אבני נזר יורה דעה תלז

מוכח להדיא ברשב"א ז"ל ב"ק (נ"ג:) שחידש דדוקא בי' מקלות כולן פטורין. אבל בעושין מעשה אחת חייבין דמיקרי דכל אחד עשה כולה: ז) גם בעיקר הדבר אני אומר עפר אני תחת כפות רבינו. ודבר הזה אינו מבין. הלא מוכרע ממקומו כאן בבכור דפוסל חציצה במיעוטו ג"כ. דהרי מקשה הגמ' בכורות (ט':) ניהו דא"א לצמצם חציצה מיהו איכא. והלא ידוע כי כל דבר יש לו ארבע קצוות וממילא בתאומים שיצאו באחת כל אחד אינו נוגע בחבירו רק מצד אחת ורוב היקף הראש של כל אחד ואחד נוגע ברחם. וחקירה זו העירני גיסי נ"י. וזה אין לומר דשם הטעם משום דהרחם עצמו יש לה חצי' בחציצה. ז"א הרי עד כאן לא איבעיא לן בחולין (ע') אלא פרוץ ויצא דרך עומד אבל בפרוץ כעומד דיצא דרך העומד פשיטא דהוי בכור. ממילא ע"כ אין הפסול רק במה שאחד נוגע בחבירו. והרי רוב הקיפו נוגע ברחם. אלא ע"כ דחציצה במיעוט פוסלת כאן דאין חציצה זו כחציצת מקוה דבעי רובו ומקפיד דוקא: ח) גם במה שראיתי במכתב קדשו (אות ט"ו) בענין ס"ס איני מבין הלא כתבתי באגרת הראשון שבתוס' בכורות (ו') ד"ה ור"י מבואר דאפי' לרב אינו מועיל רוב במתנות כהונה דהוי ממון שאין לו תובעים ובודאי שנעלם תוס' הזה מבעל קונטרס הספיקות. ובלאו הכי מה שתמה שם על הצ"צ לק"מ דבעובדא דצ"צ לא שייך עני ורש כו' דהרי אנו מסופקים שמא הוא כהן ואינו מוזהר בזה הפסוק. וכזה ראיתי בס' נודע בשערים ח"ב סימן ט"ו שמפרש בסברא זו דברי הגמ' דשם. גם לא מצינו דמתנות כהונה מיקרי מתנות עניים רק במתנות זרוע כו' ולא בבכור. כ"ש בבכור אדם דהוא רק חוב בעלמא. גם ראיתי בספרו של הרב הגאון מקוטנא סימן מ"ב סק"ו דהעיקר כהרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דדוקא מה שהי' כבר לעניים והספק אם נתייאשו בזה אמרה תורה עני ורש כו'. ואין להאריך בזה כי כבר הכריע המל"מ פ"ד דבכורות סוף דבריו ד"ה ודע דבס"ס אין מוציאין בבכור. וחידוש שכפי הנראה מדבריו שם שגם ממנו נעלם דברי תוס' הנ"ל: ט) וכל זה אמינא אפי' הי' בכאן ס"ס אבל אומר אני באימה ויראה דלא שייך למיקרי כאן ס"ס כי בס"ס כזה מקשה הפר"ח עפ"י מה דקי"ל דתחת מטלית הוי חלדה ליהוי ס"ס מכח דגם עור נשאר בגמ' בספק. וצווח עליו הגאון רע"קא בהגהותיו ליו"ד ריש ה' טריפות דמה בכך דגם תחת העור ספק אבל הרי מ"מ אם אנו מסופקין אי תחת מטלית הוי חלדה אין כאן רק ספק אחד ומה בכך דיוכל להיות דגם בעור כשר. דס"ס לא מיקרי רק אם באנו משני צדדים מטעמים חלוקין. וכן כאן מה בכך אם מסופקים דאפשר חציצה אינו פוסלת כלל. אבל מ"מ בזה יש חד ספק דאפשר דגם חציצה במקצת מבטלת הקדושה. גם הרי לתירוץ הפר"ח דספיקא דדינא לא נכנס בגדר ס"ס א"כ פטור מפדיון: עוד יש לי ראי' ברורה דס"ס פטור מפדיון מבכורות (מח.) גבי מה דפליגי בחמש ולא בחצי חמש והרי כיון דמספקא לן אי כיורשין אי כלקוחות א"כ הרי נגבה מכח ס"ס שמא הוא הבכור ושמא הוי כיורשין. אך בסברת הקונטרוס הספיקות דדוקא במתנות כהונה משום עני ורש. ושם הספק השני שמא הוי כיורשין בזה לא הוי מתנות כהונה רק כתוב בעלמא. אך מ"מ נראה מרש"י ב"מ (ו':) שפי' ספק בכור שמא רוח הפילה. ממילא הוה ס"ס דהרי אף אי לא הוה רוח רק נפל דלמא לא נתרקם והבא אחריו בכור. כל זה אינני כותב רק לפטפטיא דאורייתא כי בודאי לא יפול ח"ו מדבריו ארצה ויהי' הפדיון ביום א' משפטים: איה"ש ובברכה כהוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א. כה דברי השפל שבתלמידיו המסתופפים תחת צילו: יואב יהושע בן רבקה סימן שצג תשובה על הנ"ל. מכתבו היקר כעת הגיעני ואנכי במקומי עומד שהולד צריך פדיון כיון שלא מחזיקות הכפות ברוב היקף. ממילא הי' רוב הרחם מגולה. וכדי לבאר דבריי הראשונים אמרתי להשיבו על כל דבריו גם אולי יהי' קצת חידוש בדבריי: א) מה שכתב (באות א') שכדבריי דרק מה שיצא למפרע קדיש כתב המהרש"א. אך מקושית התוס' לא משמע כן. הרי"ט אלגזי כתב ג"כ כדבריי. ותירץ בזה קושית התוס' ההוא: ב' מה שכתב (באות ב') דשם הגירסא ר' אשי. גם אנכי ידעתי גירסא זו וכ"ש דהלכה כר' אשי דבתרא [מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי]: ג' מה שכתב שם ליישב הקושיא מבכורות עפ"י סברת הט"ז. גם לי יהי' עולה בזכרוני סברא זו אך לא ישרה בעיני ודברי הטור פשוטים דביציאת הרוב: ד) מה שכתבתי (באות ג') דלשיטת רמב"ן צ"ל הא דבראשו או רובו כולו מקודש כו' וע"ז הביא מעלתו שהרי"ט אלגזי סובר באמת שאין במיעוט שבפנים מקודש. דבריי מוכרחים לפי מה שביארתי דלרמב"ן צ"ל ביצא חציו ברוב אבר לא חשיב לידה לענין בכור כיון שאין ראוי להתקדש באופן זה. דאל"כ מה יועיל אם יצא אח"כ כיון דכבר הוא כילוד מתחילה. וגם ביארתי דלידת הראש לא חשיב לידה בעצמותו רק משום דכולה הוי כילוד. וזה ביארתי מדברי התוס' חולין שדבריהם מוכרחין בגמ' וא"כ אי אמרת דביציאת ראשו אין כולו קדוש רק ראשו יקשה איך כולו קדוש כשיצא הא כבר הוי כילוד מיציאת ראשו. וע"כ תאמר דאין כולו כילוד לענין בכור. ולפי מה שנתבאר דאין לידת הראש לידה בעצמותו א"כ לא הוי בראש לידה כלל. והרי הלכה רווחת דביציאת ראשו קדוש ואסור להטיל בו מום. א"ו ביציאת הראש כולו קדיש וכ"ש ברובו: ה) מה שהקשיתי לשיטת הרמב"ן א"כ בבכור אדם לא יתחייב אם יצא רובו. כתב רו"מ (באות ד') אולי באמת כן הדין. כוונתי הי' שאין לחדש דין כזה בלא ראי'. אולם כעת ראיתי ראי' לדין זה מדברי רש"י ריש פרק יש בכור בהא דאמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים דבעי ראשו ורובו. ותמוה גדולה מש"ס נדה (כ"ט.) מכלל דבמסורס אפי' רובו לא פטר והא קי"ל בכל התורה רובו ככולו ועי"ש דקאי אמחותך ומסורס וכן פרש"י שם הרי דאפי' מחותך פשיטא דרוב