אבני נזר יורה דעה תנז

מעשה שנאמר שמא לא נעשה המעשה. שכבר יש רוב בהעדר שנעשה בהם מעשה וילדו שפיר אזלינן בתר רוב שהיא מהבהמות שכבר ילדו: יב) ואין לומר דניחוש שמא לא נעשה מעשה בהעדר ואין רוב העדר ילדו. דליתא דכי חיישינן שמא לא נעשה המעשה בשיש עכ"פ מיעוט נגד הרוב אמרינן סמוך החזקה שלא נעשה המעשה למיעוטא [וחזקה שלא נעשה מעשה עדיף משאר חזקה שמשתנה ממילא. וזה אינו משתנה אלא ע"י מעשה] אבל הכא במה שאנו אומרים שרוב העדר ילדו אינו נגד המיעוט ואנו מקיימים הרוב והמיעוט. רוב ילדו ומיעוט לא ילדו. ואין נומר כלל מיעוט עדרים שלא ילדו. דמנלן שיש עדרים שלא ילדו ומסתמא אמרינן כל עדרים רובם ילדו. וכיון שכן שפיר אמרינן שהולד מרוב שכבר ילדו. וגם חזקה שלא ילדה אין כאן. דזה לא שייך אלא כשדנין על בהמה מיוחדת. אבל כאן אנו דנין על הולד מאיזה בהמה הוא ועיין תוס' עירובין (ל"ו) ד"ה אבל עירב. ונידון דידן עדיף מהתם ודו"ק: יג) ולכאורה יש לומר דאף למה דפשיט יולדת מרחמא אף דלא דידה. היינו שלא נחליט שודאי שלה ללקות עליו משום אותו ואת בנו. אבל מ"מ ספק גמור שמא הוא שלה ולא ניזיל בתר רוב. דלכאורה משמע כן בגמ' דקאמר למאי נ"מ למלקי משום אותו ואת בנו. ולא קאמר דנ"מ לאסור משום אותו ואת בנו דאי מרחמא מותר לשוחטה לכתחילה ביום אחד עם הולד. אך לק"מ דאפי' אין לספק בה באם יותר מבשאר בהמות שבעדר. מ"מ כיון דאחת מהעדר אסור לשוחטה עם הולד אסור לשחוט כולם נמי כמו בעל חיים אסור שנתערב בבעלי חיים היתר דכולם אסורים. וכן כתב הפרמ"ג. ומודינא בקונה פרה מניקה וגם ולד היונק דאסור לשוחטם ביום אחד אף דאין איסור בבירור. דודאי כהאי גוונא יש לחוש שולד זה לא נולד כלל בעדר. אבל בידוע שהי' עדר כמו בנידון דידן. בזה אני אומר דלמ"ד דלאו דידה נמי מרחמא. אין לספק בה יותר מאחרות ואזלינן בתר רובא שנולד מאתרות: יד) ונוכל לומר עוד דיש חזקה להתירא ג"כ דאוקי הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שבמעי אמו לא הי' קדוש בבכורה. והנה יש פוסקים דאין כאן חזקה שלא ילדה. דלעומתו יש חזקת הולד שתולין במעי אמו כמבואר בתוס' והרא"ש. אך ר"ת פוסק כמ"ד חלב אינו פוטר דסמיך מיעוטא לחזקה שלא ילדה. ולא ס"ל דיש חזקה להיפוך שהי' תולין במעי אמו. ונראה הטעם דחזקת האם קודם והוחזקה האם בחזקת מבכרת וממילא הולד קדוש. ולא דמי למקוה שנמדדה ונמצא חסר דמטמאין הטמא שטבל בה ולא אמרינן חזקת מקוה קדים. דשאני התם דהספק נולד כשנמצא חסר לאחר שטבל הטמא. משא"כ הכא שנולד הספק באם קודם לידת הולד. וזה בדאיכא חזקה שלא ילדה. אבל בנ"ד דליכא חזקה שלא ילדה כיון שאין הספק באם רק בולד ממי נולד. שוב מוקי הולד בחזקתו שאינו קדוש בבכורה. ואיכא רובא וחזקה בולד. והוא פשוט ודאי [אפי' לר"מ דחייש למיעוטא כיון דאיכא רובא וחזקה למיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ]. וזה לדעת הרמב"ם בכמה מקומות את"ל פשיטותא: טו) אך הרא"ש פסק שהוא ספק אם יולדת מרחמא. וכן קי"ל בש"ע. ולאותו צד דיולדת לא מרחמא דלאו דידה והולד בודאי מאותה בהמה שינקה ממנה והוי רובא דתלוי במעשה וחזקה שלא ילדה והולד בכור ודאי. נמצא הולד ספק בכור. שמא קי"ל דלא מרחמא דלאו דידה והולד בכור ודאי מכח חזקה. או קי"ל יולדת מרחמא אף דלאו דידה והולד פשוט ודאי מכח חזקה ורובא. ועוד ספק הנ"ל שמא אין כסף קונה מן התורה ואינו קונה רק משום סטימתא דרבנן. והוא ספק אחד דרבנן וס"ס בדאורייתא דמותר כהא דר' אושעיא פסחים (ט'.) וכיון דלהרמב"ם פשוט ודאי ולהרא"ש וש"ע נמי איכא ס"ס נראה להתיר: טז) ולרוחא דמילתא לעשות בה מום ע"י גוי דהוא רק דרבנן כמ"ש הרא"ש פרק הפועלים. אך נראה דוקא שאינו נותן [או מבטיח] שכר לגוי. דבשכר הוא דאורייתא כיון דלהטיל מום בבכור אסור ע"י גרמא מה"ת. ושוכר הא חשיב גורם ריש הכונס השוכר עידי שקר חייב בדיני שמים. אך אמירה לגוי הוא דכתב הרא"ש דהוא דרבנן. דיש לדמותו לאמר לאחרים להעיד שקר דפטור אף מדיני שמים כמ"ש התוס' שם: יז) וראיתי בחתס"ת בנדון שאלה אחת שכתב לרווחא דמילתא להטיל מום ע"י גוי קטן דלא מיחליף. ולדידי ע"י גוי קטן יותר אסור. דגבי משיכה דמהני קורא לבהמה והיא באה אמרינן שם עבד קטן כבהמה דמי דאדעתא דגדול עושה וחשיב כעושה בעצמו. ועיין בירושלמי פ"ח דכלאים (ה"ב). ועיין באגלי טל מלאכת חורש סקי"ב אות י"ב. רק ע"י גוי גדול בחנם שלא בפני ישראל: נאום הק' אברהם. סימן תי בענין הנ"ל. כבוד הרב הגאון כו' מוהר"ר יואב יהושע נ"י אבד"ק קונצק. א) מה שכתב על מה שכתבתי ההיתר מתוס' בהמת ארנונא שכבר נאמר כן במ"ב ולא רצה לסמוך