אבני נזר יורה דעה תעו

וראוי לפתח אוהל מועד. ובמות לא הותרו משבאו לירושלים אפי' הי' כל המקדש בטל כדברי רבינו חיים הנ"ל. כ"ש בהבטל מחנה ישראל בלבד. ולא דמי לגלגל שהי' קודם ירושלים. אבל במגילה לר' יצחק דאחר שבאו לירושלים בהתבטל הקדושה דינו כקודם שבאו. שפיר מייתי מדבטלו ערי חומה וה"ה מחנה ישראל שבירושלים הותרו הבמות כמו בגלגל ודו"ק היטב: הן אמת דעל מה שכתבתי דבש"ס שבועות מוכיח דאל"כ במה קידש עזרא ירושלים. יש לעיין לפי דברי התוס' שבועות (דף ט"ו.) בד"ה דקדשה לה ראשון. וא"ת אדרבה ראשונה נמי תאכל דכל זמן שלא קדשה העיר אעפ"י שקידשה העזרה נאכלין קדשים בכל הרואה כדתנן בפרק בתרא דזבחים בשילה ונוב וגבעון שנאכלין בכל הרואה לפי שאין חומת העיר קדושה ועיי"ש שתירצו דמכיון שהלכה התודה כל שהיא הוי לה יוצא במקום שמהלכת] וא"כ י"ל דעזרא לא קידש בתוך חומת ירושלים וממילא נאכלין בכל הרואה). ומ"מ חוץ לחומה אסור דקדושת ירושלים מצד שהיא סמוך למקדש נשארה במקומה. וע"כ ממנ"פ מותר לאכול תוך החומה דקדושת מקדש שיש בירושלים נשארה מכבר וקדושת מחנה ישראל שבטלה חזרה בלא קידוש כמו בשילה ונוב וגבעון שנאכלין בכל הרואה בלא קידוש. וחוצה לה אסור דקדושת מקדש נשארה כשהי' רק תוך החומה: יא) ומכל מקום לפי מה שפירש"י בערכין דערי חומה ג"כ מקדשין בשתי תודות ובשיר כמו מקדש וירושלים ניחא. דמוכח דבאחד מכל אלו תנן דאם בכל אלו איך קידש עזרא ערי חומה. ובטורי אבן על מס' מגילה הקשה על רש"י איך יכול לקדש ערי חומה בתודות הא בעינן דבר הנאכל בה [וכשיוצא ממנה נפסל] ואין תודה נאכלת בערי חומה. ולפמ"ש ניחא דמ"מ קדושת מחנה ישראל שיש בערי חומה. צריך לתודה וחשיב שפיר נאכל בה מה שנאכל במחנה ישראל וערי ישראל קדושת מחנה ישראל בהן וע"כ מהני תודה לקדש מחנה ישראל. ולפמ"ש דלמ"ד קדושת א"י בטל קדושת ירושלים נמי בטל ניחא הא דמוכח בביצה דלר' יהושע בטלה קדושת הארץ ואעפי"כ סובר מקריבין אעפ"י שאין בית אוכלין קדשים קלים ומע"ש אעפ"י שאין חומה דנאכלין ממנ"פ כנ"ל כמו בשילה ובנוב וגבעון: יב) אולם מה שהקשו לר"ל מזבחים לא יתיישב בזה שהרי שם מיירי שחרב הבית וליכא מחנה ישראל כלל בירושלים ואינו דומה לשילה ונוב וגבעון שישראל סביבותיהם אבל משחרב הבית ליכא מחנה ישראל וקו"ח מגלגל דלא חשיב מחנה ישראל כיון שישראל נפוצים בכל א"י. וא"כ איך יאכלו קדשים קלים. דאין לומר שנאכלין כמו בגלגל דגלגל שאני שהותרו הבמות. משא"כ משחרב הבית דלא הותרו הבמות כיון דקידשה. ועוד דלשיטת ר' חיים קיימינן דאפי' לא קידשה לא הותרו כנ"ל. איברא דהא לק"מ לפמ"ש לעיל [סימן תל"ב אות ב'] דר"ל מודה דלא בטלה קדושת הארץ לר' יוסי ושם לר' יוסי קיימינן עיי"ש: יג) ודאתאן עלה לדברי התוס' נבאר דבריהם. דלכאורה דבריהם תמוהים במה שכתבו דבנוב וגבעון קדשים קלים נאכלין בכל הרואה ומשנה שלימה שנינו בנוב וגבעון קדשים קלים ומע"ש נאכלין בכל ערי ישראל. אמנם דבריהם נכונים. והנה רש"י פירש קדשים קלים בכל ערי ישראל בכל מקום שהוא עושה במה ומקריבין. ולכאורה גם דבריו תמוהים דמ"מ מנ"ל דקדשים קלים שהקריבו במשכן יאכלו בכל ערי ישראל. דאין לומר דילפינן מבמה קטנה. שהרי כמה חילוקים נשנו במשנה בין במה קטנה לגדולה. אך נראה דרש"י מפרש קדשים קלים בכל ערי ישראל דקאי באמת על קדשים קלים שהקריבו בבמה קטנה. ומה שהכריחו לזה נראה. דהנה בש"ס שם הקשה דנייתי מע"ש לנוב וגבעון וניכלינהו התם. ומשני משום דהוקש למעשר בהמה דחובה היא ואינה נקרבה בנוב וגבעון. ולר"י דאמר חובות קרבין בבמה גדולה. ה"נ דאף מע"ש מעלין לנוב וגבעון. ואי קדשים שהקריבו בבמה נאכלין בכל ערי ישראל כ"ש מע"ש. ואמאי צריך לאוכלן בנוב וגבעון דוקא. ומזה הוכיח רש"י דמתני' בקדשי במה קטנה דוקא ומשום דקריבין בכל מקום ע"כ נאכלין ג"כ בכל מקום. משא"כ מע"ש שמצותן האכילה לבד וחייבה תורה לאוכלן בירושלים גם בנוב וגבעון חייב לאוכלן שם. וזה כונת התוס' ג"כ דבנוב וגבעון נאכלין בכל הרואה היינו קדשים שהוקרבו במשכן [היינו במה גדולה] דודאי נאכלין בכל הרואה דאי אפשר ליתן להם מקום אחר. וע"כ פריך הש"ס מע"ש נמי נסקינהו להתם וניכל בכל הרואה. ווש ברור בדבריהם: יד) איברא דק"ל טובא בדבריהם דא"כ הא דאמר בהזהב (דף נ"ג:) היכא דנפלו מחיצות אסור לאכול מע"ש שהעלה לשם. והא כיון דליכא חומה מותר לאכול בכל הרואה כיון דבטלה קדושתה בנפילת החומה וכמו בימי עזרא שהקשו התוס' שאכלו שניהם עי' הגה"ה לעיל לאות י'] כיון שבטלה הקדושה שהי' מכבר. דאין לומר דאתיא כמ"ד קידשה לעתיד לבא או דאפי' למ"ד לא קידשה היינו דוקא כשחרב הבית. אבל בנפילת החומה לבד לא בטלה קדושתה. דא"כ תאכל אפי' אין חומה. דהא למ"ד קידשה לעתיד לבא אעפ"י שאין חומה אוכלין קדשים קלים ומע"ש כמפורש בדברי ר' יהושע: טו) ואולי י"ל דלעולם התם כמ"ד לא קידשה לעתיד לבא ומ"מ בנפילת החומה לא נפקע קדושתה כיון שבידם לבנותו. ודוקא בחורבן הבית נסתלק הקדושה שיד או"ה תקיפה על עצמן. ומ"מ אסור לאכול עד שיבנה החומה. ודוקא למ"ד קידשה לעתיד לבא אף שאין בידם לבנות מותר לאכול אף קודם שבנה החומה. אבל למ"ד לא קידשה אף שלאחר שנבנה ודאי א"צ לקדש מחדש. ולא דמי לבימי בנין בית שני דהי' צריך קידוש מחדש למ"ד לא קידשה ומ"מ אסור לאכול עד שבנה החומה וע"כ אסור לאכול בלא החומה כיון שעדיין לא נסתלקה קדושת העיר אסור לאכול בכל הרואה: טז) או י"ל בכאן דמתחילה חל החיוב דמעשר לאכול בתוך החומה אי אפשר לאוכלן אח"כ בכל