אבני נזר יורה דעה תמה

הקשו התוס' מבכור. אלא ודאי ס"ל דמ"מ דמעולם לא נראה להקרבה עדיף. [עיין בתוס' תמורה (כ"א) ד"ה המטיל מום שכתבו דאפי' למ"ד המטיל מום בבע"מ לוקה משום שנראה להקרבה קודם המום] וא"כ שוב קשה לישני הש"ס שהי' בו מום עובר מעיקרו דלא נראה להקרבה מעולם. אך י"ל לדעת הרא"ש דדוקא לדידן דמתירין אפי' הי' תם יש להתיר ג"כ בבע"מ עובר. אבל למאן דאוסר בהי' תם מתחילה. כ"ש דאוסר במום עובר דעדיין ראוי להקרבה כשיעבור המום. וע' בתרומות פ"ז מ"ב. וכן משמע בע"ז (י"ג) דפריך על מטיל מום בזמה"ז להוי כמטיל מום בבע"מ. ולמה לא משני דשאני בזה"ז דלא נראה להקרבה מעולם וכמו שחלקו התוס' תמורה וכנ"ל. וע"כ כיון דכשיבנה בהמ"ק מיד יהי' ראוי דינו כנראה להקרבה: ז נחזור לדברי הרא"ש דמוכח דבכור בעל מום קבוע דינו כפסולי המוקדשין לאחר פדיונם והתוס' חולקים כנ"ל. ונראה הטעם כיון דבכור מצוה לאכול תוך שנתו בין תם בין בע"מ עדיין קדושתו עליו. ולא דמי לפסהמ"ק שנפדו שחל קדושתם על הדמים. ולא מצינו בהם שיהי' חיוב לאכול. כ"ש אם הוא בע"מ, וקצת נ"ל ראי' לדעת התוס' דהא בע"ז (י"ג) המטיל מום בבכור בזה"ז כ"ע מודים דפטור. ולא דמי למטיל מום בבע"מ דפליגי דהתם חזי לדמי' אבל בזה"ז לא חזי למידי. ולכאורה קשה דא"כ מ"ט דר"מ במתני' דאוסר בבכור הא בכור אינו נפדה וכשהומם לא חזי למידי. וע"כ לומר דבכור אף לאחר שהומם חשיב קדושתו עליו. ומ"מ רבנן מתירים דלא מקלקל לי' במה שעושה בו מום. אבל ר"מ אוסר בשאר קדשים דחזי לדמי. אף דלענין זה לא מקלקל לי' במה שעושה בו מום. ה"ה דאוסר בבכור ודו"ק: ח) וכיון דכל האיסור לעשות מום בבכור בע"מ משום דחזי לאוכלו כשהוא בע"מ. א"כ האיך נאמר דדוקא במום עובר אסרו. אבל בבע"מ קבוע מתוך שהותר לשחטו הותר לעשות בו מום. דאדרבא הא דאסור לעשות מום בבע"מ עובר הוא רק משום דלאחר שעשה בו מום קבוע יהי' ראוי. וא"כ אם כשעשה בו מום קבוע יהי' מותר לעשות עוד אחר. האיך נאסר עכשיו משום אחר שעשה בו מום. דהא אמרת דאח"כ חולין גמורים הם וז"ב: ט ובאמת יש לעיין האיך אוסר ר"מ להטיל מום בבע"מ עובר דהא כל טעמא משום דחזי לדמי' כמבואר בש"ס ע"ז. ובבכור י"ל דחזי למצוה לאכלו גם כשהוא בע"מ כנ"ל והרי בע"מ עובר לא חזי למידי. ואי דאח"כ כשיולד בו מום קבוע יהי' ראוי לדמי'. א"כ גם לרבנן יאסור דכשיעבור מומו יהי' ראוי למזבח. וע"כ דבתר השתא אזלינן. וא"כ גם לר"מ יהי' מותר. דע"כ בהאי סברא לא פליג ר"מ עם רבנן. דאל"כ מנ"ל דר"מ אוסר גם בבע"מ קבוע: והנראה לי בזה דכיון דר"מ אוסר להטיל מום משום דראוי לדמי' אף שאינו פוסלו בזה. דהא כבר נפסל לגופי' ולדמי' אף עכשיו ראוי ע"כ אף בע"מ עובר אוסר להטיל בו מום קבוע דע"י עשיית מומו נעשה קודש דחזי לדמי' (ובבכור לאוכלו כך ובקודש אסור להטיל בו מום. ואף שאינו פוסלו ואדרבא מכשירו. דע"כ לר"מ אין הטעם משום שפסלו וכיון דקדושתו ומומו באים כאחת אסור יא' ובהכי ניחא לי ליישב הא דמותר לר"מ להקיו במקום שאין עושה בו מום ופרש"י דיכול לחזור ולהתרפאות. וא"כ הוי מום עובר וכיון דלדעת הרא"ש מה"ת מותר להטיל מום קבוע בבעל מום עובר ע"כ מום עובר נמי חשיב מום. דאל"כ לעולם יהי' מותר מה"ת להטיל מום בקדשים ע"י שיטיל בו מתחילה מום עובר. והא ודאי ליתא. אלא ודאי לדעת הרא"ש המטיל מום עובר בקדשים ג"כ עובר מה"ת ואיך מחיר ר"מ להקיז במקום שאינו עושה בו מום: יב אך לפי דרכינו ניחא דכשמטיל בו מום עובר נמצא דאף עכשיו לא חזי למידי ומותר כמו בזה"ז ודו"ק. [ובהכי ניחא ליישב הא דמשמע בבכורות בכמה מקומות דמטיל מום בבכור בזה"ז דאורייתא עיין גיטין (מ"ד) את"ל צורם אוזן בכור קנסו בנו אחריו משום דאיסורא דאורייתא וברא"ש בכורות סימן ו') ולא ידענו טעמא מאי פסק להקל דבשל תורה הוא. ואפשר דאף דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי דרבנן. ולכאורה קשיא אכל הני. דבע"ז מפורש דבזה"ז הוי רק דרבנן. ולפמ"ש ניחא דבכור אף בזה"ז דאורייתא למאן דאסור להטיל מום בבע"מ דע"י מומו הוכשר למצוה לאוכלו תוך שנתו. מיהו עדיין אינו מיושב דהא קי"ל כרבנן דהתירו להטיל מום בבע"מ]: יג) ולפימ"ש ניחא ליישב קושית תוס' (דף ל"ד.) ד"ה אילמא. תימה דאטו טעמא דר"ש משום דאינו מתכוין הא אפי' מטיל מום במתכוין מתיר כדדרשי' לעיל מקרא דמטיל מום בבע"מ מותר, ועיי"ש דנדחקו בתירוצם דמתני' וברייתא בתרי גוונא איירי. ולפענ"ד ליישב בפשיטות. דהנה שלהי זבחים פליגי ר"ש ורבנן בשוחט בחוץ בע"מ עובר דר"ש מחייב בל"ת משום שראוים לבוא לאחר זמן ורבנן פוטרין. וע"כ לר"ש דאמר יקיז אף במקום שעושה בו מום לא סגי בטעמא דמטיל מום בבע"מ פטור. כיון דאחיזת הדם הוי מום עובר כמ"ש התוס' והרא"ש. וכמו שחייב עליו בל"ת בחוץ דחשיב ראוי לפתח אוה"מ שראוי לאחר זמן. כ"כ יתחייב במטיל בו מום. וכן מדמה הש"ס במעילה בחורים שלא הגיע זמן בפלוגתא הנ"ל. ע"כ קאמר בטעמא דר"ש דהוי דבר שאינו מתכוין. פירוש שעכ"פ אינו מתכוין שישאר בע"מ קבוע. ואף שעושה המום בכונה מ"מ שיהי' בע"מ קבוע כלומר שישאר כך במומו אינו מתכוין. וע"כ פטור משום מטיל מום קבוע בבעל מום עובר אף דראוי לאח"ז. מ"מ הרי אינו מתכוין ופטור על מה שעושהו בע"מ עכשיו דעכשיו בלא"ה הוא בע"מ עובר ואי דאחיזת הדם יכול להתרפא והוא עושהו בע"מ עולמית. לזה אינו מתכוין ותותר משום דשא"מ. אבל מטעמא דאינו מתכוין לחוד לא סגי. דמ"מ מתכוין שיהי' בע"מ עכשיו. ואף דבמקום שיוכל להתרפא מותר אף לר"מ. היינו משום דלא חזי למידי. אבל בעושהו בע"מ קבוע דחזי שוב אסור אף מחמת שהוא עושהו עכשיו בע"מ דבע"מ עובר נמי חשיב בע"מ ואסור לעשות במוקדשין אף מום עובר ודו"ק היטב: יד' נחזור לענינינו הנה דבר זה אם מותר לעשות מום קבוע בבע"מ עובר מדרבנן במחלוקת שנוי' דלהרא"ש מותר ולהתוס' אסור. והנה לשיטת