אבני נזר יורה דעה תמג

נכון לגבב כל הקולות שיטת רשב"א כשמואל דאמר חוששת ושיטת תוס' שאין פודין ע"י רוב. ע"כ נ"ל במלא דם מחויב לפדותו. וכיון שנ"ד הי' מלא דם מחויב לפדותו אף שהי' עליו כמין ריקום של חוטין כ"ז שאינו בתוכו לא מידי היא כיון שהיא על עור השפיר: יב) אך יען שלא ראתה את השפיר רק אשה שאינה נאמנת בדבר שבממון רק שמסתמא מהימנה לי' כבי תרי שלמה תשקר [הגם שיש פוסקים דלא מהני מהימן כבי תרי רק אם מאמינה בכל הענינים אין זה מוסכם] ודעת ראב"ד [הובא בשלטי גבורים פרק זה בורר דפוס זולצבאך רס"ב] דאפי' בממון אי מהימנא לי' מחויב לקיים כדברי העד ויכול שכנגדו להחרים על מי שמאמין ואינו מקיים. ואזדא הראב"ד לטעמי' פ"ד מה' ק"פ ה"א שהשיג על הרמב"ם באינו מאמין לו שאסור להביא לו פ"ש ובמאמין לו מודה לו. מכלל שאם מאמין לו חיוב גמור לקיים כדברי העד. וזה דעת ט"ז באהע"ז סימן קט"ו דמה שאמרו לצאת ידי שמים היינו דבידי אדם א"א לכופו שהדבר מסור ללב ויכול לומר עכשיו איני מאמינו. ולשיטה זו חייב לפדותו. אך דעת כמה אחרונים דאין חיוב בידי אדם והוא כדעת רשב"א במיוחסת סימן קל"ג. וא"כ בממון אפי' לצאת ידי שמים אינו חייב. והואיל דהוא פלוגתא דרבוותא יפדו בלא ברכה ע"מ להחזיר: הדו"ש הק' אברהם סימן שצט ב"ה יום א' יתרו תרס"ה לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד אהובי הרבני החריף ובקי מוהר"ר דוד נ"י. א דבר הסוגיא דמנחות דמקשה על בכור שיש לו שני ראשין מבכור שנטרף תוך שלשים ומשני שאני הכא דבגלגולת תלא רחמנא. ואינו מובן דס"ס טריפה הוא משום יתר כנטול. ושני הפי' שכתבת בשם השטמ"ק בשם המאירי. הא' דחילוק יש בין טריפות הראש לשאר טריפות. איך מוכח זה מהא דבגלגולת לחייב בטריפות ראש ואטו קרא דגלגלותם מיותר. גם תי' הב' משום שנולד כך. קשה מנ"ל חילוק זה מקרא דגלגלותם כיון דאין קרא מיותר: ב' והנ"ל בפירוש הגמ' לפמ"ש בתשובת הרשב"א סימן צ"ח שלא אמרו שיתרת זו אינה חי' אלא כך אמרו שכך קיבל מרע"ה מסיני שיתרת כנטול. וכל שאילו נטול אינו חי יב"ח. אפי' מעתה שלא ניטל טריפה כאילו ניטל. ואעפ"י שמרבה כחול ימים עם יתרונו עכ"ל. מעתה ילד זה שנולד בשני ראשים יחי'. מה אמרת מ"מ כיון שאם ינטל ראשו טריפה ונבילה אף עכשיו שלא ניטל כן. ליתא שאין כאן יתרת אלא בגוף. שהגוף יש לו שני ראשים אבל לגלגולת אין יתור. ושני הגלגולת נפרדים זמ"ז. ואין לגלגולת עוד גלגולת אחר. והרי הגלגולת אינו נדון לטריפה. ובגלגולת תלא רחמנא. ובשלמא אם היינו אומרים יתר כנטול שאינו חי'. הואיל לגוף יש יתור ואין הגוף תי'. גם הראש ימות שא"א לחיות בלא גוף. אך להרשב"א הנ"ל דחי' יחי'. רק דמ"מ טריפה משום היתור. וכיון דלכל גלגולת וגלגולת אין יתור. שכ"א בפני עצמו. ובגלגולת תלא רחמנא חייב בפדיון: ועוד נראה דאפי' לפירוש הפשוט יתר כנטול שאינה חי'. יש לפרש דמה דתלא רחמנא בכור אדם בגלגולת משום דבאדם עיקר הגלגולת שש משכן השכל. וכן פרש"י יומא (כ"ב:) בהא דמקשה ונימנינהו לדידהו ופרש"י לגלגלותם. הנה דהגלגולת הוא עצם האדם. ובשני ראשין יש כאן שני אנשים ויש להם גוף אחד. והוא היפוך יתר כנטול דפי' הלבושי שרד שחיות האדם נחלק לשנים. ובנ"ד נהפוך הוא שיש כאן שני אנשים בראשים. כל ראש יש לו חיות שלו לבד. ובגוף נתקבצו שני התיוניח לאחת ולמה יטרף בשביל זה. ובהמה שיש לה שני ראשים. דבבהמה לא גלי קרא דעיקר הגלגולת. ומאדם לא נוכל ללמוד לבהמה. דבאדם העיקר השכל. משא"כ בהמה העיקר הגוף. והראש כמו אבר אחר. וחשיב בהמה אחת שנתחלק חיות הראש וטריפה. משא"כ באדם דבגלגולת כו' אין כאן טריפות כלל: ד ואשר הוקשה לך למה לא הביאו הרמב"ם והפוסקים דין זה. על הפוסקים אין התחלת קושיא שגם הני בעיי דחולין (ע'.) לא הביאו הואיל ולא שכיחי כלל. אך גם על הרמב"ם אין קושיא שהרי כתב בתוס' בעוה"ז ליתי' וצ"ל דמה דאתא האי גברא ואמר אתיליד לי' ינוקא דאית לי' תרי רישי' הוא חידה ומשל כמ"ש הבאר הגולה שדרך חכמים לדבר דרך משל. והביא ראי' מהא דעירובין (ס"ג.) שלא תאמר משל הי'. ואיך יביא הרמב"ם זה. ובודאי אם הי' מפרשים כפי' המאירי הי' להם להביא זה אך הברור כמ"ש: הדו"ש הק' אברהם. סימן ת א בדין אנדרוגינוס יש ארבעה פלוגתות רב סובר נדה (כ"ח.) ספק זכר ספק נקיבה. רבנן בתראי דבכורות דף (מ"א.) סברי ברי' בפ"ע הוא ואינו לא זכר ולא נקיבה. ועיי"ש בגמ' (מ"א) אמר ר"ח מחלוקת באנדרוגינוס כו'. והנה לדידהו לא מבעיא בבכור דבעינן זכר דוקא דאנדרוגינוס לא קדוש. אלא אף לשלמים דבין זכר בין נקיבה כשרים. אנדרוגינוס פסול כדאיתא שם בגמ' הזכר אם נקיבה ולא טומטום ואנדרוגינוס יע"ש: ב) ובב"ב (ק"מ) ילדה טומטום אינו נוטל פירשב"ם דברי' בפ"ע הוא ועיי"ש בגמ'. ובסיפא ואם אין שם אלא הוא יורש את הכל פירשב"ם ואע"ג דברי' בפ"ע הוא ואינו לא זכר ולא נקיבה מ"מ נפיק מבן אין לו עיין עליו. משמע דאי לאו הכי וציין עליו לא הי' יורש ולא אמרינן ממנ"פ אי זכר אי נקיבה יורש. ובתוספי הרא"ש הובא בשטמ"ק דאפי' הי' שם בת נוטל הטומטום בנכסים מרובים. ודוקא בנכסים מועטים הנקיבות נוטלות הכל דטומטום לאו נקיבה ואין לו חלק בנכסים מועטים. אבל בנכסים מרובים כיון דיורש הוה ועדיף מאח. ה"ה דיורש כמו בת יע"ש. ותמוהין לי דבריו דהא היכא דליכא בנים בנות גדולות עם הקטנות חולקות בשוה משום דהיכא דאיכא נחלה דאורייתא בכנות לא תקינו להו רבנן וה"נ כיון דאין שם זכרים רק טומטום ונקיבות וטומטום ברי' ואינו זכר והנקיבות יש להם ירושה בודאי ואמאי יהי' להם בנכסים מועטים יותר מהטומטום וצ"ע: