אבני נזר יורה דעה תסד

הנכרי לגדיש קנאו לגמרי ודוחק קצת] אבל בחלה דכתיב עריסותיכם לא ממעט אלא גלגל הקדש. כן יש ליישב בהקדש. אבל במע"ש דע"כ לפרש שהוא מע"ש בשעת מירוח קשה וצ"ע: ד) שם ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. ובפי' הרמב"ם והר"ש בשם הירושלמי דר' אליעזר יליף חלה מתרומה דכתיב כתרומת גורן כן תרימו אותה ותרומת גורן פטורה מתבואה שלא הביאה שליש שנאמר תבואת זרעך שהוא נזרע ומצמיח עיי"ש. והא דלא יליף נמי לענין הפקר לפטור מן החלה. נ"ל לפמ"ש בשטמ"ק ב"ק (צ"ד) גר שמת והחזיק אחד בקמה חייב במעשר משום שנעשה שלו טרם התחיל לבוא לכלל חיוב. דהתורם במחובר אין תרומתו תרומה עיי"ש וזה פירוש דבריו. וא"כ בחלה אם זכה בה בעודה קמח דינו כמו בענין מעשר אם זכה במחובר. ואם הפקירה וזכה בה לאחר גלגול דינו כמו הפקיר לאחר מירוח לענין תרומה [ואם נתגלגלה בעודה הפקר באמת פטורה גם לרבנן כמו מירוח בשעה שהי' גוי ונתגייר. אלא שהוא רחוק שלא יזכה בה המגלגל] דכבר נתחייבה ונטבלה. ונראה דלפי מה דאיתא רפ"ג דמשנתן את המים בקמח קודם גלגול אף שלא נטבלה מ"מ אם תרם חל שם חלה. ואם זכה אז לר"א פטור: סימן תיז א) משנה ד' והמדומע פטורה מן החלה. דעת התוס' בנדה (מ"ז.) דאף החולין נעשין תרומה יע"ש. וע"כ אפי' יש שיעור בחולין פטורה. וכן מוכח בדבריהם שם. אבל הר"ש כתב דבירושלמי משמע דדוקא כשאין ה' רבעים מן החולין. וקשה לפי' הר"ש הא דתנן לקמן פ"ג מ"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור משגלגלה חייבת. במאי עסקינן אי לא הי' בה קודם שנדמעה כשיעור משגלגלה אמאי חייבת. וע"כ כשהי' בה כשיעור. ואעפי"כ עד שלא גלגלה פטורה. ובדוחק יש ליישב דלעולם שהי' בה כשיעור אלא שהיתה טבול לתרומה ועד שלא גלגלה הפריש ממנה תרומה ולא קבע לה מקום ונדמעה. או שקבע מקום ואח"כ נדמעה ובצר לה שיעורא. מ"מ פשט המשנה דאפי' יש בחולין כשיעור פטורה: ב) וליישב דברי הר"ש נראה דהנה בנדה שם פלוגתא דר"מ ור' יהודה עם ר' יוסי ור"ש דר"מ ור' יהודה מחייבים מדומע בחלה ור' יוסי ור"ש פוטרים דר"מ ור' יהודה סוברים חלה בזמה"ז דאורייתא. ולא אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה בזמה"ז דאורייתא ור' יוסי ור"ש סוברין דרבנן ואתי דמוע דרבנן ומפקע חלה בזה"ז דרבנן. וס"ד דבתרומה נמי פליגי. ומסקנא דאפי' מ"ד חלה דרבנן תרומה דאורייתא דר' יוסי האי אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושני' יש להם שלישית אין להם משום דירושה ראשונה בטלה והוצרכו לירש שני' בימי עזרא. שלישית אין להן דירושת עזרא לא פסקה. וע"כ תרומה דאורייתא. חלה דרבנן דבחלה כתיב בבואכם בביאת כולכם. וכי אסקינהו עזרא לא כולהו סליק: ג) והנה יש לעיין לפמ"ש התוס' מגילה (י"ט:) בטעם קטן שהגיע לחינוך אינו מוציא גדול ידי מגילה משום דקטן תרי דרבנן. ולא מפיק גדול חד דרבנן. וה"נ למה דס"ד דלר' יוסי ור"ש גם תרומה דרבנן והוה לי' דימוע תרי דרבנן לא יפקיע חלה חד דרבנן:) ד אך י"ל הא התוס' בעצמם הקשו ע"ז מסומא דפטור מלומר הגדה ומוציא אחרים למ"ד מצה בזמה"ז דרבנן. ואף דהסומא הוה תרי דרבנן. ותירצו דשאני סומא שכבר נתחייב מדאורייתא. ודוקא קטן דמתחלתו פטור הי'. הרי דלגרע סברא דתרי דרבנן מהני מה שכבר הי' בר חיוב שיחשב חד דרבנן. וה"נ מהני מה שמתחילה הי' תרומה חד דרבנן קודם שנתערב בחולין. וכל זה כשאין בחולין כשיעור חמשת רבעים. דהתרומה שנתערבה בה כבר הי' עלי' שם חד דרבנן כנ"ל. אבל ביש בחולין כשיעור דהפטור מחמת שהחולין נעשין תרומה והחולין מעולם לא הי' בהם קדושה. ומתחלתם תרי דרבנן נינהו ולא מפקעי את חיוב חלה שהוא חד דרבנן. ומיושב הר"ש שכתב דמשמע בירושלמי דוקא שאין בחולין כשיעור. דירושלמי ס"ל תרומה בזמה"ז דרבנן. ומתניתין כר' יוסי תרומה דאורייתא חלה דרבנן: ה) ונ"ל שגם דעת רש"י כן. שהרי פירש בדר"מ ור' יהודה משום דאורייתא חד בתרי בטל. ולמה לי' לפרש כן תיפוק לי' דמדאורייתא אין החולין נעשין תרומה. והם עצמם יש בהם כשיעור. ואין לומר דחדא מתרי טעמא נקט. שהרי בעיסה שנדמעה פרש"י שנפלה סאה לתוך פחות ממאה סאין חולין. ואינו מובן דלמה נדי מפשט הברייתא דהעיסה שנדמעה שנתערב בהעיסה תרומה. ונראה דקשה לי' על ר' יהודה דמחייב משום דמה"ת ברובא בטיל. והא ר' יהודה סובר מב"מ לא בטיל. וע"כ במינו איירי. דהא דתרומה צריך אחד ומאה לבטל אינו אלא במינו [כדאיתא במס' ערלה הובא בחולין (צ"ט:)] ע"כ מפרש רש"י שנתערב בצ"ט סאין דהיינו יבש ביבש דר' יהודה מודה כמ"ש התוס' בכמה מקומות: והנה הדוחק הזה הוצרך רש"י לפי פירושו דטעמא משום דאורייתא בטל. אך אם הי' מפרש