אבני נזר יורה דעה תנב

ג) ומ"ש שהחת"ס כתב סטימתא קונה מה"ת. הנה טעם שלו תנאי דממון קיים ע"כ מהני תנאי המדינה. ותמהני שהרי התנאי הי' בלא דבר ובמה חל התנאי המדינה. ובב"מ גבי מתנה שומר חנם להיות כשואל דמוקי כר"י דאמר תנאי שבממון קיים מ"מ מקשה במה מתחייב בדברים. אולי כונתו משום דברי ד"מ סימן של"ג דברי ציבור א"צ קנין. אבל עולה בזכרוני דזה דוקא במידי דמצוה כגון מלמד או רב: ד) מה שהביא ראי' מתשו' המיוחסת לרמב"ן דסטימתא מועיל להפקיע הבכורה. הלא ידוע שהמיוחסת הוא באמת תשו' הרשב"א. והרשב"א הוא הסובר פרק התקבל דהא דסוכה בינוקא דוקא בלא הגיע לעונת הפעוטות. הנה דס"ל דרבנן מועיל לדאורייתא ואזיל לטעמי' פרק השולח דחכמים מקנים אליו לא הפקר לבד וא"כ אין ראי' כלל שסטימתא יהי' קנין דאורייתא: ה' ומה שנסתפק אם יהי' ודאי בכור או ספק. ודאי אינו רק ספק בכור שהרי יש דיעות דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא: ו אם צריך הכהן לקבלו הנה גם בספק בכור כתבו ז"ל שמחויב לקבלו ואם אינו מקבלו חשיב מבזה מתנות כהונה. אך בנ"ד שסטימתא קונה עכ"פ מדרבנן. י"ל דמועיל לענין ממון שלא יצטרך ליתנו לכהן אף שלענין קדושה הוי בכור מדאורייתא. מ"מ לענין ממונא מהני תקנתא דרבנן והפקר ב"ד הפקר להפקיע זכות הכהן. שהרי ספק בכור אף שאסור בגיזה ועבודה מ"מ פטור מליתנו לכהן אלמא דינא דכהן כשאר ממון. וא"כ נימא בי' ג"כ הפקר ב"ד הפקר. וכיון דמדרבנן של נכרי הוא ואין בו קדושת בכור אין בו חיוב נתינה: ז) אך י"ל דז"א דשאני ספק בכור דאפשר שאין בו קדושת בכור באמת. אבל זה כיון שקדוש מדאורייתא א"א שלא יהי' קדוש מדרבנן. וכיון שקדוש קדושה גמורה ממילא מחויב בנתינה לכהן). אך גם בלא זה הא איכא שני ספיקות שמא כסף קונה. ושמא קנין סטימתא דרבנן מהני לדאורייתא. אף דאין מתירין בס"ס זו. עכ"פ מועיל שלא יהי' הכהן מחויב לקבלו וכמ"ש סימן ש"ו סק"ג דבכמה פלוגתא דרבוותא מקילין שלא יהי' הכהן צריך לקבלו ה"נ בנ"ד: ח) ולענין חלק אחוריים. הנה לדעת מהרש"ל פרק המקשה שהביא הש"ך שם סק"ז נראה לכאורה דאפי' שמנו של גיד יאסור ליתנו לנכרי. שהרי מהרש"ל למד דין איסור מכירה או נתינה לגוי חוץ להזמין הגוי שיאכל עמו שמותר] ממכירה באיטליז דלמוכרו לגוי יותר בזיון. ובמכירה באיטליז מבואר בפוסקים דאפי' שמנו של גיד אסור כיון דמותר מה"ת. אך נ"ל דז"א דמקור דין זה דשמנו של גיד אסור למוכרו באיטליז הוא מתוס'. ותוס' לטעמייהו דאיסור באיטליז הוא דאורייתא. ע"כ לא אתי איסור שמנו של גיד דרבנן ומפקיע איסור מכירה באיטליז דאורייתא. והפוסקים חששו לדעת התוס'. ודלא כהרמב"ן בהלכותיו דאיסור מכירה באיטליז דרבנן דלדידי' ודאי מותר למכור לנכרי שומנו של גיד. והנה מהרש"ל שם כתב באיסור מכירה לגוי שרק מדרבנן. (ואף שלמד קו"ח ממכירה באיטליז ס"ל כרמב"ן שגם מכירה באיטליז דרבנן] ממילא מותר בשמנו של גיד. אך בשר אחוריים שבאמת מותר רק שאין לו מנקר ודאי אסור למהרש"ל: ט) אך עיקר דברי מהרש"ל דעת יחידית היא ומפורש בכל הפוסקים שמותר להאכיל לגוי. ולא כתבו דוקא להזמין הגוי. משמע דבכל גונא שרי. וכן כתב בתוי"ט בפ"ה דבכורות מ"ו ד"ה מכרוהו דמותר למכור לנכרי. ויותר מזה משמע כן להדיא ברא"ש שכתב דמשמע שבה"ג פסק כב"ה דברייתא דאסור להזמין גוי על הבכור. והיינו מדכתב בה"ג בכור אסור למוכרו אבל חלב וגיד שרי דלא עביד רבנן מעלה אלא במותרת לאכילה] ואא"ב דלב"ה דמתני' מותר למוכרו לנכרי שפיר למד מבה"ג דאסור למוכרו דכב"ה דברייתא ס"ל. אבל אם נאמר כמהרש"ל דאף לדידן דקי"ל כב"ה דמתני' כמבואר בכל הפוסקים ובמהרש"ל עצמו] אסור למוכרו לגוי. א"כ דעת בה"ג כב"ה דמתני' ממש. הרי להדיא ברא"ש דלדידן אפי' למוכרו מותר. מ"מ יען שהש"ך הביא דברי מהרש"ל קשה עלי לחלוק עליהם למעשה. אך בחלק אחוריים דלא מפורש במהרש"ל וש"ך לאסור נתיר בפשיטות. כ"ש בספק בכור דאפי' בחלק פנים יש להתיר בפשיטות: ידידו מחו' הדו"ש באה"ר הק' אברהם. סימן תז ב"ה יום ב' בלק תרס"ג לפ"ק פה אטוואצק. כבוד הרב החריף הבקי מוהר"ר אברהם אלי' נ"י האבד"ק פייאסק. א) דבר המבכרת שנמכרה בכסף לבד שנתנה ערלית עירבון (שקורין זאדאטיק] זולת זה לא נעשה שום קנין לא משיכה ולא סטימתא. הדבר פשוט שהולד ספק בכור. וזאדאטיק בדיניהם לא מהני רק שאם חוזר בו המוכר מחויב ליתן לו כנגד הזאדאטיק. וזה לא מהני לפטור מבכורה כיון שהמוכר יכול לסלק את גוי הלוקח בזוזי. ודומה לבהמת ארנונא דהיכא דמצי מסלק למלך בזוזי חייבת בבכורה. ואפי' לפרש"י פ"ק דפסחים באיכא דאמרי דאפי' מצי מסלק בזוזי חשיב יד מלך באמצע אין חובת איש אחר דומה לחוב המלך, כמו לענין ראוי בבכור שאם יש שעבוד המלך על הנכסים חשיב ראוי שהמלך חשיב מוחזק. ע"כ חשיב יד נכרי באמצע. משא"כ חוב אחר. והכא גרוע אצלם מפסיקה שקורין אומאווע] לבד: ב' ובדבר אם להתיר לעשות בו מום ע"י גוי אשר ההיתר כתוב בשו"ת תשואות חן. בתשובת