אבני נזר יורה דעה תסג

באוכל והולך ואח"כ מפריש דצריך לשייר מעיסה זו דוקא. אם כן יאסר הרוטב והרוטב יאסור העיסה. וזה ברור: דברי ידידו הדו"ש באה"ר הק' אברהם סימן תטו א) מס' חלה פרק א' משנה א' חמשה דברים חייבין בחלה החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה. היינו בבלול. כלומר כשהמינים בלולים יפה ועשה מהן עיסה אחת. אבל בנשוך היינו שעשה עיסה עיסה מכל מין לעצמו אלא שהעיסות נושכות זו בזו. החטין אין מצטרפין עם הכל חוץ מן הכוסמין. והשעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין. ובריש כלאים הביא הר"ש תוספתא קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו מצטרפין כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו. חצי קב חטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין. ופירש הר"ש דברישא שהחטין מתחייבין ע"י צירוף הכוסמין לבד בלא השעורין. וכן השעורין בלא החטין. ע"כ תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו. אבל בסיפא דבעי כולהו לצרף תורם מן הכוסמין שעיסתו דומה לשנים: ב) וקשה במה שפי' הר"ש בסיפא דכיון דבעי כולהו לצרף תורם מכוסמין עליהם. מפרק ד' משנה ד' קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה ר' ישמעאל אמר יטול מן האמצע שיהי' בחלה מן החדש ומן הישן. הרי דאף שאין האחד מתחייב בלא השני אינו תורם מזה על זה: ונ"ל דשאני הכא דהא דאינו תורם מזה על זה הוא משום שהוא אינו מינו. ואי חשבת לי' לכוסמין לגבייהו אינו מינו לגמרי הא פטור. אלא דלהחמיר חשיב מינו ולא להקל לתרום מזה על זה. וא"כ שאין חיוב רק בצירוף שלשתן. אם תאמר שאין תורמין מזה על זה הוי תרתי דסתרי דאם אינו מינו הא לא נתחייב ואי מינו תורמין מזע"ז. וממנ"פ החטין והשעורין אינם טבל כשתורם עליהם מן הכוסמין. אבל בחדש וישן דלאו משום שאינו מינו הא דאין תורמין מזע"ז. רק כך הדין דמצטרפין ומ"מ אין תורמין מזע"ז. ודוקא בחטין וכוסמין וכן בשעורין דמשום שאינו מינו אין תורמין מזע"ז ובאינו מינו לגמרי אין מצטרפין והוי תרתי דסתרי. וכהאי גוונא בתוס' שבת (דף ה':) בענין קלוטה כמי שהונחה דהילכתא גמירי בד' אמות דלא אמרינן קלוטה להקל ומספקא להתוס' דשוב אם קלטה כלב חוץ לד"א גם להחמיר לא נאמר קלוטה. והיינו משום דהוי תרתי דסתרי וה"נ דכוותי': ד) אך יש לעיין לפי זה בקב מכל מין ג"כ נימא דלענין שלא יפטרו החטין והשעורין הוי תרתי דסתרי. דע"כ אין החטין חייבין אלא אם כן הכוסמין מן חטין. וא"ת דאין הכוסמין יוצאין מידי טיבלן ליעשות תרומה במה שתורמין אותם על החטין. דאף אם אינם מין אחד עם החטין חייבין משום שנצטרפו עם השעורים, הלא חלה אין לה שיעור. ויוכל לחול תרומה על כל מה שתרם בשביל הכוסמין עצמם ממין אחד. וצ"ל דכיון דאינו תורם על הכוסמין לבד. רק על החטין ועל השעורין ג"כ כיון שאין חלין בשביל החטים ושעורים יחד. לא יחול על הכוסמין רק לפי חשבון דהיינו שני שלישים. ועי' בסוגיא דאת וחמור בב"ב (קמ"ג) בראי' שהביא רב ששת דקי"ל דקנה מחצה. ה"נ לא יחול רק לפי חשבון ודו"ק: סימן תטז א) משנה ג' אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות וכו'. ומע"ש והקדש שנפדו. בר"ש בד"א שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל. וקשה דא"כ גם בחלה גלגל ופדה פטור וזימנין דחייב במעשרות ופטור מחלה כגון שהקדיש או הפריש מע"ש לאחר מירוח ופדה לאחר גלגול. והו"ל למיתני כן בסיפא דפטור מחלה וחייבין במעשרות. והנה בתוי"ט פ"א דתרומות מ"ה בהא דאין תורמין ממע"ש והקדש שנפדו. והיינו בהקדימו בשבלים. דאל"כ פשיטא דחולין גמורים הם. וכתב בתיו"ט דטעם הפטור משום דילפינן מע"ש מראשון. והיינו דכי היכי דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה. דאין בו אלא חיובו מעשר מן המעשר. כמו כן מע"ש שהקדימו בשבלים אין בו חיוב אלא להעלותו לירושלים או לפדותו. וא"כ י"ל דמתני' כר' יהודה דממון הדיוט הוא וחייב בחלה אפי' גלגל ואח"כ פדה. ופטור ממעשרות מהקישא דמע"ש למעשר ראשון. והא דפדה ואח"כ מירח חייב משום דבשעת מירוח אין בו עוד חיוב העלאה ופדי'. וכמו מעשר ראשון שהקדימו בשבלים דאיתא בירושלמי שאם הפריש מעשר מן המעשר ואח"כ מירח חייב בתרומה גדולה. ובהקדש יתבאר לפנינו: ב אך ז"א דבהדיא פירש הר"ש דמתניתין משום דממון גבוה. וכן כתבו התוס' בעצמם. ע"כ דהקישא דמע"ש לראשון אינו רק לתרומה גדולה בלבד ומתניתין דפטור מן המעשר משום דממון גבוה הוא. וא"כ אפי' בחלה כהאי גוונא דגלגל ופדה פטור. והדרא קושיא לדוכתא. ובהקדש שנפדה דגלגל ופדה ג"כ פטור. ומשכחת חייב במעשרות. נוכל ליישב שפדה קודם מירוח. רק שהביא שליש ביד הקדש. וע"כ פטור ממעשרות כדאיתא בירושלמי פ"ג הלכה ג' וברמב"ם סוף פ"ב מהלכות מעשר ובחלה חייב: ג) וראי' מותר העומר שהגזבר הי' זורע קודם הפסח ל' יום כדאיתא במנחות (פ"ה.) עיי"ש בתוד"ה אין מביאין. וא"כ הביא שליש ביד הקדש. ואעפי"כ חייב בחלה. והיינו משום דבשלמא בתרומה ומעשר דכתיב דגנך ממעטינן דגן הקדש ודיגון הקדש. ואף דדגן נכרי ודיגון נכרי לא ממעטינן מחד קרא. ומאן דממעט דגן נכרי ס"ל מירוח נכרי אינו פוטר. ומאן דאית לי' מירוח נכרי פוטר ס"ל אין קנין לנכרי. ועיין בתוס' מנחות ד"ה מירוח. לא קשיא דבשלמא בהקדש שקולין הם וימעטו שניהם. אבל בנכרים מאן דס"ל למעט דגן נכרי ולא מירוח נכרי. היינו משום דס"ל יש קנין. וכשקנה הנכרי הקרקע נעשה חוץ לארץ וכמ"ש הרמב"ם שאפי' חזר ישראל וקנאו הו"ל כיבוש יחיד. ולמ"ד מירוח נכרי פוטר לא ממעט דגן נכרי משום דס"ל אין קנין לנכרי וכאילו לא גדל ברשות נכרי לענין קדושה. אבל מירוח נכרי פוטר משום שמירחו הנכרי לדעת רמב"ם ורש"י. ולהתוס' בבכורות דשלקחו