אבני נזר יורה דעה תלט

ומשום דהחצי שקידש תחילה מיחשב חצי אשה וא"א אלא פקעו או גמרי. הרי דבתר השתא אזלינן להחשב חצי. וה"נ בתר השתא אזלינן להחשב כל הרחם. הנה לפי מה שביארנו מוכח מש"ס ההוא ג"כ דאין חציצה פוסל אלא ברובו וכמ"ש. וה"ה אם רוב הרחם נוגע דחשיב כל הרחם כמו בכל התורה רובו ככולו והכי נקטינן: טו (שו"ר בש"מ למס' בכורות שמפרש בשטמ"ק מקצת נגיעת כותלי רחם מקדש. דאי כולו רחם מקדש כלומר מכל צדדים בעינן דליגע בבכור והוא כמו שפי' הרב הנ"ל]: טז ובענין ס"ס שכתב להשיג על הקונטרס הספיקות ליישב דעת הרמב"ם מהתוס'. אטו גברא אגברא קרמית. ומה בכך אם התוס' חולקים על הרמב"ם ולא נאריך בדין ס"ס בבכור שזו מחלוקת ישנה. רק מ"ש שבכאן לא הוה ס"ס ודימהו לדברי רעק"א בתחת מטלית דלא הוה ס"ס אף דאפשר דתחת העור ג"כ כשר. דס"ס לא הוה רק אם באים בשני צדדים חלוקים. וה"נ חשיב ספק אחד דאפשר דגם חציצה במקצת מבטלת הקדושה. הנה אף לשיטתו דהבעיא אם מקצת רחם מקדש אם חציצה במקצת פוסלת יש חילוק בין הנושאים. אך באמת אין הספק אם מקצת רחם תלוי בחציצה במקצת אלא דאפי' מקצת רחם זה נוגע בכל הולד מספקא לן אי בעי כל הרחם או סגי במקצת הרחם נמצא הוי שפיר ס"ס משני צדדים חלוקים. אך לפי מה שביארנו מטעם אחר לא הוי ס"ס. אם הכפות מכסים רוב היקף הראש דאף את"ל מקצת רחם מקדש הוא כגוונא דתאומים שמקצת רחם זה נוגע ברוב היקף הראש. אבל אם אינו נוגע לא עדיף מקצת מכל ותלוי רק בבעיא דחציצה: ידידו הדו"ש באהבה הק' אברהם. סימן שצר ב"ה יום ה' שופטים תרנ"ו לפ"ק סאכטשאב שלום לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' מוהר"ר יואב יהושע נ"י. א) דבר הילד אשר לקחוהו הרופאים בכפות. אם רוב היקף מכוסה בכפות. נמצא שיש חציצה ברוב הרחם. אך אם רוב מגולה מצד הסברא רוב רחם ככולו. ורו"מ מאז כתב בשם גיסו ראי' ממקומו מיצאו שני ראשיהם כאחד דהש"ס הקשה דאחד חוצץ להשני אף שהוא תאומים וכל דבר יש לו ד' קצוות ואחד חוצץ בפני חבירו מצד אחד לבד. ומ"מ אי כולה רחם מקדש הוי חציצה. הנה דאף חציצה במיעוט פוסל בזה. ואני פרשתי שאין הקפידא מחמת שלא נגע כל הבכור ברחם. רק משום שלא נגע כל הרחם בבכור ואפי' היה נוגע מקצת רחם בכל הבכור לא הי' מקדש: ב) אך הרבינו גרשום מפרש משום שלא נגע כל סביבות הבכור. אך לפי פירושו. דבטבילה שאין מיעוטו חוצץ מדאורייתא זה מהלכה למשה מסיני ואי לאו הלכה הי' חוצץ אף במיעוטו. אך בתוס' ישנים עירובין (ד':) דאי לאו הלכתא הו"א כולו קמ"ל הילכתא רובו. וכן משמע ביבמות דקאמר הא דאינו מקפיד אינו חוצץ דוקא ברובו אבל כולו חוצץ ואינו מובן החילוק. אך לפי דברי תוס' ישנים הנ"ל יתפרש דמקפיד הוא במה שחדשה הלכה דאף רובו ולא כולו חוצץ זה דוקא במקפיד אבל באינו מקפיד לא חידשה הלכה כלום ואינו חוצץ רק בכולו. וא"כ בכור נמי מסברא הא אינו חוצץ רק בכולו. ואם תדמהו לטבילה עכ"פ במיעוטו לא יחצוץ. אלא ודאי הקפידא משום כולו רחם כפשט הגמ': ג) מ"מ מה שכתבתי שמצד הסברא רוב רחם ככולו הנה במנחות (י"א) נמצא קורט לבונה פסול משום קומץ חסר. מקשה הש"ס תיפוק לי' משום חציצה. פרש"י שחוצץ בין ידו לקמח. אף שאין חציצה רק במקצת היד. ורוב ידו נוגע. צ"ל דשאני יד לקמיצה שכל היד מגביל הקומץ שזה שיעור קומץ מה שנכנס בין ג' אצבעותיו לפס ידו. ע"כ בעינן כל ידו ולא סגי ברובו. מ"מ נ"ל לפדותו בלא ברכה:. ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן שצה ב"ה יום ב' אחרי שלום וכל טוב לכבוד הרב הגאון הגדול החסיד המפורסים כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. א) בדבר העושה שליח בתוך ל' לפדות לאחר ל' גם לפני נשאלה זאת. ופסקתי כדבריך דיכול לפדות כיון דאף עכשיו יכול לפדות שיחול לאחר ל' דמהני באיתנייהו למעות לכ"ע. וכן הם דברי התוס' בנזיר (י"ב) בעושה שליח להפריש חלה לאחר שילוש דמהני כיון שאף עכשיו יכול להפריש על אח"כ היינו שיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח זה לכשיהי' נילוש עי"ש: ב' ובדבר אם אשה יכולה לעשות שליח לפדיון הבן. נ"ל ג"כ דמהני דא"צ שליחות לפדיון. דקבלת הכהן גרמה לו לפדיון כמו בעבד כנעני בכסף ע"י אחרים בעל כרחו של עבד. ואפי' לדעת הרמב"ם דבממונא לא מהני. מ"מ מפורש בירושלמי הילך מנה ותצא שדך לחירות מהני מדין עבד כנעני. היינו שיש לו שיעבוד על השדה של אחר. וזה יליף מעבד כנעני שג"כ יש לו שיעבוד על העבד. וא"כ בנ"ד שאין הבכור קנוי לכהן רק שיעבוד יש לו עליו. מהני מדין עבד כנעני. דקבלת הכסף של האדון מוציאתו לחירות. וה"נ בזה כיון דגוף הכסף קנוי לכהן. דלענין זה מהני שליחות האשה ועיין בתוס' קידושין (ח'.) בד"ה מנא אמינא לה. דמבואר מדבריהם דגם בכהן שייך לא סמכה דעתה כמו בקנינים וה"ה לנ"ד. דילפינן מקנינים. ודוק: ג) אך צ"ע דמה נעשה לענין ברכה דודאי אם הכהן אינו רוצה לקבל לא יועיל הפדיון דנתינה בע"כ למקבל לא הוי נתינה כמ"ש הרשב"א בגיטין הובא בב"ש סימן כ"ז סק"ב. והכא דאתינן עלה מדין קבלת רבו גרמה לו לא מהני בע"כ. וכן מוכח מהא דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי למ"ד. הרי דלא מהני נתינת אחר בע"כ של מקבל. והטעם כמ"ש. וכיון דברצון הכהן תליא מילתא שוב לא תוכל לברך כמבואר בתשו' הרשב"א סי"ח דשמא לא ירצה לקבל. ובלא זה יש לעיין כיון שהיא אינה עושה המצוה רק הכהן במה שמקבל: