אבני נזר יורה דעה תעא

ובדישה עוד לא הובררו ובאים לעולם בתערובת לא בטל כדברי המרדכי ביבמה שרקקה דם. אבל כשניקו הכרי וחזר ונתערב בה מוץ מעט בטל לגבי רובא. וע"כ שבולת שנתערבה בתוך כרי וניקה הכרי מן המוץ שבה. אף שעדיין מעורב מוץ שבשבולת. הלא מוץ זה נתערב בה אח"כ. ובטל לגבי הכרי וכמאן דליתא ואף החטים שבתוך השבולת נטבלו: ט והנה במתני' דישראל המגלגל של גוי פטור והרא"ש דייק בתשו' כלל ב' סימן ב' דה"ה להיפוך גוי המגלגל של ישראל חייב. וכן הוכיח עוד מפיאה דכתיב ובקצרכם פרט לקצרוהו גוים ואם קצרו גוים של ישראל חייב ה"נ בחלה. וכ"כ הרמב"ן בכורות בשם הרי"ף וכ"כ הרשב"א בפסקי חלה. וכן פסק בטוש"ע סימן ש"ל. ונראה פשוט דלפוסקים אלו ה"ה מירוח גוי בשל ישראל חייב. וק"ל דבסימן של"א סעיף ז' גוי שמכר פירות לישראל אחר שבאו לעונת המעשרות ומרחן גוי ברשות ישראל פטורין מכלום. והיינו דאף דאין קנין לגוי בא"י מ"מ מירוח גוי פוטר. רק בגדלו ברשות ישראל חייב משום גזירה דבעלי כיסין. אבל בגדל ברשות גוי שוב פטור משום מירוח גוי. וקשה דמקור דין זה ברמב"ם. והרמב"ם לשיטתו דמירוח גוי של ישראל פטור. אבל הטוש"ע דפסקו בחלה גילגול גוי של ישראל חייב. גם מירוח גוי של ישראל יתחייב דגילגול בעיסה ומירוח בתבואה משמע בבכורות דחד דינא לתרווייהו וצע"ג: שם העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה. בר"ש הביא ירושלמי ר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר' זעירא ואפי' יש בישראל כשיעור יעשה קב מכן וקב מכן וקב הנכרי באמצע א"ל ר' זעירא ואינו מעורב ע"י נכרי. ס"א גידין. ונראה לפרש שתי הגירסות דהנה יש לעיין אם יחלקו ויקח הגוי באמצע וחלה בזמה"ז דרבנן [דמה"ט תני לעיל משנה ב' דמדומע פטורה מן החלה דאתי דימוע) דרבנן ומפקע תרומה בזמה"ז דרבנן כדאיתא פרק יוצא דופן] ובדרבנן יש ברירה שחלק הגוי הי' באמצע והפסיק בין שני החצאים. אך בירושלמי לקמן פ"ד מ"ג הובא בר"ש קב הכושי אינו מצרף קב הקדש מצרף. מה בין זה לזה קב הקדש ראוי לפדותה ולחייבה ע"ש וקב גוי זה שבאמצע הא אפשר לחייבו אם יקחנו ישראל ונאמר יש ברירה שהי' של ישראל. ודומה לשל הקדש ואינו מפסיק: יא) ובזה נבאר מה שאמר ר' זעירא ואינו מעורב ע"י נכרי בתמי' דכיון שאפשר לחייבו חלקו של נכרי ע"י ברירה אם יקחנה ישראל אינו מפסיק ומערב. אך זה לדעת מהרש"ל בדרבנן יש ברירה אפי' לחומרא. אך להר"ן נדרים פרק השותפין דהוא רק מספק לקולא. ובנ"ד הוה חומרא אם נאמר יש ברירה רק לקולא אמרינן אין ברירה. ע"כ אמר ואינו מעורב ע"י גידין. היינו לפי שהכל מעורב כל משהו חציו של ישראל אינו מפסיק: סימן תכו א) משנה ו' גר שנתגייר והי' לו עיסה נעשית עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר חייב ואם ספק חייב ואין חייבין עליה חומש. נסתפקתי אם צריך להפריש כשיעור. או כיון שאינו רק להפקיע האיסור סגי בכ"ש. ומדברי התוי"ט מבואר דהוא אחד מכ"ד. ועיין סוף פרק האיש מקדש ובתוס' רי"ד ועוד חזון למועד: ב' שם במשנה רעק"א הכל הולך אחר הקרימה בתנור. בירושלמי הובא בר"ש מודה רע"ק לחכמים שגלגולה טיבלה מודה רע"ק לחכמים בעיסת הקדש שגלגולה פוטרה. ואינו מובן מה נ"מ בין גלגול גוי לגלגול הקדש והרי"ט אלגאזי הניח בצ"ע: ג) ונראה ליישב דהנה במנחות (ס"ו:) המסקנא דלכלהו תנאי מירוח הקדש פוטר. ואפי' לרע"ק. עוד שם מירוח גוי תנאי. עוד שם דחלה דינה כתרומה. למ"ד מירוח גוי פוטר גילגול גוי פוטר. למ"ד מירוח גוי אינו פוטר גלגול גוי אינו פוטר. והנה ב"מ (פ"ח:) ללישנא בתרא דבחטין ושעורין דבני גורן נינהו לא בעי הכנסה לבית. והוקשה להראשונים הא דר' אושעיא דמערים על תבואתו ומכניסה במוץ שלה. ותירץ הר"ן דתרי חיובי נינהו אם דש וזרה ומירח אף בלא הכנסה לבית. או דש וזרה והכניס לבית אף בלא מירוח. אבל אם לא זרה אפי' בהכנסה לבית אינו מחויב אא"כ אם זרה בבית ומירח תיכף לאחר הוריי' דאז מתחייב משום מירוח עיי"ש. ולפי"ז מירוח הקדש דפוטר אפי' לא נכנס לבית כשהי' הקדש [כמו שיבואר לפנינו] ונכנס לבית לאחר הפדי'. דמ"מ בשעת חובתה היתה פטורה. ומירוח גוי להני תנאי דאינו פוטר נראה לי מ"מ אינו מחייב אלא דהכנסה לבית ישראל לאחר שקנאה מגוי חייבתו. ואף אם נכנס לבית הנכרי קודם הקנין. הא דירת גוי לאו שמה דירה ולא נכנס לבית דירה רק לאחר שנעשה של ישראל ע"כ חייב דמירוח גוי אינו פוטר. ואף שאינו מחייב הא הכנסה לבית לאחר הקנין מחייבו: ד) ומזה ניליף לחלה דיש בה ג"כ שני חיובים גלגול ואפי' דהא במקום שאין גלגול חייב באפי' כמו שביארו התוס' ב"מ (פ"ט.) בד"ה יצא הלש. לפי זה י"ל רע"ק סובר מירוח גוי אינו פוטר וע"כ גלגול הקדש פוטר אף שקרם בתנור ברשות ישראל. כמו במירוח הקדש דפוטר אף שנכנס לבית ברשות ישראל. ותדע דגבי עומר שלא נכנס לבית בעודה הקדש דעזרה לאו בית דירה ואעפי"כ פטור הנפדה ממעשר אף שנכנס אחר הפדי' לרשות לבית ישראל. אבל מירוח גוי דאינו פוטר והכנסה לבית ישראל אח"כ מחייבת. ה"נ גלגול גוי אינו פוטר וקרימה בתנור ברשות ישראל מחייבו. אבל אם קרם בתנור ג"כ ברשות גוי פטור ואינו דומה למירוח גוי דחייב דשאני התם דהכנסה לבית ישראל מחייבו. דמה שנכנס תחילה לבית גוי כמאן דליתא. דדירת גוי לא שמה דירה: סימן תכז א) פרק ד' משנה ב' איזה מין במינו החיטין אין מצטרפות אלא עם הכוסמין וכו'. ובר"ש דהא דתנן בריש מכילתין דכל ה' מינים מצטרפין ההיא בבלול והכא בנשוך וכו' כשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין בלולין פטורין וכו' הוסיף נשוכין וחלקן והוסיף חייבין בלולין וחלקן והוסיף פטורין מיהו תימה כשהוסיף על מה שכבר נתחייב למה לא יצטרף לחייב את התוספות וכו' וצריך לומר דהכא מיירי כשהפריש את חלתו ואח"כ הוסיף