אבני נזר יורה דעה מד

סימן נ א) יש לעיין בדברי הר"ן הנ"ל למה הקשה רק ארש"י בסירכות הריאה ולא אגמ' דריאה שניקבה ודופן סותמתה דמכשרינן בדסביך בבישרא וליש מפרשים בדסריך דודאי האונא סותמת חברתה כמו הדופן את האונות: ב ונראה לי דהנה כתבו הסמ"ג והמהרי"ט והכנה"ג והפר"ח דאפי' לדעת רב שר שלום גאון שהביאו התוס' דמכשיר אפי' לא סביך ולא סריך מ"מ בעינן שהדופן יהי' מהודק על הנקב רק שאינו נדבק בסירכא [ארוכה היינו סריך וסירכא קצרה היינו סביך כמ"ש הב"י בשם מהרד"ן חייא] והמהרי"ט כתב דהא למאי דמקשה הש"ס אדר' נחמן דאמר העלתה צמחים חוששין לה מר' נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה. ולא הוה מחלק בין מקום רביתא לשלא במקום רביתא ושלא במקום רביתא ודאי בעינן שיהי' מהודק דהא שם אינו סמוך כלל יע"ש. ועל כן רבינא דחידש דבעינן סביך או ליש פוסקים אפי' סריך היינו ג"כ שהדופן סותמתה. היינו שהדופן מהדק והסירכא גורם שלא יתפרד. אבל בריאה דסריכי דלא נזכר שאונא חברתה סותמתה רק דאפי' האונא בעצמה אינה מהודקת על הנקב רק שהסירכא סתמה. בזה הקשה הר"ן שפיר הא כבר ניקבה ואיך תכשירנה. ואם אתה מכשירה. אף שיש נקב יכשיר כיון שיש לו תקנה: ג) ולענין הלכה בריאה שניקבה ודופן סותמתה נראה דלשיטת התוס' דיש סירכא בלא נקב ואין ראי' מאוני דסמיכי. לא נכשיר בדופן סותמתו אלא בשגוף בשר הדופן מהודק על הנקב. אבל אם רק הסירכא סותם ואין הסירכא מחזיק הדופן שהדופן בעצמו יהי' מהודק על הנקב. כגון שהסירכא ארוכה קצת טריפה. רק בסביך בבישרא שהדופן בעצמו מיהדק כיון שעכשיו מיהדק לא תלינן שמתחילה לא הי' סותם דכל הטומאות כשעת מציאתן. אבל בסריך בעינן שהדופן בעצמו יהי' מהודק. דאל"כ אמרינן דהסירכ' היא קרום מחמת מכה. והדופן הא לא מיהדק: ד) רק לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב ובסירכא כסדרן מכשרינן ולא מחלקינן בין סירכא ארוכה או קצרה. ולא התנה שיהי' האונא מהודק כדברי מהרי"ט הנ"ל [רק שיהי' הסירכא כסדרן מחיחוך לחיתוך. דאל"כ לא חשיב כסדרן] יש ללמוד לסתימת דופן בריאה ג"כ לדעת הפוסקים דהתם סגי בסריך. וקושית מהרי"ט יש ליישב דסלקא דעתא דש"ס דר' נחמן דהעלתה צמחים חוששין לה אפי' במקום רביתא. ולעולם דופן סותמתה היינו שניקבה במקום רביתא זה נקרא דופן סותמתה ה) אך לשיטת התוס' דאיסור סירכות משום שסופו להתפרק. ומפורש בר"ן דאפי' בהעלתה צמחים אין האיסור אלא משום סופו. אין סברא כלל לומר דס"ד דש"ס אפי' במקום רביתא סופו להתפרק. ועל כרחין דהש"ס הי' סובר דריאה שניקבה ודופן סותמה מיירי אפי' שלא במקום רביתא. ומוכח כדברי מהרי"ט דסותמה פירוש שיהי' מהודק. ועל כן אפי' בסריך ג"כ בעינן מהודק כנ"ל. דמנא לן להקל כיון דבר' נחמן מפורש שהדופן סותמה. ועל כרחין הפירוש מהודק כנ"ל וראיתי להרמב"ם (בפ"ח מהלכות שחיטה) שכתב אוזן שנמצאת דבוקה חברתה הסמוכה לה מותרת. ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה. וקשה לי בדבריו חדא למה שינה מלשון סירכא ללשון דבוקה וסמוכה. דבגמ' קאמר דסריכי והוא קאמר ואם נסמכו כו'. ואין לומר דחדא מילתא הוא להרמב"ם. דליתא. שהרי (בפרק ז' ה"ה) הכשיר ריאה הסמוכה לדופן בלי בדיקה בפושרין רק שאם פרקוה ונמצא נקב אין תולין בדופן אלא אם כן יש מכה בדופן ואלו (בפרק י"א ה"ו) הצריך בדיקה בריאה הסרוכה לדופן. וכתב שהמנהג שלא יועיל בדיקה. וכבר מותיב להו מהרי"ט אהדדי. ותירץ דבסמוכה לא אתרעי ריאה כולי האי כמו בסרוכה. וא"כ הרמב"ם שכתב כאן הכשר הסרכא הי' לו לאשמעינן טפי בסרוכה. ועוד דשינה לשון הגמ' דעיקר הדין השמיענו רבא להטריף בשלא כסדרן וכמו שפרש"י בסוגיא. והרמב"ם נקט עיקר הדין בהכשר כסדרן: ז) והנראה לי בדעתו ז"ל. דהנה ידוע דבטעם הסירכות מחולקים רש"י ותוס' דלרש"י הסירכות מחמת נקבים באים ואעפי"כ כסדרן כשירה דאונא חברתה סותמתה מחיחוך לחיתוך כמ"ש הר"ן. או דהסירכא יש לה אחיזה במקום אחר כמ"ש התוס' בשיטת רש"י. ולהתוס' הסירכות לאו משום נקב. אלא באה מחמת רירים ואעפי"כ טריפה שלא כסדרן משום שסופו להתפרק. ועל כן לא בעי בדיקה כסדרן אם הסירכא סתמה הנקב כיון דלאו מחמת נקב באה כלל: ח) והנה להרמב"ם דעת הר"ז בדבריו דאיסור סירכא משום שסופו להתפרר וכן כתב הגהת מיימוני בשיטתו (פרק י"ח) עיי"ש. חד חלוקה שיטתו משיטת התוס' דלהתוס' אינו חשש נקב כלל ועל כן א"צ בדיקה כסדרן כנ"ל. ועל כן הוכיחו דר"ג דמצריך בדיקה כרש"י ס"ל. ולהרמב"ם יש בסירכא חשש נקיי א"ש להדיא (בפרק י"א ה"ו) דכשנבדקה בפושרין ולא בצבצה אמרינן דסירכא לאו מחמת נקב באה. הרי דחיישינן בסירכא לנקב. אלא דלחשש זה מהני בדיקת פושרין ושלא כסחרן וטריפה ולא מהני בדיקת פושרין משום דסופו להתפרק: ט) ולפי זה יוצא לנו דין חדש להרמב"ם דבכסדרן נצריך לפרק הסירכא ולבודקה. ולא כר"ג והגאונים שכתבו לבדוק כמו שהיא מחובר אם סתמה הסירכא הנקב. ולהתוס' כיו דבלא נקב באה לא צריכה בדיקה כלל. אבל להרמב"נ צריך לפרק הסירכא שמא מחמת נקב באה וסירכא לא סתמה דהוי קרום מחמת מכה. ובגמ' לא מוכח אלא דמהני בדיקה [דקאמר לית להו בדיקותא ולא אמרו וכו'] להוציאה מחשש נקב. ושוב אין איסור אלא משום שסופה להתפרק דממנ"פ מאיזה צד שתתפרק יהי' נקב. בזה שוב אמרינן דכסדרן אין סופו להתפרק. ושוב דינו כמו בסרוכה לדופן דאין איסור משום סופו כיון דאפשר שתתפרק מצד הדופן ועדיין אינה עומדת לנקוב. וכמו שפירשו הרמב"ן והרשב"א בדר' נחמי' כן נ"ל לכאורה דעת הרמב"ם בסוגיא ועל כן לא כתב דין רבא בסרוכה להלכה. כיון שלדעתו דין כסדרן כדין סרוכה לדופן ממש ואפשר שגם בזה המנהג להחמיר. על כן כתב דין זה דרבא בסמוכה דבזה אפי' יש נקב כשירה. ונלמוד מסתימת דופן דמהני בסביך בבישרא. ועל כן בדרבא ליכא חידוש כלל בהכשר כסדרן כיון דאינה כשירה אלא בפירוק ונפוח אבל הרמב"ם דמיירי בסמוכה ושהכשיר בלא בדיקה שפיר הוי חידוש בכסדרן: