וגו' ומעשרותיכם וגו' ומ"מ למדנו דמה שנאכלין קדשים ומע"ש בירושלים היא מחמת שתי קדושות. קדושה אחת שהיא מחנה ישראל כמו שאר עיירות מוקפות חומה. והשנית מחמת שהיא קרובה למקדש ומקיפתה וכן מחנה ישראל שבמדבר ודו"ק: ז) וא"כ כיון דבש"ס ערכין מדמה קדושת הארץ לקדושת ערי חומה ולמ"ד קדושת ארץ בטלה קדושת ערי חומה נמי בטלה ובטלה קדושת מחנה ישראל שבערי חומה. ה"ה דבטלה קדושת מחנה ישראל שבירושלים. והרמב"ם סוף פ"ו מהלכות בית הבחירה חילק בין קדושת מקדש וירושלים בין קדושת שאר א"י דקדושת מקדש וירושלים משום שכינה ושכינה לא בטלה כו' עיי"ש. ולפענ"ד קדושת ירושלים משום שהוא מחנה ישראל כמו מחנה ישראל שבמדבר וכנ"ל מש"ס זבחים (דף נ"ה.) וא"כ כשגלו ישראל בטל קדושת ירושלים: ח) וע"כ מוכיח בשבועות למ"ד בטלו ערי חומה בטל נמי קדושת מחנה ישראל שבירושלים. ואיך קידש עזרא ירושלים למ"ד בכל אלו תנן. וע"כ באחת מכל אלו תנן ועזרא קדושי קדיש אף דלא הוי אורים ותומים. ובמגילה שפיר משני לשינויי דר' יצחק. דלמ"ד בטלו ערי חומה כיון דבטל נמי מחנה ישראל שבירושלים הוה לי' כגלגל וכדתנן בזבחים (קי"ב:) באו לגלגל הותרו הבמות. ופי' הרע"ב משום דבטלה מחנה ישראל וקרא כתיב אשר ישחט שור או כשב במחנה. וכיון שבטל מחנה ישראל הותרה שחוטי חוץ. וה"נ כיון שבטל קדושת ירושלים ובטל מחנה ישראל מותר להקריב בבית חוניו: ט) אבל בזבחים דקאי לפי מה דמסיק במגילה דלא כר' יצחק דאפי' למ"ד לא קידשה לעתיד לבא במות אסורין משבאו לירושלים. א"כ שפיר מחייב ר' יוחנן המעלה בזמה"ז דבמות לא הותרו. ואי דאינו ראוי לפתח אוהל מועד הא קדושת המקדש לא בטל